משנה פרה פרק ב׳ משנה א׳

רבי אליעזר אומר שמא רבעה עובד כוכבי' ותהיה פסולה וחכמים לא יחושו לרביעה לפי שהוא לא יפסיד בהמתו בזה הענין והמכוון שפרת חטאת שנרבעה פסולה למאמר השם יתברך (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם כל שמום פוסל בו דבר ערוה פוסל בו כי משחתם כוונתו דבר ערוה כמו אמרו בראשית ו) כי השחית כל בשר את דרכו כפי מה שביארנו בתמורה (פ"ו) ויאמר ג"כ רבי אליעזר שפרה אדומה ולא נתאמת לנו שלא נרבעה לא תלקח מן העובד כוכבים למאמר השם יתברך (במדבר י״ט:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' בני ישראל יקחו ולא העובדי כוכבים יקחו וחכ"א שאם קנה אותה ישראל שהיא כשירה שהרי ישראל הן אותן שלקחוה וכן שאר קרבנות ר' אליעזר יאמר שלא לוקחין מן העובד כוכבים משום רביעה וחכמים אומרים שהעובד כוכבים לא יעשה זה בבהמתו מפני שיפסידה. וכוונת מן החדש ומן הישן ר"ל המנחות שהן תבאנה מן החדש ומן הישן זולת עומר ושתי הלחם כפי מה שביארנו ואמרנו בפרק ח' ממנחות' עז.) ואין הלכה כרבי אליעזר:

רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה. עיין מ"ש בשם הר"ש ברפ"ק *[ומ"ש הר"ב דפליגי בעובר ירך אמו הוא. והכי אשכחן בספ"ו דתמורה. וע"ש]:

כשרה. פירש הר"ב דבשטת ר"י קיימי כו'. וכ"כ הר"ש. והראב"ד בפ' א' מהלכות פרה אדומה [הלכה ז'] כתב שר"א מודה שאם עלה עליה זכר שהיא פסולה שהמעוברת תובעת זכר היא וצריכה היא. אבל עלה עליה זכר שלא בשעת תביעתה. צער הוא לה ומשא. וחכמים שהם פוסלים במעוברת. משום חשש דשלא לרצונה. הם פוסלים. ע"כ. ומ"ש הר"ב והלכה שהיא פסולה כו' ואפי' אינה מעוברת. דאי מעוברת פסולה מטעם שכתב. שנושאת את עוברה. ובכך מיישב מהר"ר וואלף וורמייז"א ללשון הרמב"ם בפרק א' מהלכות פרה אדומה שכתב. ואצ"ל מעוברת. והקשה הכ"מ מאי ואצ"ל דהיא היא:

רא"א אינה נלקחת מן הכנענים. פי' הר"ב דחשודים על הרביעה כדאי' בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ג) דהיכא דודאי רבעה פסולה אפי' למ"ד פרה קדשי ב"ה היא (כמ"ש הרב במשנה ג). דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו (ובפרה כתיב אשר אין בה מום) דבר ערוה וע"א פוסלים בו והשחתה הוא ערוה שנאמר (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר. [כמ"ש הר"ב ברי' פ"ו דתמורה] הר"ש:

באין מהארץ ומח"ל וכו'. שנויה כבר ברפ"ח דמנחות וע"ש:

רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה אע"ג דלקמן מ"ד אמרינן דבבא עליה זכר אפילו לא נתעברה פסולה. א"כ ק' לר"א וק' לרבנן. תי' הר"ש דכולהו ס"ל כר"י התם דדוקא בהעלהו בידים פסול. והכא מיירי בסתמא. שעלה עליה זכר מעצמו שלא ברצון בעלים. והראב"ד תי' דהכא אפילו כרבנן דהתם אתיא. ורק דהתם מיירי דעלה עליה זכר שלא ברצון הנקבה. אז הו"ל משא. אבל הכא מיירי בהתרצית הנקבה דאז אינה כנושאת הזכר. [ונ"ל טעמא מדהו"ל אז כל צרכה במשנה ג']. ואפילו הכי חכמים פוסלים משום גזירה דשלא לרצונה. ולפענ"ד לראב"ד י"ל דר"א לשיטתי' [תמורה ל"א א'] דס"ל עובר ירך אמו. ולא הו"ל כנושאתו. ורבנן לשיטתייהו דס"ל התם עובר לאו ירך אמו. ולהכי הו"ל כנושאת משא. א"נ נ"ל די"ל דכ"ע ס"ל עובר ירך אמו. ומה"ט לר"א כששורפה אח"כ עם העובר שבמעיה. הו"ל כשורפה עם אבר מאבריה. ורבנן ס"ל דדוקא בחיים אמרינן עובר ירך אמו. אבל לאחר שחיטתה הו"ל העובר כגוף אחר. והו"ל כאילו שורפה עם חתיכת בשר בעלמא. והתורה אמרה ושרף אותה. דהיינו לבדה. מה אמרת יפתחנה לאחר שחיטה ויוציא העובר. ליתא. דהרי צריך שתהיה שלימה בשעת שרפתה [כחולין י"א א']:

ר"א אומר אינה נלקחת מן העכו"ם דחיישינן שמא נרבעה מעכומ"ז. ואי"ל איך נחזיק איסור. י"ל מדחשידי על כך תקיף יצרי' והו"ל מלתא דשכיח [כע"ז כג"א]. והרי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר [כחולין נא"א. וי"ד קכ"ח ס"ג]:

וחכמים מכשירים דאע"ג דתקיף יצרי' לא חשיד כל כך. דחס על בהמתו שלא תיעשה עקרה עי"ז. וגם מהרבעת בהמה משמרה טפי מבהמה אחרת. שלא תכחיש עי"ז ויפסיד ממון פרה אדומה כי רב הוא. וגם ירא שמא תתעבר ויפסיד שלא יקנוה ישראל עוד. ומה"ט נמי לא חששו לשמא הניח עליה משא. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. ונזהר בה מאד [כע"ז כג"א]:

ולא זו בלבד ה"ק לא זו בלבד בפרה שאינה קרבן ממש לא חיישינן גבה שנפסלה בידי עכומ"ז. אלא אפילו כל קרבנות צבור ויחיד נמי כשרים לקנותן מעכומ"ז. ומהשתא קאמר תנא בבא אחריתא. וה"ק באין ר"ל בין פרה בין כל הקרבנות באין מארץ ומחו"ל [ואי נימא דבבא דחו"ל גם בבהמה מיירי. ואע"ג דבכור ומעשר אין באין מחו"ל. האי כל הקרבנות לאו דוקא הוא. והיינו חוץ מבכור ומעשר. א"כ י"ל דל"ז בלבד וכו' באין מארץ כולהו חדא בבא היא. דלא לבד פרה מכשרי רבנן לקנותן מעכומ"ז אלא גם שאר קרבנות וכו' נקחים גם מחו"ל. אף דרוב הניקח משם הוא מעכומ"ז]:

מן החדש ומן הישן אי"ל דמיירי הכא בבהמות קרבן דשייך בה נמי חדש וישן [כרפ"ט דבכורות]. ליתא. דהרי קאמר ברישא דבאין מחו"ל. ואי בבהמה. הרי בכור ומעשר אין באין מחו"ל [כספ"ג דתמורה]. אע"כ דבבהמה לא מיירי תנא הכא. וחדש וישן דקאמר היינו מתבואה שגדל בשנה זו או בשל אשתקד. אבל בשל חדש ממש אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה קודם הב' לחם [כמנחות פ"י מ"ו] מיהו כיון דבבהמה לא מיירי תנא. א"כ לא שייך הכא הך בבא כלל. רק אגב גררא דפרה דבאה גם מחו"ל. נקט הנך כולהו. וכדנקט להו כולהו גבי הדדי במנחות [רפ"ח]:

ורב"א כתב דלהכי לא חששו שמא נשאה משא. מדהי' להן סי' בזה. דכשעלה עליה עול נשרו ב' שערות ידועות שבצוארה כעובדא דפסיקתא: ולפענ"ד דסי' זה לא הי' רק מעשה נסים דא"א לומר שבדרך הטבע כשיפרוס טליתו הדק שעלי' ינשרו ב' שערות ידועות שבצוארו. ואם ע"י נס הי'. הרי אין מזכירין מעשה נסים [כחולין מג"א]. גם אין סומכין על הנס [שקלים פ"ו מ"ד ועי' מ"ש בס"ד אהלות פ"ה כב]. מיהו י"ל היכא דלא אפשר שאני. ואדרבה סברת שמא תכחיש רפופה היא דוכי ס"ד שמשום שפירס טלית עליה תכחיש עי"ז אלא צ"ל שהעכומ"ז ירא שמא פתאום יראה ישראל כך ויגיד לב"ד. ולא יקנוה עוד ממנו:

ר' אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת והקשה הר"ש ז"ל וא"ת מעוברת לר' אליעזר היכי משכחת לה האמר ריש פירקי' דלעיל פרה בת שתים ותנן בפ' הלוקח בהמה פרה וחמור בני שלש ודאי לכהן דבת שתים לא קילדה ולמאי דפרישית לעיל דבת שתים לאו למעוטי יתר ניחא ע"כ:

ר' אליעזר אומר אינה נלקחת וכו' ע"ז פ' אין מעמידי' דף כ"ג תני שילא מ"ט דר"א דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו בני ישראל יקחו ולא העכו"ם יקחו ופרכי' התם והא קתנינן בברייתא במילתיה דר' אליעזר לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה לדמה בן נתינה בעדרו ונכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא אלמא לית ליה קיחה לר' אליעזר ומשני ע"י תגרי ישראל זבון פי' רש"י ז"ל סרסור ישראל לקחם משלו מן העכו"ם לעצמו וחזר ומכרה לישראל ופרכי' לשילא דתני טעמא דר' אליעזר משום קיחה ור' אליעזר לא חייש לרביעה והתניא וכו' ומשנינן דר' אליעזר תרתי אית ליה קיחה ומש"ה בעינן תגרי וחייש נמי לרביעה וצריכה שימור דישראל משעה שנולדה. ועיין במ"ש שם ראש הפרק.

באים מהארץ ומחו"ל עיין במ"ש במנחות ר"פ כל קרבנות בשם תוס' ז"ל. וצריך לומר דכל קרבנות הצבור דקתני משמש לפניו ולאחריו לפניו לפלוגתא דר' אליעזר וחכמים ולאחריו אליבא דכ"ע רצוני לומר הני תנאי דהכא אלא שיש תנאים אחרים דפליגי אהא כמו שכתבתי שם ר"פ כל קרבנות:

בסוף פי' רעז"ל דכתיב בהו מנחה חדשה אמר המלקט בעומר לא כתיב מנחה חדשה רק כתיב ראשית קצירכם דמשמע מן החדש ולא מן הישן ושם בפ' כל קרבנות הארכתי יותר ע"ש: