משנה פרה פרק ב׳ משנה ה׳

אמר יתברך (במדבר י״ט:ב׳) פרה אדומה תמימה ואמרו אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר (שם) אשר אין בה מום אלא תמימה באדמימות ירצה לומר שלימת האדמימות. בתוך גומא אחת בתוך חפירה אחת ירצה שיהיה צמיחתו אחת רבי יהודה אומר אפי' בתוך כוס אחד וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד: והם מוכיחות זו את זו. תורה אחת על חבירתה והוא שיהיה האחת קרובה מן האחרת ונכחית אליה בשטח אחד. והנה יתבאר בפ' ששי מנדה (דף נב:) ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו נטלות בזוג ואם יהי' בעיקרה המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר הנה היא כשירה לדברי חכמים והלכה כחכמים וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלין בין שחורות בין לבנות:

ר"י אומר אפי' בתוך כוס א'. כתב הר"ב דל"ג אפילו כו' וכ"כ הר"ש. אבל ל' הרמב"ם רי"א אפילו בתוך כוס אחד. וכוס הוא עגול מן הגשם. יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד. ע"כ. הכוונה שגומא היא דבר מועט מאד כשעור השתי שערות ולא יותר. אבל כוס הוא שטח מה. וא"ל שיבאר שיעורו כמה. שאין לה שיעור אלא כל שהוא גדול מגומא המכילה ב' שערות בלבד ואין מקום בזה למה שהתלונן הכ"מ בפ"א מה"פ [הל' ב] שלא נתבאר בדבריו כמה הוא שיעור כוס אחד. ע"כ. ומזה נראה ודאי דגרס אפילו דר"י לאפלוגי אתא אבל בחבורו פ"א מה"פ כתב היו בה שתי שערות כו' בתוך גומא א' או בתוך ב' כוסות. ודקדק מזה הכ"מ שסובר דר"י לא פליג וכדעת הר"ש *[ומ"ש הר"ב שחייב אדם לומר כו' בפ"ק דעדיות משנה ג']:

אפי' ד' אפי' ה'. מצינו ל' זה בכמה מקומות ולאו דוקא ובר"פ י"ח דשבת נתתי טעם לשבח. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס"ל לר"ע. ומש"ה אתי ר"א ואמר אפי' חמשים:

יתלוש לאו לעכובא אלא מפני מראית העין הכ"מ:

היו בה ב' שערות כו'. והן בתוך גומא א' הראב"ד וכן הסכים הכ"מ:

אחר העיקר. כתב הר"ב ואם עיקרן מאדים כו' גוזז ראשן. דקדשי בדק הבית לא מתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא הר"ש. וגמ' הוא בפ"ג דבכורות ד' כ"ה. ואיבעית אימא דהוה דבר שאין מתכוין שאין כונתו לגיזה. ומ"ש הר"ב ששיעור ב' שערות האמורות בכל מקום הוא שינטל בפי הזוג. וכ"כ הרמב"ם מהמשנה י"ב דפ"ו דנדה ושם פי' הרמב"ם שהוא שיעור זוטא מכולהו וכן מוכח מפי' הר"ב במ"ד פ"ד דנגעים. אבל בנדה לא פי' כן וע"ש ותמה הכ"מ דהתם פלוגתא ופסקינן הלכה כדברי כולן להחמיר. ואילו הכא דבאנו להכשיר הוי להקל וכתב בשם הר"י קורקוס *(דלפסול בב' שערות שחורות בזה אמרי' הלכה להחמיר אבל) בעיקרן מאדים די לנו שנצריך שיעור המועט שלא יחשב כמאן דליתי' אלא כל שיש שיעור שאנו קורים אותו שער בקצת מקומות סגי כי לא נתמעט אלא מה שחשוב כאילו אינו. דאטו אם מתחלה היו שעור זה. מי לימא דלא חשוב שער ודאי שער הוי כו'. אבל תירוץ אחר שכתב דלא אמרי' הלכ' כדברי כולן להחמיר אלא לגבי בן ובת לא משמע כך מלשונו שבפירושו דהכא דהא כתב שב' שערות האמורות בכל מקום כו' ואותו לשון על בן ובת מתניא התם:

בתוך גומא תחת כל שער יש גומא בעור וצ"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה"ג סומא הוא [כב"ב טז"א]. וא"כ בבהמה בל"ז תפסל. אע"כ כדאמרן:

פסולה ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ"ד ופ"י]:

רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב"א]. וקאמר ר"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:

והן מוכיחות זו את זו שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר"י היא. ולרמב"ם [פ"א מפרה] הך בבא ד"ה היא. ורבותא קמ"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:

יתלוש אע"ג דמפוזרות. א"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא"ז ואפילו לר"י כשרות. אפ"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ"ל דמדקאמר עלה ר"א אפילו חמישי' ש"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי"ט הכא. דא"כ הו"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר"א אפילו וכו':

רבי אליעזר אומר אפי' חמשים הא ודאי גוזמא קאמר. ור"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:

היו בה שתי שערות בגומא א' לת"ק. או בכוס א' לר"י. וה"ה לאינך:

הכל הולך אחר הנראה היינו אחר ראש השערות. ואע"ג דבנגעים [פ"ד מ"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר"מ. נ"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י"ט א']. מש"ה התם מודה ר"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:

אחר העיקר דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד"ב וכת"ב. ומנחות כו"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד"ס הוא [כרמב"ם מעילה פי"א הי"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן:

היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא א' פסולה כך מ"מ וגם הרי"א ז"ל כן הגיה וגם מחק מלות היו בה דבסיפא:

בפי' רעז"ל והכי מוכח בתוספתא אמר המלקט דקתני ר' יהודה אומר אפילו שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולה ונראה דאע"ג דבבא דהי' בשתי כוסות ר' יהודה קאמר לה ת"ק מודה ליה וכן משמע ביד פ"א דהלכות פרה אדומה סי' ב' ג':

היו בה שתי שערות בבכורות פ' הלוקח בהמה ברייתא (בכורות דף כ"ה) שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן משולם אומר גוזז את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים: