משנה פרה פרק ד׳ משנה ג׳
מסכת פרה, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא
שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה:
פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא
ר׳ עובדיה מברטנורא
שרפה שלא בעצים. שהצית האור בגופה של פרה:
כשרה. שלא נכתב בתורה עצים, אלא ושרף סתם:
או בכל העצים. שלא שרפה בארזים ארונים וברושים ועצי תאנה השנויים בפרקין דלעיל:
הפשיטה ונתחה כשרה. דאת עורה ואת בשרה כתיב, בין בהפשט וניתוח בין במחובר:
על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה. דוקא לאכול ולשתות הוא דמכשיר תנא קמא, דבכל הקרבנות נמי כי האי גוונא כשר, כדתנן בפרק כל הפסולים [זבחים לה] חשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, כשר, כגון מאכילת מזבח לאדם. אבל חשב על מנת להזות מדמה למחר, פסל תנא קמא, דחטאת קרייה רחמנא. ור׳ אליעזר סבר דאין מחשבה פוסלת בפרה כלל, אפילו בהזאות. ואזדא לטעמיה דבשלא לשמה מכשיר בריש פירקין, שאין לה דין מדיני קדשים, הואיל והיא נעשית בחוץ. ואין הלכה כרבי אליעזר:
עוד מפרשים על משנה פרה פרק ד׳ משנה ג׳
פירוש המשניות לרמב״ם
כבר קדם לך סברת ר' אליעזר בתחלת זה פרק שהוא לא (יטמא) דין שאר קדשים בפרה ואשר חייב (שנפסול) אותה אם חשב לאכול ממנה ואפי' אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח:
תוספות יום טוב
ע"מ לאכול מבשרה כו' כשרה. כן הוא בספרים אחרים. וכן העתיק הרב רבינו שמשון. והר"ב. וכן הוא בנוסחת מהר"ם. והא דכתיב בדברי הרמב"ם בפירושו אשר חייב שנפסול אותה כו'. בנא"י נכתב ואשר חייב שנכשיר אותה כו'. ומדנפשיה נמי מוכרח דזיל בתר טעמא. שכתב לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. ובחבורו פ"ד מה"פ העתיק כשרה וכתב ג"כ זה הטעם. ומהר"ר וואלף וורמיי"זא תמה על הטעם. דא"כ בכל הקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח היה מן הדין שיפסלו בכך. ואינו כן. כמ"ש הר"ש ומהר"ם והר"ב. ולי נראה. דל"ק דהרמב"ם ה"ק דבפרה אין שום צד לסברא לפסול במחשבה לאכול ואפילו לחכמים דשאר מחשבות פוסלות בה. שאני מידי דמיכל דבדידיה לא נאמר ריח ניחוח. ולפיכך אין מקום לומר שמחשבה פוסלת בהן:
רבי אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת. פי' הר"ב אפילו בהזאות. כגון שוחט על מנת להזות מדמה למחר. הר"ש. דאי בהזאה גופה. הא תנא לעיל ריש פירקין. אבל מעבודה לעבודה לא שמענו. אעפ"י שלפירושו במשנה ב' פרק ה' דפסחים. שמעינן מבבות דריש פירקין הא בזבחים ומנחות לא פי' כן. וכאותה סוגיא איכא לפרושי נמי הכא. ומה מאד נדחק הכ"מ בפי' ר' אליעזר דהכא בפרק ד' מה"פ. ובלי ספק דאשתמיטתיה פירוש הר"ש והר"ב:
תפארת ישראל – יכין
שרפה שלא בעצים רק הצית האש בגופה:
או בכל עצים ר"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ"ג מ"ח]:
אפילו בקש או בגבבה אף שאין מרבין אפר כלל:
כשרה אע"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא"א]. אפ"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:
כשרה דהו"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל"ה. ומנחות יז"ב]. ולפענ"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג"א]. א"כ ה"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ"ל דה"ט. משום דמכח כ"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת"ק בפרה. כ"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב"א זצוק"ל בתוספתא פ"ב דפרה]:
ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר"א משלא רוחץ ידור"ג כשר. אפ"ה קמ"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ"ה מכשיר ר"א בפרה:
מלאכת שלמה
ולשתות מדמה כשרה. כצ"ל וכמו שפי' רעז"ל. וכן גירסת הרמב"ם ז"ל ג"כ שם ביד פ"ד וז"ל שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח ע"כ. אמנם מתוך פירושו כאן במשנה משמע קצת שהיה גורס בתחלה בילדותו פסולה וז"ל ואשר חייב שנפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח ע"כ. ומ"מ יש ספק אצלי אם היה צריך להגיה לשונו ז"ל כך ואשר חייב שלא נפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. אחר זמן רב בא לידי תוספות יום טוב והילך לשונו על מנת לאכול מבשרה וכו'. ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת כו' עד ומה מאד נדחק הכ"מ בפירוש ר"א דהכא בפ"ד מה"פ ובלי ספק דאשתמיטתיה פי' הר"ש והר"ב ז"ל ע"כ. ולע"ד נראה דתירוצו השני שכתב שם אינו דחוק וזה כל לשונו ומה שכתב ע"מ לאכול מבשרה וכו' שם שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה כך היא גירסת רבינו ז"ל ואע"ג דמסיים בה ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה צריך לומר דלאו אמאי דסמיך לי' קאי דא"כ היינו ת"ק אלא אריש פירקא קאי דקתני שחטה שלא לשמה וכו' פסולה. ועוד י"ל דת"ק לא מכשר אלא בע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה משמע הא שאר מחשבות פוסלות בה ור' אליעזר פליג ואמר דאין שום מחשבה פוסלת בה ע"כ. וי"ס ר' אלעזר בלתי יו"ד:
שאלות נפוצות
מה כתוב במשנה פרה פרק ד׳ משנה ג׳?
משנה פרה פרק ד׳ משנה ג׳ פותחת במילים ״שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפלו בקש״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.
מה מפרש הברטנורא על משנה פרה פרק ד׳ משנה ג׳?
פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־5 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.
כמה משניות יש במסכת פרה פרק ד׳?
בפרק ד׳ של מסכת פרה יש 4 משניות, וזו המשנה ה־3 בו.
עוד: מסכת פרה · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת
מקורות הנוסח של הפירושים
- נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Parah – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Parah – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Parah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Parah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Parah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Parah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)