משנה נגעים פרק ט׳ משנה ג׳

כבר קדם שהשחין והמכוה לא יתטמאו במחיה ואמנם סימן הטומאה בהן שער לבן או פסיון וכבר קדם ששחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן ואמנם יהיה הפסיון בשחין עצמו. וידוע שכף האדם לא יצמח בו שער והניחו לרבי אליעזר זאת ההנחה והוא שיהיה בכף שחין על התאר המותנה בו ובהרת בכלל זה השחין כבר כללהו ואשר יסגיר והקשו לו מה יהיה זה סוף ההסגר ששער לבן לא יצמח בזאת הבהרת ולא מחיה תטמא בה ואין לה מקום שתפשה לפי שבתוך השחין ועור הבשר יוסיף ואין השחין פושה לעור הבשר ואמר להם תועלת ההסגר שמא תכנס ביום ז' עד שתשוב כגריס ויפטור אותו הכהן ואחר זה תפשה בשארית השחין אשר כנסה ממנו ויהיה הפסיון ויהיה מוחלט לפי שהפסיון מטמא אחר הפטור כמו שקדם בג' ואמרו לו אפשר כאשר היתה הבהרת כסלע כמו שהנחנו שהיא אפשר שתכנס ותעמוד על כגריס ואם היה מקומו כגריס מה תועלת ההסגר רוצה לומר אם היה בתוך הכף שחין ובהרת כגריס בתוך השחין:

ואמר לא שמעתי. ר"ל לא (נשמע) [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית וא"ל רבי יהודה בן בתירה שאנחנו (נאמר) *[נחקור] בזאת השאלה מעט ואמר לו רבי אליעזר אם תמצא פנים יחייב בו הסגר ותראה תועלת ההסגר *(הנה הוא טהור) ואם תקיים הטענה שלא יהיה צריך הסגר לא אקבל ממך דבר שאני קבלתי שהוא צריך הסגר ולא אדע איזה דבר אפשר להתחדש בזה ההסגר ממה שיחייב טומאה ממה שהוא תכלית ההסגר ולמדנו מר' יהודה בתועלת ההסגר כמו שתראה ואמר שמא יולד לו שחין שהשחין פושה לשחין כמו שהשרשנו וזה מאמר אמתי:

שמא תכנוס ותפשה. פי' הר"ב שמא תכנוס כו' ויפטור אותו כו'. עי' מ"ש בשם מהר"ם פ' דלעיל משנה ז:

אמרו לו והלא מקומה כגריס. לשון הר"ב למה יסגיר כו'. גם הרמב"ם מפרש כן ויש לדקדק היאך שאלו למה יסגיר ועדיין לא אמר להם כלום בזה שיסגירו וכן קשה דעל אמר להם לא שמעתי מפרש הר"ב. כלומר גם זה יסגיר כו'. והרי כבר ידעו השואלים שיסגיר. אבל לשונו זה דלקמן הוא מפי' הר"ש והוא לא פי' כן בוהלא מקומה כגריס למה יסגיר כלשון הר"ב. ולפיכך יש לפרש לדבריו שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו וכ"פ הר"ש והר"ב בפי"א משנה ז. וכשא"ל לא שמעתי מפרש כלומר גם זה יסגיר דמדא"ל לר' יהודה אם לקיים דברי חכמים כו'. שמעינן דתשובתו היתה שיסגיר ובת"כ קתני בהדיא אמר להם כך שמעתי יסגיר והרמב"ם שמפרש בשאלתם שהיתה למה יסגיר כדברי הר"ב הוא אינו מפרש על א"ל לא שמעתי כלומר גם זה יסגיר כלשון הר"ב. אבל מפרש וז"ל לא שמעתי ר"ל לא [שמעתי] תועלת ההסגר בזאת ההנחה השנית ע"כ. ונמצא עכשיו שהר"ב לא דק בהעתקת פירושו. שמתחלה העתיק פי' הרמב"ם. ואח"כ פי' הר"ש ואינם עולים בשטה אחת:

לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי כדכתב מהר"ם וז"ל דר"א לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כדאיתא (בחגיגה) [בסוכה דף כ"ח ע"א]:

חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים כנותן טעם לדבריהם. יותר מאילו סתרת דבריהם. א"נ חכם גדול אתה שלא בלבלוך הקושיות לסתור דבריהם. קרבן אהרן:

ומקומה צרבת שחין ר"ל שהבהרת שיש שם ע"ג צרבת השחין הי' הצרבת והבהרת כל א' מהן גדול כסלע. מה דינה. וה"ה שהי' יכולין לשאל שאלה כזו במכוה רק נקטו שחין שמצוי טפי דאדם שומר א"ע שלא יכוה:

לגדל שער לבן אינה ראויה דתוך כף היד אין מגדל שער:

ולפשיון אינה פושה דבהרת שבשחין ומכוה אינו פושה רק על הצרבת שתחתיו. וזו הרי גדולה כהצרבת שתחתיו:

ולמחיה אינה מטמא דמחיה אמ"ט בשחין ומכוה רק כשמקימה צלקת. ובשלמא בשאר עור הבשר שיש שם שחין ומכוה כה"ג. י"ל שמסגירו אולי יולד שם ש"ל. אבל תוך היד הרי גם לש"ל אין לחוש. ולמה יסגירו:

אמר להן שמא תכנוס ותפשה אי"ל דה"ק שמא משתעמוד בעיניה בסוף ההסגר ויפטרנה ותחזור לאחר הפטור ותכנס לכגריס ותחזור ותפשה. ליתא דמשום פשיון כזה לא יחליטנו הכהן. מדעכ"פ לא פשתה על הגודל שהי' לה בשעה שפטרו מההסגר. דהרי בשני הזמנים הי' רק כסלע. והרי אפילו אם תוך ימי ההסגר נתמעטה עד כגריס. ובסוף השבוע מצא שחזר עד כסלע כבתחלת ההסגר טהור. וכ"ש כשפטרו מדעמד בעיני'. ולאחר הפטור כנס לכגריס וחזר ופשה לכסלע מכ"ש שנשאר בטהרתו. אלא ה"ק שמא בסוף שבועת ההסגר ימצא הכהן שנתמעטה עד כגריס. ויפטרנה דהרי אפילו היתה עומדת בעינה עד אז. הי' פוטרו. וכ"ש כשנתמעטה עד כגריס. ומדפטרו בשיעור גריס. כל זמן שתפשה אפילו מיד אחר שפטרו בכגריס מחשב פשיון ויוחלט. הא אילו לא הי' מסגירו השתא כשהיא כסלע. רק היה ממתין עד שיהי' כגריס. והי' מסגירו אז מדאפשר בפסיון. אז אפילו יפשה תוך שבועת ההסגר לא הי' הכהן מחליטו עדיין. עד שיראה בו הפסיון בסוף שבועת ההסגר:

אמרו לו והלא מקומה כגריס ר"ל והלא מקומה בתורה שכתוב וכי יהי' בעורו שחין. מקובל לנו שהיא כגריס. ועלי' אמרה תורה להסגירו ז' ימים [ומתורץ בזה קושיא ו' שהקשינו בבועז]. ואי אמרת שגם על נגע שתוך ידו. שגדולה כהצרבת שתחתי'. גם על זה נאמרה הפרשה שתסגר. הרי באופן כזה א"א שתפשה לבסוף וגם א"א לומר שמסגירו מחשש שבסוף ההסגר. ימצא שכנסה עד לפתות מכגריס ויפטרנו. ואח"כ תחזור ותפשה. ליתא. דכיון דפטרו בפחות מכגריס. הו"ל הנגע הראשונה כליתא. וכשיראנו הכהן אח"כ בפסיון. נגע חדש הוא. ואינו מחליטו עדיין עבור שהיא גדולה יותר מהנגע הראשון שפטרו בה [ועי' פ"ד משנה ז' משא"כ לעיל הרי מיירי שפטרו הכהן ע"י שנתהווה הנגע כגריס רק שאח"כ פשה לכסלע מחשב שפיר פסיון]:

להן לא שמעתי ר"ל אמת שכדבריכם כך הוא. דגם בכה"ג אמרה תורה שיסגיר. אבל אני לא שמעתי טעם בדבר. ומדכך קבלתי שגם בזה יסגיר. אולי כאן גזיה"כ הוא שיסגירו אף שא"א שיבוא לידי החלט. ואף שמסיים בו הפרשה שאפשר שיחליטו הכהן. עכ"פ כך קבלתי דלא בעינן בזה כולה קרא כדכתיב. והא דלא אמר טעם להסגר זה מכח סברא. כתלמידו ריב"ב בסיפא. ה"ט משום שהי' נזהר מלומר דבר בתורה מכח סברת עצמו אם לא שמע כן מרבו [כסוכה כ"ח א]:

אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו לשון שאלה הוא דשאל רשות מרבו לומר דעתו בזה:

אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו הבהרת שבשחין א' יפשה לתוך הצרבת שבשחין האחר שסמוך לו שנולד מחדש:

אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים דבהטעם שאמרת נתת קיום וחיזוק לדברי חכמים שקבלתי מהן להסגיר נגע כזו. והי' כמלתא בלי טעמא. ועי"ז אפשר שהי' משתכח לבסוף ככל דבר בלי טעם. אבל ע"י דבריך נתת להם חיזוק [ומתורץ בזה גם קושיא ז' שהקשינו בבועז]:

ונ"ל דגם הם גם ר"א ידעו החששות שיש לחוש בהנגע שתוך היד בבהרת כסלע שמא תכנס ותפשה. וגם בבהרת כגריס. שמא יולד שחין בצדה. אלא דסברו דמשום הנך חששות שרחוקות נינהו. מסתבר שלא חיישי' לה. והרי אמרי' [בסנהדרין מ"ה ב'] דבנקטע יד העדים פטור. דבעינן קרא כדכתיב. א"כ ה"נ. הרי בתר הסגירה כתיב ואם פשה תפשה. וכיון דחששות הנ"ל רחוקות ודאי לא חיישי' להו. להכי הוה מסתבר להו שמא באמת לא בכה"ג צותה תורה להסגיר [ומתורץ בזה קו' ב' וה' הנ"ל]. ולפיכך נמי לא שאלו מיד על בהרת כגריס. דלפי ס"ד שלהן בבהרת כגריס ודאי פשוט שא"צ להסגיר. דמהיכא תיתא נחוש לנגע חדש שיוולד בבשר בריא שבצד נגע זה. ומה"ט גם ר"א לא השיב להם על שאלתן בנגע כסלע שמא יולד נגע אחר חוצה לה. משום דלא מסתבר לחוש כן. אלא שאלו שאפי' בנגע זו כסלע שכבר איתרע מקום זה בשחין. ואיכא למיחש גבי' ששוב יארע בו קלקול שתכנס ותפשה. אפ"ה יש להסתפק שמא גם בכה"ג לא צותה תורה להסגיר. ולחוש ב' חששות שתכנס ותפשה. והרי הן הפכיות. להכי י"ל דגם בכה"ג לא צותה תורה להסגיר [ומתורץ בזה גם קו' א' הנ"ל]:

[ומתורץ בזה גם קו' ג' הנ"ל]. ואת"ל הרי אמרי' לעיל [פ"ד סוף מ"ז] דבכנסה ופשתה לאחר הפטור הרי היא כמו שהיתה ולא מחשב פסיון וטהור. נ"ל דהתם מיירי כשפטרו מדעמד בעינו כסלע. ולאחר הפטור כנס לכגריס. וחזר ופשה לכסלע כמו שהיה כשפטרו. דבכה"ג כיון דפטרו בכסלע. לא מחשב סלע דהשתא כפשיון. אף שראהו הכהן לאחר הפטור שנתמעט ביני ביני לכגריס. אבל הכא מדפטרו בכגריס. אם יפשה אח"כ מחשב שפיר פסיון. משום דהוא השתא טפי מהשיעור שפטרו בו [ומתורץ בזה גם קו' ד' הנ"ל]. ונ"ל עוד דמה"ט בפרשת שחין לא נכתב בתורה וראהו הכהן ביום השביעי והנה פשתה. כמ"ש בפרשת מכוה שאח"כ. רק כתיב אחר הסגר ראשון ואם פשה תפשה. אלא רצתה תורה לאשמעינן שאפי' א"א שיראנה הכהן ביום הז' שכשתה. כגון שהיתה כסלע תוך ידו כשאלה זו של תלמידי ר"א. אפ"ה כיון שאפשר שפשה תפשה בשום אופן. כגון לאחר הפטור. צריך להסגירו בתחלה. מיהו אילו היה כתוב גם במכוה כן. סד"א דדוקא כשגדול כ"כ שא"א שתפשה. כגון שהיא כסלע בתחלה יסגיר בשניהן. אבל בשגדולה בתחלה כגריס לא יסגיר. להכי כתב בחד גוונא בזו ובאידך בגוונא אחריתא. ללמדך שבשני האופנים יסגיר בשניהן. ובא זה ולמד על זה:

ונ"ל שריב"ב זה אינו אחיו של ר' יהושע ב"ב. ששניהן היו נשיאים ומחלו נשיאתן להלל הבבלי [כפסחים ס"ו א']. דהרי סתם ר' אליעזר שבמשנה הוא ר"א בן הורקנס. חבירו של ר' יהושע בן חנניא [כרמב"ם הקדמה לזרעים פ"ו]. שהיו שניהן תלמידי רבן יוחנן בן זכאי [כגיטין נ"ו א']. וחיו בזמן החורבן. וכמבואר שם. ושמעון גמליאל ושמעון שהיו כולם מיוצאי יריכו של הלל נהגו נשיאתן אחר הלל ק' שנה עד חורבן הבית [כשבת ט"ו א']. וא"כ הלל שהיה אבי אביהם של הנשיאים הנ"ל וריב"ב היה קודם ק' שנה לפני החורבן. וא"כ היאך אפשר שריב"ב שבזמן הלל שאם היה חי אז היה זקן מופלג בזמן ר"א תלמיד ריב"ז. יטול רשות מר"א שהוא תלמיד תלמידו של הלל. אע"כ ריב"ב אחר הוה:

שאלו וכו'. אמרו לו למה. מצאתי מנוקד הלמ"ד בשו"א:

ומקומה. המקום אשר נולד בו השחין קרם והיה בו צרבת השחין ועל הצרבת בא הבהרת:

והלא. ה"ר יהוסף ז"ל הגי' והרי: