משנה פרה פרק י׳ משנה ב׳

כבר ביארתי לך שהמדף שם הכלי שעל גבי הזב והוא ולד הטומאה ולא יטמא זולת אוכלים ומשקין אך לעליונות מדרגות החטאת כמו שיתבאר שמנו מדף שיטמא אדם וכלים הטהורין לחטאת וכאשר תשמע לגין של חטאת דע שהוא הכלי אשר בו מים מקודשים וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאין ומשקין טמאין לא יטמאו האדם במגע אלא אם נגע בידיו ביחוד נטמאו ידיו לבד וכבר ספרנו בעיקר של חטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ולכך אם נגע הטהור לחטאת באוכלין ומשקין הטמאים לחטאת בידו נטמא כולו ושכל המשקין והאוכלין אף על פי שהיו טהורין לקדש הנה הן טמאין לגבי חטאת ורבי יהושע אומר שאם הסיטן בידו כאילו הוא נגע בידו ואין הלכה כרבי יהושע:

הטהור לחטאת שנגע במדף. פי' הר"ב עליונו של זב קרוי מדף. מטעם שפי' במשנה דלעיל ועוד מפ' הר"ב טעם אחר במ"ב פ"ו דעדיות. וע"ש. ומ"ש הר"ב שהוא מדרבנן. וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' משכב וכ' הכ"מ דהא דדריש מקרא ברפ"ד דנדה (כמ"ש שם הר"ב) דאסמכתא בעלמא הוא:

שנגע במדף. באיזו נגיעה שתהיה. לפיכך בעינן שיהא מדף דהיינו עליונו של זב. דאילו אינו כך אע"ג דע"כ ל"פ לעיל אלא בהיסט אבל [במגע] כ"ע מודו דטמא. היינו כשנוגע בידו דוקא. כ"כ הכ"מ פי"ג מה"פ בשם הר"י קורקוס ז"ל. וע' בפי' הר"ב במ"ד:

בידו טמא. משמע אפילו באחת. וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מה"פ. ומ"ש הר"ב ועוד יש חומרא כו' דנטמא גופו. כדתנן במ"ה פ"ב דחגיגה. ובפרק בתרא דמכילתין משנה ז':

וברגלו טהור. ע' בפי' הר"ב מ"ד:

הטהור לחטאת שנגע במדף לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר"ל נעשה טמא מד"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד"ס [דכל דבר הטמא מד"ס נקרא מדף כמ"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ"ח מ"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע"ג זו. והזב על העליונה. אפ"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ"כ כשיש אלף כלים זה ע"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד"ס. לטמא עכ"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ"ו מ"ב]. ואע"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ"ה עכ"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ"ש כלי שהוא ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו:

לגין של חטאת הוא כלי שטף שיחדוהו לחטאת [ונקט כלי שטף דוקא. היינו משום דבכלי חרס היה צריך לפרש שנגע בפנים. דאילו נגע בו בחוץ. הרי אפילו נגע שרץ מגבו. לא היה נטמא גם בחטאת. וכמשנה ג']:

שנגע במדף בכל מיני מדף שזכרנו במשנה א' וב':

טמא ואע"ג דכבר שמעינן כן מרישא דמשנתנו. דבכלל הטהור משמע גם כלי. נ"ל דאפ"ה אצטריך הך בבא. לגלויי ארישא. דלא תימא דטהור לחטאת דרישא היינו רק באדם שנגע במדף בידיו טמא. להכי נקט גם הך סיפא. דנגיעת מדף גם בכלי מטמא. א"כ באדם ברישא גם בנגע בגופו טמא. דמה לי כלי שנגע או גוף אדם שנגע. ותו קמ"ל לדיוקא דבין אדם או כלי דוקא במגע בטומאה נטמאו. הא לענין משא. כגון אם לגין נשא מדף. נשאר בטהרתו. דבכלי לא שייך שיתטמא בנשא טומאה. כמו כן אדם דתני לי' ברישא. לא תימא דמגע דנקט גבי' לאו דוקא. אלא ה"ה בנשא המדף טמא. אלא רק במגע מטמא ולא במשא. דרק הנך מדף דמשנה א' מטמאי גם בנשאן. מדמטמאים מדאוריי':

הטהור לחטאת שנגע באוכלים בין שהן אפי' קודש. או שהן באמת טמאים. דלגבי חטאת אפילו אוכלין קודש נידונין כטמאים. דמטמאין הידים. דהרי בחטאת כל שנטמא ידו נטמא גופו. ואפילו בנגע בהאוכלין רק בידו א' [כפי"ב מ"ז]. ודוקא בשהוכשרו האוכלין [כפי"א מ"ו ומ"ח] דאל"כ אפילו נגען בב' ידיו טהור. ונ"ל דכלי שטהור לחטאת שנגע אפילו באוכלין טמאים נשאר הכלי של חטאת עכ"פ לשאר מילי טהרתו. אבל כלי של חטאת שנגע במשקין. או אוכלין הטהורין לחטאת שנגעו באוכלין או במשקין. אז דוקא כשהאוכלין או המשקין המגיעין הן טהורין. רק שלא נשמרו בטהרה לחטאת. נשארו הכלים והאוכלין הנוגעין בטהרתן. אבל בנגעו כלים הטהורים לחטאת במשקין טמאים. הרי גם בחולין כלי שנטמא תוכו במשקין טמאים. כולו טמא. ובנגעו המשקין הטמאים מגבו. גם בחולין לכה"פ גבו טמא. ובקודש ובחטאת אפילו בנגעו מגבו המשקים הטמאים, כולו טמא. וכ"כ אוכלין טהורין של חולין שנגעו באוכלין טמאין. נהי דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כרמב"ם רפ"ז מאהט"ו] עכ"פ מדרבנן מיהו מטמא להו עד שני. ובחטאת אפילו עד אלף [כפי"ב מ"ח]:

הסיטן בידו ודוקא בהסיטן בידו דגזרינן אטו אילו נגען בידו. אבל בהסיטן בגופו טהור. ולא דמי לכלי טהור שהסיטו בגופו. דמטמא ר' יהושע [וכמ"א]. התם מדראוי להיות אב הטומאה:

וחכמים מטהרים ומדלא מחלקי רבנן הכא בין שהן טמאים או טהורים. ש"מ דאפילו באוכלין ומשקין טמאים מטהרי רבנן כשהסיטן:

כך כ' רב"א זצוק"ל הכא בפירושו וכך נראה ג"כ מדברי הרמב"ם בחיבורו [הלכות פרה פי"ג ה"י]: ורכ"מ שם כ' דמ"ש הרמב"ם שם נגע בהן ברגלו טהורים. דוקא אאוכלין ומשקין טהורים קאי דאילו טמאים לא גרע מכלי שהוא ולד הטומאה. ואפ"ה מטמא לאדם בכל מגע אפילו שבגופו עכלה"ט: ואני עני וכואב לא זכיתי להבין. דהרי הרמב"ם שפתיו ברור מללו. דפתח ואמר בין טהורים ובין טמאים בנגען בידו טמא. ברגלו טהור. ולפי דברי רכ"מ הנ"ל איך א"כ נפרד בין הדבקים. ונימא דפסק הדין דנקט הרמב"ם רק אטהורים קאי: וטמאים דנקט הרמב"ם לא יפרש דינן. דאף בנגען בגופו טמאים. ואי משום קושית רכ"מ דמ"ש אוכלין טמאין מכלים טמאים הרבה רווח והצלה לתרץ לפמ"ש הרמב"ם בפרקין סוף משנה ד'. דלהכי כ"ח הטמא מטמא רק במגע שביד. מדא"א שיהי' אב הטומאה. עכ"ל. וא"כ ה"נ אוכלין ומשקין טמאין: רק דיש להקשות על זה. דא"כ אדמפלגי באוכלין. לפלגו ולתני בכלים גופייהו. והול"ל דבכ"ח טמא שהסיטו ס"ל לרבנן דטהור לחטאת. דהרי גם כ"ח א"א שיהי' אב הטומאה. אולם מזה מוכח כמ"ש בפנים סי' ס'. דכ"ח שיש שם כלי עליו. אע"ג שא"א שיהי' אהט"ו. גזרי' גבי' אטו שאר כלים:

שנגע במדף טמא. עליונו של זב קרוי מדף כדתנן במסכת זבין המדף מלמעלן ותנן בפ' ששי דעדיות שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ובגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין:

וברגלו טהור. דלא גזור אלא דרך נגיעה: