משנה אהלות פרק ה׳ משנה ב׳

כבר בארנו בפ"ח מכלים שכונס משקה הוא שתשים הכלי על המשקה ויכנס המשקה בתוכו מזה הנקב ולא יצטרך בכאן להיות נקב הקדרה טפח על טפח להיות הארובה עצמה בה טפח על טפח והקדרה לא יתחבר לה להיותה בכונס משקה והיתה הארובה פתוחה ולזה כאשר היתה טומאה בבית נטמאה עליה והוא ענין אמרם הכל טמא ור"ע סבר שהקדרה כבר סתמה הנקב ומנעה הטומאה מעבור שנקב הקדרה קטן ואין בו פותח טפח ופי הקדרה ממה שימשך משקוף העליה ולזה הקדרה טהורה שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהשרשנו ובית הלל אומרים שזאת הקדרה תטמא מזה הנקב ואין הלכה כר' עקיבא:

ארובה. ל' הר"ב כמין חלון שבגג הבית כו'. עיין בפירושו לרפ"ה דביצה. עיין לשון מהר"ם שכתבתי בפ"י משנה ו [ד"ה תוכו]:

ובית הלל אומרים הקדרה טמאה כו'. עיין מ"ש בזה בספ"ט דכלים:

ארובה כל ארובה הוא חלון מפולש טע"ט בתקרת הבית:

שבין הבית לעליה והמת בבית:

וקדרה נתונה עליה תחובה בארובה וסותמתו או עומדת בעליה ממעל לארובה. וסותמתו. ומיירי שבין כך או כך היה גב הקדירה פונה נגד הטומאה. והרי כ"ח אמק"ט מגבו. ושפיר חוצץ בפני הטומאה. אבל קדירה זו נקובה וכו':

ונקובה בכונס משקה דאל"כ לכ"ע היתה חוצצת שלא תכנס טומאה לעליה לטמא הכל שם [וכמ"ג]:

ב"ש אומרים הכל טמא כל מה שבעליה וגם הקדירה בעצמה נטמאו מהטומאה שבבית. דאע"ג שניקבה בכונס משקה. אפ"ה כיון דקדירה עשויה לבשל בה אוכלין ומשקין. אזלינן לחומרא דלעצמה מק"ט עד שתנקב במוציא זית כאילו מיוחדת לאוכלין [כרפ"ג דכלים]. וגם על כל מה שבעליה אינה מצלת. מדנקבה בכונס משקה יוצא הטומאה ועוברת דרך נקב זה [ככלים פ"י סי' ס"ח]. ואף דהכא שדבוקה בדפנות אהלים. דהיינו תקרת הבית. ודינה כאהלים ואין הטומאה נכנס לתוכה בנקב פחות מטפח [כפ"ג מ"ז] ב"ש גזרו דבוקה אטו אינה דבוקה בדפנות אהלים והרי אילו היתה קדירה זו עומדת באהל המת. וצמ"פ על פיה. והקדירה נקובה בכונס משקה. לא היתה חוצצת על טהרות שבתוכה ולהכי גם הכא אינה חוצצת. וגם מה שבבית ובעליה הכל טמא:

וב"ה אומרים הקדרה טמאה דכיון דקדירה עשויה לאוכלין ומשקין לפיכך גם בשנתנקבה בכונס משקה מק"ט עד שתנקב כזית [כספ"ט דכלים] ואע"ג דגבה נגד הטומאה טומאה נכנסת דרך הנקב לתוכה [ככלים פ"י מ"ח]. ואע"ג דהכא מדדבוקה למעזיבה. דינה כמעזיבה שאין טומאה יוצא בנקב שפחות מטפח שבמעזיבה גזרו ב"ה דבוקה אטו שאינה דבוקה:

ועליה טהורה דדוקא בקדירה עצמה מדמתטלטלת גזרינן דבוקה אטו אינה דבוקה משא"כ בעליה לא גזרי':

רבי עקיבא אומר אף הקדרה טהורה דמדמחוברת בתקרה דינה כתקרה. ולא גזר כלל דבוקה אטו אינה דבוקה. וכל פלוגתייהו היינו ממש כבתנור ברישא. רק קמ"ל תנור אף שדרכו לסמכו להכותל אפ"ה גזרינן אטו אינו דבוק וקמ"ל קדירה. אף שדרכה בתלוש אפ"ה לא גזר בה ר"ע:

אמנם ק"ל הרי אפי' לא היתה הקדירה מחוברת בדפנות אהלות. עכ"פ כיון דנקב זה נעשה מעצמו א"צ צמ"פ כשאינו טע"ט (כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה אם. והבאתי שם ראיה לדבריו מפ"ט מ"ז וע"ש) ודוחק לומר דהתם הרי מיירי בעשוי לשאור בלבד. שהוא אוכלין. משא"כ הכא הרי מיירי בקדירה שעשויה גם למשקין (ועהר"ב רפ"ג דכלים) ליתא. דא"כ תסגי לה התם בכזית (כרפ"ג דכלים) ולמה אמרינן התם דכשאין הנקב טע"ט מציל. נ"ל דדוקא התם שיהא השאור שבתוכו ניצל. מציל עליו הכ"ח אף שנשאר בו נקב שהוא פחות מטפח כשנעשה הנקב מעצמו. אבל לחצוץ על הטהרות שחוצה לה. כגוונא דמשנתינו. אז אפי' נעשה ממילא. עכ"פ כשהוא בכונס במשקה. דוקא במחוברת בדפנות אהלים מציל כשהנקב פחות מטפח. אבל באינו מחובר בדפנות אהלים. כיון שניקב בכונס משקה אינו חוצץ בין טומאה לטהרה. אם לא מירח הנקב וסתמו בצמ"פ (ככלים ספ"י). ולפ"ז לענין שיציל כ"ח על מה שבתוכו קיל טפי מלהציל על מה שחוצה לה. דעל מה שבתוכה מציל אפי' יש בו נקב פתוח בכונס משקה כל שנתנקב מאליו. ולהציל על מה שחוצה לה. בכה"ג אינה מצלת רק בצירוף דפנות אהלים. ואפ"ה מצינו ג"כ דלהציל חוצה לה קיל כ"ח טפי מלהציל על מה שבתוכה. דהרי כ"ח המחובר עם דפנות אהלים מציל על מה שחוצה לה. גם באינה מחובר הכ"ח בדופן בצמ"פ וכדחזינן במשנתינו. אבל להציל על מה שבתוכה. אפי' סמוכה לדפנות אהלים אפ"ה אינה מצלת על תוכה רק במרוחה בדופן בצמ"פ (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ב וג'). ורתוי"ט (ספ"ט דכלים) הביא קו' הר"ש דהתם תנן דברקב כ"ח בכונס משקה אינו מציל והכא תנן דלב"ה ור"ע אפי' קדירה שניקבה בכונס משקה מצלת. ותירץ רתוי"ט. דהתם להציל רק על שבתוכה אינה מצלת. אבל הכא להציל על שחוצה לה אפי' ניקבה בכונס משקה מצלת. ותמהני איך נשמט מרבינו דברי עצמו (פ"ח מ"ו) שכתב בשם מהר"ם דכל נקב שנעשה מעצמו גם על מה שבתוכו מציל. כל שאינו טע"ט. אע"כ דהך דספ"ט דבניקב בכונס משקה אינו מציל. מיירי בעשה הנקב בכוונה. א"כ הו"ל לרבינו לתרוצי דלהכי משנתינו קאמר דמצלת. מיירי בשנתנקב ממילא. כדמשמע פשטותא דמשנה. ואי דחיקא ליה לרבינו לאוקמי משנתינו הכי. דהא סתמא קתני. הרי יש לן תירוץ מרווח טפי. דבמשנתינו הרי רק עם דפנות אהלים מציל. אמנם תמוה מאד דהרמב"ם לא הביא הך דינא (בפכ"ב מטו"מ ופי"ד מכלים) דנקב שנעשה ממילא רק בשניקב טע"ט אינו מציל. ורק (בפכ"ב מטו"מ) כתב דאף דכלי יין שיעור נקיבתו כמיצה שניה של קנה. זהו רק בניקב ממילא. אבל בניקבו בכוונה אפי' כ"ש אינו מציל. והיינו הך דתנינן (בכלים ספ"ט). מכל הלין שמעינן דס"ל לרמב"ם דבשאר כלים אין חילוק בין שעשה הנקב בכוונה או לא. בכל גוונא בשניקב בכונס משקה אינו מציל. וא"כ הא דקאמר (כלים פ"ח מ"ו) אם יש פ"ט הכל טמא. על כרחך לרמב"ם ר"ל דאם יש בכל חלול הבית שאור טע"ט. אף שלא נתנקב הקרץ שבאמצעיתו כלל הכל טמא. מדהו"ל טע"ט שיעור אהל ואין חולקים אהלים בכ"ח והו"ל הקרץ כמאן דליתא. מדאינה מחיצה קבוע (וככלים רפ"ח). וכן פי' באמת גם הגאון רב"א זצוק"ל. אבל אילה"ק למהר"ם הנ"ל דס"ל דנקב שממילא אם פחות מטפח א"צ צמ"פ והרי (ספ"ט דכלים) אמרינן דבניקב במוציא זית צריך צמ"פ. י"ל מלבד דאפשר לאוקמא הך דספ"ט דמיירי שניקבה בכוונה וכמש"ל. יש נמי לומר דהא דנתנקב ממילא צריך שיהיה טע"ט היינו בלא נתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב. כי התם שרק הקרץ שבאמצע הבית שאור ניקב. ועדיין הבית שאור כלי שלם הוא. ולהכי אין טומאה נכנסת מב"ק שלו לב"ק שבצדו דרך הנקב שביניהן. רק בשהנקב טע"ט. דאז לא עדיפי ב' החללים מב' אהלים. שטומאה נכנסת מא' לחבירו דרך נקב טע"ט. אבל כשנתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב הו"ל כל שבתוכו כאוכלין שגבלן בטיט וסגי בשניקב בכונס משקה. ואפ"ה במחובר בדפנות אהלים כבמשנתינו הרי אפי' נחשוב הכלי שניקב בכונס משקה כטיט. הרי גם בכה"ג דין הוא שיציל שם כלי שאינו נקוב בפ"ט:

והקשה רתוי"ט אמאי נקט כ"ח דוקא. והרי בכל הכלים מקדשין. ותמה עליו הגאון הגדול מו"ה עקיבא זצוק"ל. דהכא שיחצוץ לא משכחת לה רק בכ"ח שאמק"ט מגבו והניח בצ"ע. ולפעד"נ דאף דלא הוה מצי תנא למנקט כלי עץ הבא במדה. דזה פשיטא שחוצץ בעצמו אפילו בלי חיבורו במעזיבה. ותו דא"כ אפי' אינן מיוחדין לקודש נמי טהור אצל הע"ה. והרי הך בבא במיוחדין לקודש קאי וכדאמרן. אמנם אעפ"כ יפה הקשה רתוי"ט דל"ל לתנא למנקט כ"ח של ע"ה שיציל. הרי הוה מצי למנקט גם כלי עץ שאינו מק"ט דהיינו באינו עשוי לקבלה רק לכינוס (ככלים פט"ו מ"ה) ואפי' כלי מתכות נמי. דהרי גולמיו טהורים (ככלים פי"ב מ"ו ופי"ד מ"א) ונקרא גולם כשדעתו לשוף ולשבץ ולגרד (כחולין כ"ה ב') וכל הנהו ודאי מצילין ג"כ כשהן בארובה. ככלי גללים וכדומה. ומדתלי בדעת ע"ה למה יחדו. דאם התכוון הע"ה להשתמש בו כך כמו שהוא היה הכלי מק"ט (ככלים פכ"ו מ"ז). א"כ שפיר הוה מצי למימר דכשהן של קודש נאמן הע"ה וחוצצין. וכ"כ משכח"ל לרמל"מ (פ"ה מטו"מ הי"ב) דכל הכלים שיחדן לאהל חוצצין. והשבני הגאון זצוק"ל. וז"ל ולי נראה דוחק לכוון כן בכוונת רתוי"ט. וגם מסופק אני בזה אם הע"ה נאמן בהנך רק לקודש. והיינו משום די"ל דכמו דנאמן בפירות לומר שלא הוכשרו מדלא באו לכלל קבלת טומאה (כמכשירין פ"ו מ"ג) י"ל דה"נ נאמן לכלים שלא באו לכלל ראויין לקבלת טומאה. ואיני מחליט כן. ימחול להודיעני דעתו בזה. עכ"ל המפיק מרגליות בענוה וחסידות. והשבתי אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים כמוני. ואני איני כדאי ששלח אלי. ואעפ"כ כך דעת קטין חריך שקא נוטה. דגדלה עלי מדורת התימה איך אפשר לדמות כלים לפירות. דוכי התם בנאמנות תליא מלתא. דהרי גם מעובד כוכבים מותר לקנות באינו יודע ודאי שהוכשרו (כתוספתא פ"ג דמכשירין ורמב"ם פט"ז מאוכלין) וכ"כ קונין פרה אדומה מעובד כוכבים (כע"ז דכ"ג א') והכל לאו משום נאמנות רק משום ס"ס שמא לא הוכשר או לא עובד בה. ושמא לא ניחא ליה בזה או בזה. והא דקאמר דנאמן הע"ה היינו רק מדאיכא לברורי. או לאפוקי בשאומר שהוכשרו. ומה"ט נמי אמרינן (חגיגה כ"ב ב') דנאמן הע"ה לומר לא טבלתי כלי תוך כלי ואינו נאמן לומר שהטביל כך אבל היה פה החיצון פתוח כשפופרת הנוד. וגם התם היינו מטעם ס"ס. וכדקאמר התם. ולא משום הגדה דידיה. וא"כ הא תינח בכל הנך דאיכא שפיר ס"ס. ואף דנימא דאינן ס"ס גמור. עכ"פ תרי חששא נינהו. ולא חיישינן לה (כגיטין כ"ז ב'). דלא חיישינן דאתרמי שמא כשמא ועדים כעדים. משא"כ הכא בכלים רק חד ספיקא איכא. ולהכי אין הע"ה נאמן רק בקודש. אמנם ק"ל לרמב"ם (פי"ג מטו"מ ה"ג) שכתב דאף כלי אבנים אינן חוצצין רק בבא במדה. א"כ למה נקטא מתניתין דוקא כלי גללים וכו'. ול"מ היה נ"ל דהא דכתב הרמב"ם שם בכלי גללים.וכו' שבאין במדה. לאו לדיוקא כ' כן. לומר דהא באין באי' במדה אינן חוצצין. אלא לרבותא דמביאין דנקט נמי התם ברישא נקט הכי. דאע"ג דאית בה תרתי אפ"ה מביאין הטומאה. תדע דהרי רבינו בעצמו (בפכ"א מטו"מ ה"א) בענין הצלה בצמ"פ. לא זכר שכלי גללים צריכין שיהיו ג"כ באין במדה. וכן (בפי"ג ה"ו) כ' כל ההפכין מהנך שזכר בהלכה ג' הנ"ל שדינן שמביאין ולא חוצצין. ולא זכר שם כלי גללים שאינן באין במדה. וכן שם ברחיים (פי"ג ה"ו) שהרי הוא בכלל כלי אבנים. ג"כ זכר הרמב"ם שבא במדה. אולם גם שם נלפע"ד לרבותא נקט הכי. דהרי ידוע דרחיים של יד. אע"ג שיש בתוכה ב' אבנים. אבל היא עצמה של עץ היא. וסד"א דכל הבנין של עץ שסביב האבנים בטל לגבי הנך ב' אבנים. מדהן הן עיקר הרחיים לפיכך הו"ל העץ כטפל המשמש להעיקר שדין כולו כהעיקר (ככלים פי"ב מ"ב ופי"ג מ"ו) קמ"ל. ובזה יתורץ קו' הראב"ד לרבינו שם: