משנה תענית פרק ב׳ משנה ג׳

אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו': הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ"ד הל' ז) ר"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:

זכרונות ושופרות. ומלכיות לא והא דפירש הר"ב בפרק בתרא דר"ה משנה ה' כ"מ שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהן י"ל דתנאי היא דתניא התם בגמרא [דף ל"ב] מנין שאומרים מלכיות רבי אומר הרי הוא אומר אני ה' אלהיכם ובחדש השביעי [דלעני ולגר תעזוב אותם וסמיך ליה בחדש השביעי זכרון תרועה בפרשת אמור] זו מלכות ר"י בר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון וכו' דלר' דדריש ליה מסמיכות דבחדש השביעי איכא למימר דלא בעינן מלכיות עם זכרונות אלא כל בחדש השביעי שהוא ר"ה ויוה"כ של יובל. וכוותיה מתניתין דהכא. אלא דאי הכי לא הוה שתיק גמרא מינה. אלא נ"ל דמתניתין דהכא ככולי עלמא ורבי יוסי ברבי יהודה דקאמר כ"מ כו' לא בא ללמד אלא על ר"ה ויוה"כ של יובל וכבר ארז"ל אין למדין מן הכללות והאי קרא גופיה דמיניה דריש כתיב ביה וביום שמחתכם ור"ה נקרא יום שמחה ממה שנאמר (בעזרא ב' ח') ביום ח' לחדש השביעי וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. ויו"כ של יובל איש אל משפחתו ואיש אל אחוזת אבותיו ישוב שהוא ודאי שמחת לב ואע"ג דלעיל מיניה דהאי קרא דביום שמחתכם כתיב וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' דדרשינן מיניה תקיעות דתענית במשנה ד' פ"ג דר"ה הא פסוקי פסקי לקראי:

אל ה' בצרתה לי. כולן מזמורים הם והן הן משש הנוספות דזכרונות חד ושופרות תניין ואל ה' תליתאה ואשא עיני ד' ממעמקים ה' תפלה לעני ו':

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר כו'. מ"ט לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביובלות ובשעת מלחמה וכתב הר"ן והאי דנקט לישנא דלא היה צריך היינו מפני שהזכרונות והשופרות היו קבועים בר"ה היה נראה שהוא בא לאומרן כאן מפני שאין לו ברכות אחרות ומש"ה אמר ר' יהודה דא"צ לכך אלא שיאמר תחתיהן ברכות שהן קבועות ליום ע"כ. ומ"ש בפירוש הרמב"ם והלכה כר"י נראה שהוא טעות סופר וצ"ל ואין הלכה כרבי יהודה וכן בפ"ד מהלכות תענית כתב כת"ק:

ואלו הן הו' ברכות שמוסיף הש"ץ:

זכרונות ושופרות אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:

אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני כל מזמור ק"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':

אשא עיני אל ההרים וגו' כל מזמור קכ"א, וחותם, הרי ד':

ממעמקים קראתיך ה' כל מזמור ק"ל וחותם, הרי ה':

תפלה לעני כי יעטוף כל מזמור ק"ב, וחותם, הרי ו':

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט"ו א'] סד"א צריך לכתחילה קמ"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט"ו ב'] סד"א צריך ואין לה תקנה קמ"ל. וה"נ הכא ר"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':

דבר כי יהיה בארץ מלכים א' ח' מפסוק ל"ה עד פמ"א. זה אומר תחת זכרונות:

אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ירמיה י"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:

ואומר חותמיהן נ"ל שדברי ר"י הוא, וה"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:

זכרונות ושופרות. כתוב בתוספת י"ט דהא דאמרי' כל מקום שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהם לא בא ללמד אלא על ר"ה ויה"כ של יובל וכבר אמרו ז"ל אין למדין מן הכללות ע"כ בקיצור מופלג:

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר וכו'. וקיימ' לן כרבנן ולא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא בתענית גשמים דרבנן סברי שאומרים זכרונות ושופרות ור' יהודה סבר שאומרין תחתיהן רעב כי יהיה בארץ וגו' אבל מכל מקום הכל מודים שעל כל הצרות עושין כסדר משנתנו שאומר זכרונות ושופרות וכן נראה עיקר הר"ן ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד דהלכות תעניות סי' ה' ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ואומר אל ה' בצרתה לי וכו' אשא עיני וכו' כרבנן הפך ממה שכתוב בפירושו דהלכה כר' יהודה:

רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' אשר היה דבר וגו' כצ"ל:

ואומר חותמותיהן. כך מצאתי מוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וגירסא נכונה היא בעיני וכן בגמ' ירושלמית אע"פ שאינו כן שם במשנה וכן ג"כ באלפסי וכן מצאתי ג"כ בפי' ה"ר יהונתן ז"ל:

הוא יענה אתכם. כתוב בספר אבודרהם ז"ל וז"ל בסדר תפלות של תעניות דבחדושי רב"ש מקשה היאך החזן מוציא עצמו מן הכלל שהיה לו לומר יענה אותנו ומתרץ שאין לחוש בזה אלא בדברי שבח שכשמוציא עצמו מן הכלל נראה ככופר אבל בתפלה ותחנונים אין לחוש בזה ויכול הוא להתפלל עליהם וממילא הוא עמהם בצרתם ובישועתם ע"כ: