משנה נדה פרק ד׳ משנה ה׳

כמה הוא קישוייה ר' מאיר אומר כו': אמרו כמה הוא קישויה ירצה בו ואם יתמיד הגרת הדם והחבלים זמן ארוך והגיע זה עד הלידה כמה זה הזמן אשר אם יתמיד בו הגרת הדם עם החבלים יחשב זה מחמת ולד ולא תהיה נדה אחר שהשיגו הכאבים הלידה ולא שפתה א"ר יוסי שרוב מה שיהיה שניחסהו אל הלידה י"ד יום קודם הלידה אמנם אם אחזה הגרת דם והחבלים קודם הלידה בב' יום על דרך משל ונשארו הכאבים כל השני ימים ולא שפתה כלל הנה היא זבה והיא יולדת בזוב לפי שכל מה שראתה מן הדם כל הששה ימים אשר לפני שתי שבתות הסמוכין ללידה אינו מחמת ולד והלכה כר' שמעון:

אפילו מ' ונ' יום. גמרא השתא נ' מקשה מ' מיבעי. אמר ר"חל"ק כאן לחולה כאן לבריאה [ארבעים]. ומ"ש הר"ב ולא הויא יולדת בזוב כלומר אבל בימי נדתה [טמאה] נדה. כדאי' בגמרא [דף לח]. ופירש"י וה"ק ר"מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתתייב בקרבן ולספירת נקיים מ' ונ' יום. ומיהו בכל הני מ' כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות. טמאה נדה. וכי הדרי שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה:

אין קשוי יותר משתי שבתות. ומפרש בגמרא דטעמייהו דכתיב וטמאה שבועים כנדתה כנדתה ולא כזיבתה. מכלל דזיבתה טהורה. וכמה שבועים. וכתב המגיד ריש פ"ז מהא"ב דמיירי שהתחילה בימי זיבה. ומ"ש הר"ב דהלכה כמותם. וכ"כ הרמב"ם. וכתב המגיד משום דתרי נינהו ע"כ. ועוד נ"ל ראיה מדבגמרא אמר שמואל עלייהו מאי טעמייהו דרבנן כו'. מדקרי להו רבנן. ולא קאמר מ"ט דר"י ור"ש. שמעי' דס"ל דהלכה כמותם [*ובהדיא אמר שמואל בפרק הערל ד פ"ג דהלכה כוותייהו. ואע"ג דלרב קאי התם בתיקו אי פסק כוותייהו אם לא. כיון דשמואל פסק בהדיא כוותייהו. ולא ידעינן אי לא פסק רב כוותייהו אע"ג דמלתא דאיסורא הוא אזלינן בתר שמואל דפסק בהדיא]:

כמה הוא קשויה שלא תטמא ע"י כל דם שתראה בימי זיבה:

ר' מאיר אומר אפילו ארבעים לבריאה:

וחמשים לחולה:

ר' יהודה אומר דיה חדשה רק בחודש ט'. טהור דם קושי בימי זיבה:

ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות שסמוך ללידה. ובראתה ג"י קודם לכן בי"א ימי זיבה. אפי' מקשה והולכת עד לידה. הו"ל יולדת בזוב:

ר"מ אומר אפי' מ' וחמשים יום. ובגמ' דייק מדלא קתני ר"מ אומר אפי' מ' או נ' יום טהורה בכולן ש"מ דלאו לגמרי מטהר לה ר"מ מזוב ומנדות אלא ה"ק ר"מ כמה היא קשוייה שלא תבא להתחייב קרבן ולספירת נקיים מ' או נ' יום ומיהו בימי נדתה נדה בימי זיבתה טהורה פי' בכל מ' יום כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדר שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה ואפי' בימי זיבה איכא מ"ד בגמ' דאין הולד מטהר אלא ימים הראוין להיות בהן זבה גדולה כגון אם ראתה ג' ימים רצופים טהורים מספירת ז' ימים נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתי' דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתי' דכתיב בההוא קרא ימים רבים. ואיכא מ"ד דאפי' ימים הראוין להיות בהן זבה קטנה הולד מטהר מלשמור יום כנגד יום דהתם נמי כתיב כל ימי זוב טומאתה דמיניה נפקא לן זבה קטנה:

ר' יהודה אומר דייה חדשה. תניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון דייה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפי' בתחלת תשיעי ילדה דס"ל לר' יהודה דיולדת לט' יולדת למקוטעין אפ"ה הרי זו יולדת בזוב הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדינן חד יומא בתר תרין יומין והרי היא זבה אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפי' בסוף ט' ילדה אין זו יולדת בזוב דקסבר ר' יהודה שיפורא גריס כלומר החודש של תשיעי שב"ד תוקעין לקדוש החדש גורמת לידת הולד דמכי עייל הוי זמן לידה. והקשו תוס' ז"ל וא"ת היכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש ט' שלאחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים ואפי' הוא מתחיל באמצע חודש הלבנה וי"ל דא"כ הל"ל דייה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה ע"כ ועוד דקדקו ג"כ מן הברייתא שכתבתי ע"ש:

ר' יוסי ור"ש אומרים וכו'. גמ' אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן דכתיב וטמאה שבועים כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהורה ואיזה זה קושי בימי זיבה דכתיב ביה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכמה שבועים: