משנה שביעית פרק ח׳ משנה ב׳

אמר הכתוב בענין שנה שביעית (שם) לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרו בספרי תהיה אף להדלקת הנר אף לצבוע בו צבע ועוד נבאר דיני תרומה ומעשר שני במקומותיהן בסדר זה:

ולסיכה. עיין במשנה ח:

ובמעשר שני. עיין במשנה שנייה בפ"ב דמס' מע"ש:

שנתנה להדלקת הנר. דכתיב בשביעית (ויקרא כ״ה:ז׳-ח׳) תהיה כל תבואתה לאכול ואמרו בספרא תהיה אף להדלקת הנר. ומ"ש הר"ב דתרומה טמאה מדליקין בנר. עיין בסוף מסכת תמורה:

ולשתיה ולסיכה במיוחד לזה או לזה לא ישנה:

לאכול דבר שדרכו לאכול אם חי חי ואם מבושל מבושל. מיהו מאכל שנתקלקל מותר לזרקו:

לא יסוך יין וחומץ אף דאינו להפסד דהרי זילוף עדיף משתייה [כב"ק דף קט"ו ב']. נ"ל דעכ"פ מדמיוחד טפי לשתייה אסור לשנותו דכיון דמיוחד לדבר אחר זהו הפסדו:

אבל סך הוא את השמן אף דעומד גם לאכילה:

ובמעשר שני ניתנו רק לאכילה וכו':

קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר משא"כ תרומה רק בטמא מותר להדליקו. ובמע"ש רק בטהורה מותר להדליק ולרב"א מע"ש בין טהור בין טמא אסור להדליקו:

כ' ע"ר רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל וז"ל ק"ל מ"ש סיכה לכלים דאסור כמ"ט ומ"ש צביע' דמותר בפ"ז מ"ג. ואת"ל שמן דחזי לאכילת אדם שאני. [והנה קול עלה נדף. צפצפה שמו כאוב מארץ קול בנו ותלמידו. ומה יענה הרמב"ם פ"ה משמיטה דפ' דצביעה מותר אפי' במאכלי אדם ול"מ הי' נ"ל כיון דהיתר צביעה ילפי' מלכם לכל צרכיכם כירושלמי רפ"ז דשביעית. א"כ צבע יופי המלבוש הוי טפי הנאת הגוף ומחשב טפי לכם מסיכת המנעל שאינו אלא צורך המנעל שלא יקרע מהר. וריכוך העור. אינו אלא שומר ומציל הרגל מצער. והצלה אינו הנאה] עכ"פ ק"ל כיון דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק (כב"ק דק"א). א"כ למה יצבע והרי יהי' אסור. ונ"ל דבב"ק מיירי בצבעו לאח"ז איסורו דדמי לקליפי ערלה. משא"כ בצבע בשביעית קודם ביעור הו"ל בזמן היתר כקדם ביטול לאיסור לעיל פ"ז. [אמר בו"ת כדברי ע"ר הגזצוק"ל כתב ג"כ רכ"מ (להל' שמיטה פ"ז הי"ג) דבצבעו קודם זמן ביעור הו"ל כמבוער. אולם לפעד"נ באותו שא"צ ביעור מותר לצבוע כפ"ז סי' ל']:

כ"כ הר"ב. וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות לז] וז"ל ותמהני הרי במע"ש כ' ואכלת ושתיי' כו' לארויי דלא נימא דמשום טומאה הותר ההבערה. יע"ש עכלה"ט. ויען הסריס הן אני עץ יבש. דלפע"ד כוונת הר"ש ור"ב דעכ"פ אשכחנא מע"ש טהו' דמותר בהדלקה בשעת בעורו. דהרי פשטא דקרא דלא בערתי ממנו אשעת בעורו קאי. ואע"ג דשלא בשעת בעורו אינו מותר כ"א באכילה שתיי' סיכה. עכ"פ בשעת בעורו דמותר לאבדו ולשרפו. והשבתתו בכל דבר. וכ"כ הרמב"ם (פי"א ממע"ש ונ"ר) וז"ל שורפו ומבערו וכו' ואז וודאי מותר נמי להדליק. ואדרבה הכי שפיר טפי דבהדי דשריף ליה מתהנה מיניה משא"כ כשהוא טמא אי אפשר בהדלקה. השבני רבינו הנ"ל אם כן למה נקט הר"ב קולת שביעית ממע"ש במע"ש טמא. הרי ממע"ש טהור נמי קיל. דהיינו שלא בשעת בעורו עכלה"ט. ולפעד"נ משום דבשביעית נמי איכא גוונא דאסור בהדלקה. במיוחד רק לאכילה כפת שביעית. דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. אלא על כרחך ה"ק מתני'. בשביעית איכא גוונא דמותר בהדלקה. משא"כ מע"ש טמא ותרומה טהורה ליכא גוונא דשרי בהדלקה. אבל מע"ש טהור דומה לשביעית דאיכא נמי גוונא דשרי בהדלקה בשעת בעורו. להכי לא מצי הר"ב למנקטיה:

ולסיכה. דוקא סיכה לאדם אבל סיכת כלים אסור כדתנן לקמן סי' ח' ט':

ה"ג לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתו' ולסוך דבר שדרכו לסוך. וכ"ה בס' מדוייק והכי מוכח בירו' דמפ' נמי כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמריו. וכ' ה"ר משה פיזנטי ז"ל דתני עלה כגון אכילה ושתיה וסיכה וצביעה והא דלא תנא הכא ולצביעה איכא למימר דלא חשיב הכא אלא דבר דאיכא פלוגתא כדקתני לאכול דבר שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך אבל לענין צביעה בכל ענין שהוא לאדם מותר ע"כ:

לא יסוך יין וחומץ. פי' שהוא מפסידן בסיכה ואסור להפסיד פירות שביעית אבל השמן דרכו בכך ומותר. הר"ר יהוסף ז"ל:

אבל סך הוא את השמן. כך הוא הל' ג"כ שם ברמב"ם וק"ק דשפיר טפי הול"ל אבל סך הוא בשמן ושמא נקט הכא סרכא דמתני' דריש פ' שני דמס' מעשר שני ועיין במ"ש שם:

קל מהם שביעית. בירוש' בעי מהו לפטם יין של שביעית דבתרומה תנן בר"פ בתרא דמס' תרומות פלוגתא דת"ק ור' יהודה ומשני נישמועינה מן הדא קל מהן שביעית שניתנה וכו' וכ"ש דשרי מאי דשרי בתרומה ופריך והתני בתוספתא דאסור לפטם ומשני דמתני' ר' יהודה היא דשרי נמי גבי תרומה דתנן ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו:

שניתנה להדלקת הנר. דכתיב תהיה כל תבואתה אף לצביעה אף להדלקה ואף על גב דמשוי הכא שביעית למעשר שני תני בתוספתא מילי דאיתנהו במעשר שני וליתנהו בשביעית ומילי דאיתנהו בשביעית וליתנהו במעשר שני: