משנה אהלות פרק ד׳ משנה ב׳

תיבת המגדל. הוא ארון ישימו אותן במגדל וזה צורתה . א"ר יוסי שאפי' היתה הטומאה בתוך זה הארון הנה הבית טהור ולא נאמר תצא טומאה דרך פתחו אשר בו טפח שכבר אפשר שתצא הטומאה מזאת התיבה מבלתי זה הפתח אשר בו טפח אשר תצא ממנו הטומאה וזה כשיוציאה חלקים חלקים מדרך יציאתה אשר אין בו טפח ולא תצא ממנו טומאה או ישרוף אותו תוך הארון ולעולם לא תצא טומאה מפתח זאת התיבה לבית ואין הלכה כר' יוסי:

רבי יוסי מטהר. נראה דמודה ר"י בהא [דתנן במשנה ג פרק ז] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם. דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. תוספות חולין פרק ט דף קכה [ד"ה יכול]. ונראה דדוקא התם שהדלתות נעולים. כדפירש הר"ב שם. להכי הוצרכו לתרץ דבמת שלם אין דרך לשורפו כו'. אבל כשיש פותח טפח פתוח. מודה אפילו בכזית שהטומאה יוצאת. וכדתנן במשנה ו פרק דלעיל. ועוד בפי"ג. אך עדיין קשה דאמאי לא פליג בס"פ דלעיל. אדתנן יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. הטומאה בתוכו הבית טמא:

תיבת המגדל ארגז שופלאדע בל"א שמחובר בדופן המגדל מבחוץ:

יש בה פותח טפח שיש בחלל הארגז אויר טע"ט:

ואין ביציאתה פותח טפח שאין התיבה פתוחה להבית טע"ט. ותרווייהו לרבותא נקט. דאע"ג *) דכשאין בחלול הארגז טע"ט. אין הטומאה רצוצה שם לבקוע משם לאויר הבית שממעל להארגז. וגם פתח התיבה שכלפי הבית אין בו טע"ט שתתפשט הטומאה דרך שם להבית. אפ"ה הבית טמא:

טומאה בתוכה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת וכדמסיק ומה"ט אפי' פתח התיבה סגור לגמרי הבית טמא. ואע"ג דכולה בבא שא"צ היא. דכבר שמעינן כולה ממשנה א' בבבא דמגדל ובבא דרווחים שחוץ למגדל. ואי"ל דלאשמעינן פלוגתא דר' יוסי נקט לה. דהרי הרא"ש ז"ל כ' בפירוש דגם במשנה א' פליג ר' יוסי. י"ל דנקט להך משנה לאשמעי' דאפי' תיבה שאינה מחזקת מ"ס. עכ"פ מדמחוברת למגדל דינה כמגדל. ולא תימא דנהוי כמגורה שבתיבה שאינה חיבור לתיבה [ככלים פי"ט מ"ז] י"ל התם רק בנפחתה התיבה. להכי כשעכ"פ המגורה עדיין יש לה ב"ק מק"ט. משא"כ הכא שהמגדל והתיבה שלמין ומצטרפין יחד להשיעור מ"ס. ודאי תיבה דינה כמגדל. ואף את"ל דהתם גם בתיבה שלימה אין המגורה חיבור לה להטמא עמה. אפ"ה יש לחלק. דהתם מדשניהן כלי מה עדיפותא דתיבה לגבי מגורה. דנימא דנהוי המגורה טפל לתיבה להטמא עמה. אבל הכא דהתיבה מחובר להמגדל שהוא אהל. בטל תיבה לגבי מגדל. ככל המחובר לטהור טהור [ככלים פי"ב מ"ב]. ואילה"ק עכ"פ אי התם במגורות שלימות מיירי. מ"ש מבית התבלין. שיש לו הרבה ב"ק. וכולן חיבור. שנטמא א' כשנטמא חבירו [ככלים פ"ב מ"ז]. י"ל התם רק בבית תבלין. שכל בתי קבול שלו עשוי למין תשמיש א'. לפיכך כולן חשובין כב"ק א'. אבל במגורה שבתיבה שעשוי רק לגנוז שם חפצים קטנים שאין נאותין להניחן בחלול התיבה עצמה אינן חיבור זל"ז. ואעפ"כ יש לעיין בזה [כלים פכ"ה מ"ד ופכ"ט מ"ב ופרה פי"ב מ"ט ודו"ק] אלא מחוורתא כדאמרן. דמגורה שבתיבה מיירי רק בשנשברה התיבה וקמ"ל התם דלא נימא גבה בטל עיקר בטל הטפל דאין המגורה טפל לתיבה ודו"ק. מיהו משמע דכשהטומאה בתיבה רק בית טמא אבל מגדל טהור מדאין דרך טומאה לכנוס שם:

טומאה בבית מה שבתוכה טהור מדאין בפתח התיבה טע"ט אין הטומאה שבבית מתפשט' לשם ואין דרך טומאה לכנוס:

ר' יוסי מטהר ר' יוסי ארישא קאי דהיינו בטומאה בתוכה דבכה"ג מטמא ת"ק [כחולין קכ"ו א']:

וא"ת כיון דחלול התיבה טע"ט ואין לו פתח פתוח יהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל האהלים הנוגעים בו וכדאמרי' בתוספתא (פ"ה) במוכני בסיפא דאם המוכני מגופף הו"ל כקבר סתום ומטמא הכל וה"נ גם רווח המגדל יטמא מדהוא סמוך ונוגע בהתיבה. י"ל לפמ"ש לעיל (בקרית ארבע) דאין דין קבר סתום רק בבולט מתחתיתו. א"כ דוקא מוכני שהוא עצמו בולט סביב להמגדל. להכי אפשר לדון בו דין קבר סתום. משא"כ תיבה הכא שהוא בצד חלול המגדל. ואינו בולט בפ"ע מהמגדל. א"א לדונו כקבר סתום. ובהא יש לתרץ נמי. במה דק'. דהכא אמרינן דכשאין בהתיבה פתח טע"ט אמרינן דסוף טומאה לצאת אף דרך סדק הקטן שבין התיבה להבית [כרש"י חולין קכה"ב]. וק' דא"כ ה"נ הול"ל לעיל (פ"ג מ"ז) בביב טע"ט ופתוח לרה"ר בפחות מטע"ט. התם נמי נימא דמדאין להביב פתח אחר. להכי סוף טומאה לצאת אף דרך הפתח הקטן שמהביב לרה"ר. וא"כ למה הבית טמא. ולפי דברינו הנ"ל יתורץ די"ל דהתם הרי אוקמינן שהביב בולט להבית (כפ"ג סי' ע"ב) ולהכי שפיר הו"ל כקבר סתום. לטמא גם הבית הסמוך להביב. ועוד י"ל דהתם מדהביב בקרקע הבית שייך טפי להבית. וכמו שנאמר לקמן בס"ד (ועי' מ"ש ביכין סי' ח' ודו"ק)

מיהו דוקא באין לו פתח טע"ט אית לי' לר' יוסי הך סברא. דמדאין לו פתח אחר. ודאי יוציאו לחצאין או ישרפנו במקומו. וזהו כל עיקר טעמו של תנא דנקט בבא דתיבה. והרי לת"ק דינו שוה ממש לדין טומאה במגדל. וכבר שמעינן מרישא. ול"ל הך בבא דתיבה כלל. ואי דרצה לאשמעינן דאף כשאין התיבה פתוח טע"ט לבית. אמרינן דסוף טומאה לצאת משם להבית. הרי גם זה כבר שמעינן למדי מסיפא דרישא. אדקאמר טומאה שם הבית טמא. אלא דרצה לאשמעינן. דדוקא בבבא דתיבה. דהיינו ביש בחללה טע"ט. ואין בפתחה טע"ט. בהא לבד פליג ר' יוסי וס"ל דאין אומרין בכה"ג סוף טומאה לצאת. אבל בשהחלול שהטומאה שם טע"ט וגם פתחו טע"ט. כגון בטומאה במגדל ברישא. וכ"כ במת בבית (פ"ז מ"ג) וכ"כ בכזית ממת בבית (פ"ג מ"ו) דכולן יש בחללן ובפתחן בכל א' טע"ט. או בשהחלול של מקום הטומאה וגם הפתח אין בכל א' טע"ט. כגון בין המגדל לארץ או בינו לשמי קורה. או בינו לכותל. אם טומאה שם בכל כה"ג מודה ר' יוסי דאמרינן גביה סוף טומאה לצאת. וטעמא דמלתא. דכשהפתח טע"ט. אף שחלול מקום הטומאה נמי טע"ט. והו"ל מקום מיוחד לעצמו בהבית. עכ"פ מהיכא תיתא יוציאו משם הטומאה לחצאין. ולא יוציאוה שלם כמו שהיא בפתח המרווח שיש לו. וכ"כ בשאין חלול מקום הטומאה טע"ט אף שגם הפתח של אותו חלול להבית ג"כ אין לו טע"ט. אין שייך בזה לומר שיכול להוציאו לחצאין. דמדאין חלול מקום הטומאה טע"ט. אז הטומאה כמונחת בבית דמי. ואפי' יוציאו לחצאין. עכ"פ כל קודם שהוציא כבר נטמא כל מה שבבית. מיהו כשאין מקום הטומאה טע"ט. ואעפ"כ יהיה פתוח טע"ט. זה א"א כלל. וא"צ תנא לאשמעינן מה דינו לר' יוסי. כך היה נ"ל לולא דעת רבותינו. דהרי רבינו הרא"ש כ' להדיא דר' יוסי גם ארישא פליג. ואי משום הקו' ממת בבית (פ"ז מ"ג) דלא פליג ר' יוסי. כבר תרצו רבעתו"ס (חולין קכ"ה ד"ה יכול) דמת שלם אין דרך לנתחו או לשרפו. אלא שעל זה תמה הרא"ש משדרה וגלגולת (פ"ג מ"ו) דקאמר ר' יוסי שם דדינו כמת שלם. ואמאי והרי יכול לחסרן משיעורן. והר"ר מנחם שם רצה לתרץ דגם שדרה וגלגולת כמת שלם. ר"ל אין דרך לנתחו. ונ"ל דאע"ג דבפ"ח דשקלים מ"ב אמרינן דמותר לשבר עצמות המתים. י"ל דהיינו בשעושה לכבוד מתים כגון להוליך עצמותיו לקברות אבותיו בדרך רחוק. אבל הכא כדי להציל בו מטומאה. אפשר דלא. ובפרט שדרה וגלגולת. אלא דק"ל הרי משמע שם דר' יוסי מודה נמי ביותר מכזית דדינו כמת שלם. ואפי' את"ל גם יותר מכזית אין דרך לנתחו. עכ"פ ק' הרי באותה משנה קאמר כזית ממת פתחו בטפח. והמת פתחו בד' ועלה קאמר ר' יוסי דשדרה וגלגולת כמת שלם. ש"מ דמודה ר' יוסי דכזית פתחו בטפח. והרא"ש ז"ל נדחק לישב קו' התוס' הנ"ל. דהתם בשדרה גולגולת ר' יוסי לדבריהן דרבנן קאמר. א"כ י"ל קושיתינו דגם בכזית רק לדבריהן דרבנן קאמר. אמנם מלבד דוחק הדבר בעצמו במחכ"ר. ק' נמי מ"ש הרא"ש דר' יוסי גם בטומאת מגדל פליג. וק' הרי בסיפא בהיה עומד תוך הפתח ודאי ג"כ פליג ר' יוסי. וכאשר באמת בש"ס (חולין קכ"ה ב ) גרסינן להדיא גם בסיפא. ר' יוסי מטהר. וא"כ בשלמא לדידן איכא למימר אף לגרסת משנתינו. מייתי פלוגתא דר' יוסי במיצעתא. וממילא משתמע דפליג נמי בסיפא. דהרי בחדא מחתא מחתינהו. אלא להרא"ש ז"ל דגם ארישא פליג ר"י. א"כ מ"ש דלא מייתי פלוגתא דר"י לא ברישא ולא בסיפא. רק במיצעתא. ואאמ"ו ע"ר הג' זצוק"ל תירץ. דדוקא במונחת הטומאה בכלי מטולטל כבתיבה שבמגדל. ס"ל לר' יוסי דלא אמרינן סוף טומאה לצאת. אבל במונח תוך חלול הבית או תוך חור שבכותל הבית. גם ר' יוסי מודה דאמרינן סוף טומאה לצאת. ולפי דברי ע"ר אלו צריך נמי לדחוק ולומר. דאף דבסיפא בהיה מגדל עומד בפתח וטומאה בבית לא פליג ר' יוסי. עכ"פ ברישא בטומאה במגדל שהוא כלי פליג. ובטומאה בין מגדל לארץ או בינו לקורות או בינו לכותל ל"פ ר' יוסי. או דס"ל לר' יוסי דבמונח במקומות הללו כמונח תוך המגדל דמי. והו"ל כלי. ולהכי פליג ר' יוסי. ואנא"ק של ע"ר הגזצוק"ל לא נתיישב דעת עני כמוני בדבריו הקדושים אלו. אולם לפי פירושינו הנ"ל ממילא רווחא שמעתתא בכל פינות שאתה פונה בס"ד. אמנם אילה"ק לדברינו. דעכ"פ למה הכא מטהר ר' יוסי להבית שחללו ממעל להתיבה שהיא טע"ט ואינה פתוחה טפח. ולעיל (פ"ג מ"ו) מודה בביב שהוא טע"ט שפתוח לחוץ פחות מטפח שהבית טמא. וק' וכי משום שפתוח לחוץ מגרע גרע מאילו סתום לגמרי לצד חוץ. דהתם נמי נימא שיוציאו לחוץ לחצאין. ולא תהיה בוקעת כלל לתוך הבית. י"ל התם לא טמאנו הבית מדדרך טומאה לצאת שם. רק מדהביב דינו כקבר סתום. ולהכי אפי' יוציאנו. אח"כ לחצאין דרך הפתח הקטן שלחוץ. כבר נטמא כל מה שבבית קודם שיוציאו. ועוי"ל התם ביב שתחת קרקע הבית. כתוך הבית דמי:

תיבת המגדל שיש בה פותח טפח. כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

ור' יוסי מטהר. פי' הרא"ש ז"ל נראה דר' יוסי פליג נמי ארישא היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא דחד טעמא הוא לתרווייהו. ותימה דליפלוג נמי ר' יוסי אמתני' דלקמן פ"ז המת בבית ובו פתחים הרבה כולן טמאים ואפשר דר' יוסי מודה במת שלם דאין דרך לשרפו או לחלקו לחתיכות ומיהו קשיא לן הא דא"ר יוסי לעיל פ"ג השדרה והגולגולת כמת ולא אמרי' יכול לשרפם או לחסרן משיעור טומאתם ואפשר דר' יוסי לדבריו דת"ק קאמר דקאמר ת"ק גדול מכזית כמת וקאמר ליה לדידי דוקא מת שלם מטמא הפתחים לדידכו אודו לי מיהת דדוקא שדרה וגולגולת אבל לא גדול מכזית ע"כ ומצאתי כתוב כ' ה"ר מנחם ז"ל דאפי' לר' יוסי שדרה וגולגולת דינם כמת ע"כ עוד מצאתי כתוב כתב ה"ר מנחם על מה שפי' הרא"ש ז"ל ונראה דר' יוסי פליג נמי ארישא אע"ג דפרשינן לעיל דלדידי' כשיהיה טומאה בבית מה שבתוכה טמא היינו טעמא שהוא בטל עם הבית אמר יצחק נדחק לפ' כן כדי שלא יקשה לו פי' הרא"ש ז"ל ונ"ל דיש חילוק כמו שכתבתי למעלה במתני' ע"כ: