משנה נגעים פרק ח׳ משנה ט׳

בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה כמו שכבר השרשנו פרק הששי והלכה כר' ישמעאל:

הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכולו וכו'. כתב הר"ב הכא מיירי שלא הספיק להחליטו וכו'. וכ"כ הר"ש. וכתב עלה מהר"ם שלא פי' כל הצורך. ויש לפרש דאדלעיל קאי. דקתני הבא כולו לבן יסגיר. וקתני בתר הכי נולד לו מחיה כו'. והשתא קתני הכא הבא כולו לבן בתחלה והסגירו. ובסוף שבוע ראשון. או בסוף שבוע שני. או לאחר הפטור. נולד לו מחיה. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה בכולו. כלומר שכסתה הבהרת את המחיה ושוב נתגלו ראשי אברים. ר' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' דינה כמו הבא לבן בתחלה כל גופו בלא מחיה ושוב נתגלו בו ראשי אברים בסוף שבוע ראשון יסגיר שנית. ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור יפטור. ה"נ הכא שהיתה בו מחיה ולא הספיק להחליט על המחיה עד שפרחה גם על המחיה דינו כן. ואין להחליטו משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ראב"ע אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. כמו בבהרת כגריס והסגירה ונולד לה מחיה אח"כ. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה על המחיה ובכולו. ושוב נתגלו בו ראשי אברים דטמא משום פסיון לכ"ע. שהרי הנגע פשה לחוץ. ה"נ הכא מוחלט משום פסיון. דס"ל כר"מ דאמר [פרק דלעיל משנה ג] שהנגע פושה לתוכו ע"כ. ומ"ש הר"ב. ועוד יש לפרש דאפי' החליטו במחיה וכו'. וכ"כ הר"ש. וז"ל מהר"ם ועוד נראה לפרש שחלטו במחיה. ושוב כשפרחה בכולו. ה"ל פורח מן הטמא וטהור ושוב נתגלו בו ראשי אברים. טהור. דה"ל חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ואמרי' לעיל חזרו בו ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו והיינו דקאמר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. דהיינו הבא כולו לבן בתחלה בלא מחיה. ועמד בעיניו שני שבועות כך ופטרו. ושוב חזרו בו ראשי אברים. ה"ל נמי חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ופטור. וכי היכי דהתם מודו כ"ע דפטור. דליכא שום טעם להחליטו. ה"נ הכא לר"י פטור. ולא מחלטינן ליה משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ולראב"ע כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. דטמא משום פסיון דכי היכי דהתם טמא משום פסיון. הכי נמי הכא. דס"ל שהנגע פושה לתוכו עכ"ל:

ובו מחיה כעדשה נ"ל דמדלא קאמר ונולד בו מחיה. ש"מ דר' ישמעאל מיירי אפילו בבא בתחלה פרח בכולו ובו אז מחיה והוחלט עי"ז. דמחיה או ש"ל מטמאין בתחלה [כלעיל פ"ד מ"ב] אפ"ה ס"ל לר' ישמעאל דדין חזרת ראשי אברים שבו. הוא כאילו חזרו בבהרת גדולה:

פרחה בכולו ר"ל ואחר שהוחלט ע"י המחי'. פרח בכולו עד שנתכסה המחיה ג"כ ונטהר מדפרח מתוך הטומאה [וכלעיל מ"ח]:

ואחר כך חזרו בו ראשי אברים והרי ראשי אברים אינן מטמאים משום מחיה [וכלעיל פ"ז מ"ז]:

רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה ר"ל אע"ג דתחלה באמת לא היה בו בהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו. דהרי הי' נשאר בו מחיה בתחלה. אפ"ה דיינינן ליה כאילו היה בו אז בתחלה בהרת גדולה. שהי' אז דינו. שאם לאחר שהוסגר על ידו ונטהר היה חוזרים בו רא"ב. היה נשאר בטהרתו מדלא עכבו בו הרא"ב בתחלה הפריחה [כלעיל סי' ע"ב]. כ"כ זה שבשעה שהי' בו הרא"ב מכוסי' בתחלה. לא עכבו בו הפריחה. דהרי מכוסים הי' ואפ"ה הי' טמא משום המחי' שהביא עמו. ואפילו אם בשעה שנתכסת המחיה אח"כ הי' מתגלים עמה מיד הרא"ב עם הפריחה ג"כ הי' טהור. מדעברה המחיה. נמצא שבפריחתו לא טיהרו הטמא. דהרי אפילו אם נתגלו אז הי' טהור מדעברה המחיה. לפיכך כשחזרו ונתגלו השתא נשאר בטהרתו [והיינו כמ"ש לעיל סי' כ"ו]. ונ"ל עוד דמדלא קאמר ר' ישמעאל טהור וראב"ע טמא ש"מ דבהא לא פליגי. דלתרווייהו טהור הוא. דוכי משום שחזרו רא"ב ונתקטנה הנגע נטמאו. ואי משום שנתכסה המחיה ופשה. הרי אין הנגע פושה לתוכה. אלא בהא פליגי דלר' ישמעאל דינו השתא כנגע גדולה. וכשיגדלו בה ב"ש ישאר בטהרתו. ולראב"ע דינו כבהרת קטנה. דאע"ג דמטהרין אותה השתא עכ"פ כשיוולדו בה בש"ל יטמא:

ר' אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה דס"ל דמדהי' בו מחיה בתחלה. להכי דינו כאילו הי' בא בתחלה עם הבהרת קטנה ובה מחיה והוחלט. שאם אח"כ פרח בכולו ונטהר ואח"כ חזרו בו רא"ב. הרי דינו כנגע קטנה. דאם יולד בה ש"ל טמא. ה"נ הכא שכשחזרו בו רא"ב ויוולד בו שער לבן טמא ככל ש"ל שבנגע קטנה [ולפי מ"ש לעיל סי' ב' כדעת מהר"ם דבתחלה ברא"ב רק בכעדשה מעכב ומטמא משום מחיה א"כ ה"נ לר"י טהור מדלא עיכב בתחלה ולראב"ע טמא משום מחי']:

כך נראה לעני בדעת כמוני פי' משנה חמורה זו אשר רבו בה הפירושים מרבותינו ז"ל ובכולם לא מצאה נפשי העלובה כדי גאולתה להבין המשנה הקדושה על בורי'. ונספרם אחד לאחד כחרוזי פנינים. הר"ש ראש המדברים בפירוש סדרן ואחריו נושא כליו רבינו הר"ב. הביאו ב' פירושי' (פירוש א') דמתני' מיירי שבא כולו הפך לבן בתחלה ובו מחיה. ולא הספיק הכהן להחליטו עד שהפך כולו לבן שנתכסה גם המחיה [והסגירו כדין כל הבא בתחלה פרח בכולו]. ובסוף השבוע מצא שחזרו בו רא"ב. וס"ל לר' ישמעאל דהו"ל כחזירת רא"ב בבהרת גדולה. ר"ל דדינו כאילו בא בתחלה פרח בכולו בלי רא"ב ולפיכך צריך גם השתא הסגר [שנית]. וראב"ע ס"ל דכיון שבא בתחלה עם מחי' ולולא שפרחה מיד גם על המחיה הרי הי' מחליטו להכי דינו השתא כאילו היה בתחלה בו בהרת קטנה עם מחיה. דכי פרחה בכולו אח"כ ושוב חזרו בו רא"ב. הר"ז טמא. והרואה יראה כמה קמח הוצרכתי להוסיף בעיסה זו של דברי רבותינו. כדי לעשותה גלוסקא יפה. אשר נפש היפה תאכלנה. כלומר ליישב כוונתם דלא להוי כאגרתא דלא מפשרא. ואעפ"כ ערי ושכבי להוי סהדי רבה עלן. דעדיין שכלי קטיעא מבחוץ כחמור גרם רובץ בין המשפתים דלא ידענא מה קאמרו. (א) הגם דהדין דין אמת כדברי ר' ישמעאל. דהבא בתחלה פרח בכולו והסגירו. ובהסגר א' נתגלו בר רא"ב בסוף שבוע. חוזר ומסגירו שנית. וכן פסק כאן הרמב"ם בפירושו. עכ"פ ק' למה נקט תנא שבא בתחלה כולו הפך לבן ובו מחיה. וחזר ונתכסה גם המחיה ובהסגר נתגלו בו רא"ב. ול"ל כל השנויים הללו מעשה ידי אמן. ולא נקט בקיצור. הבא בתחלה כולו הפך לבן והסגירו וחזרו בו רא"ב. ואת"ל בהא גם ראב"ע היה מודה. ולהכי נקט שהיה בו בתחלה מחיה לרבותא אליבא דר' ישמעאל. דאע"ג דמדהיה בו בתחלה מחיה הוה מסתבר לדונה כבהרת קטנה. אפ"ה מדלא הספיק להחליטו עד שהפך כולו לבן דיינינן לה כבהרת גדולה. (ב) א"כ ק' דל"ל דנקט תנא דבא בתחלה כולו הפך לבן חוץ מהמחיה שבו. הו"ל להתנא למנקט רבותא טפי וטפי. דאפי' היה בא באמת בתחלה בבהרת קטנה כגריס ובה מחיה. וקודם שהספיק להחליטו. נתכסה המחיה. ונהפך כולו לבן והסגירו. ובסוף ההסגר מצא שחזרו בו רא"ב. דהרי גם בכה"ג כך הוא הדין שמסגירו שנית. ואת"ל דאע"ג דהמחיה שהיה בה בתחלה נקט לרבותא דר' ישמעאל וכדאמרן. עכ"פ הא דנקט שבא בתחלה הפך כולו לבן. היינו לרבותא דראב"ע דאע"ג שתחלת ביאתו ותחלת הסגרו בשניהן היה כולו הפך לבן. אפ"ה דיינינן לה בסוף הסגרו כבהרת קטנה. עכ"פ מלבד הדוחק דנימא דנקט רישא לרבותא דחד מ"ד. וסיפא לרבותא דאידך. ק' נמי דננקט הנך תרתי בבי לרבותא אליבא דר' ישמעאל דמיקל ואומר שאינו מוחלט. וכחו דהתירא עדיף. מלבד דקי"ל כר"י. והו"ל רבותא אליבא דדינא. (ג) תו ק"ל לרבותינו דל"ל לתנא למתני שחזרו הרא"ב בההסגר. הרי אפי' לא חזרו. ונשאר כולו הפך לבן כבתחלת ההסגר. נמי היה צריך הסגר שנית אליבא דר' ישמעאל. וגם סגי בהכי. ואת"ל בלא חזרו גם ראב"ע הוה מודה דסגי בהסגר שנית. ומה"ט לא תקשי נמי אי ראב"ע ס"ל דנדונו כאשר בא בתחלה. אף שלא הספיק לחרוץ משפטו עד שנשתנה. כדס"ל הכא דס"ל לראב"ע דנידון כחזרת רא"ב בבהרת קטנה. ומשום דכך היה מתחלה תיכף כשבא לפני הכהן. ואע"ג דלא הספיק לחרוץ משפטו עד שהפך כולו לבן ונעשה בהרת גדולה. אפ"ה דיינינן לה כמו שהיה בתחלה קודם שהפך כולו לבן. ועל זה לכאורה תקשי. והרי איתנהו דוכתי טובא במכילתין. דפסקינן להיפך. דאין משגיחין על כל השינויין שנולדו בהנגע קודם שחרץ הכהן משפטן. אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן. והיאך לא אשתמיט תנא בשום מקום דלראב"ע אין הדבר כן. אלא דיינינן ליה כפי שהיה בתחלה קודם שנשתנה. י"ל כדברינו הנ"ל דהכא שאני. דגם השתא ע"י שחזרו בו רא"ב נעשה בהרת קטנה. ודוקא בכה"ג ס"ל לראב"ע דאזלינן בתר מה דהוה קודם שחרץ הכהן משפטו. מדשניהן מעידין עדות א' שבהרת קטנה היא. להכי אמרי' הוכיח סופו על תחלתו. מדאיכא נמי הוכחה מתחלתו [ועי' רש"י חולין ל"ט ב' ד"ה ודלמא]. (ד) עכ"פ ק' ותמוה מאד מ"ש רבותינו דחזרת רא"ב אחר שהפך כולו לבן טמא. וזה תמוה. דזו מניין לנו. והרי אדרבה ממשנה ד' לעיל מוכח דכל חזרת רא"ב שלא עכבו בתחלה הפריחה אין מעכבין אותה גם בסוף. ונפן גם אל פי' השני שהביאו רבותינו. ונראה אם נוכל להניח דעתנו בו בפי' המשנה. באמרם דמתני' מיירי שהחליט הכהן המחיה. ואח"כ פרח בכולו. וטהרו. ואח"כ חזרו בו רא"ב. דלר' ישמעאל אע"ג דכל הפך לבן שחזרו בו רא"ב טמא זהו דוקא היכא דהיה טהור בתורת פריחה [כגון שהיה בו מחיה או ש"ל והוחלט. ואח"כ פרח בכולו]. אבל זה לא מתורת פריחה בכולו [לבד] נטהר. רק מדנתכסה המחיה. דהרי אפי' לא היה פרח בכולו רק שהמחיה נתמעטה מכעדשה. נמי היה הכהן מטהרו. להכי בחזרו בו רא"ב הרי הוא בטהרתו כמקודם. עד כאן תוכן ד"ק בהוספה קצת. והנה אם כי לפי פי' זה רווח לן עלמא. דנסתרו על ידו ג' קושיות הראשונות שהקשינו לפירושם הראשון. דלפי דבריהם הללו ודאי צריך תנא למנקט שבא בתחלה כולו הפך לבן. דאילו הוה נקט שהיתה בהרת קטנה ובה מחיה והוחלט. ואח"כ הפך כולו לבן ונטהר. ואח"כ חזרו בו רא"ב. הרי בכה"ג ודאי היה טמא לפי שיטתם דס"ל דכל הפך לבן שחזרו בו רא"ב טמא. דהרי באופן זה ליכא למימר דמנוגע כזה לא משום פריחה נטהר. רק מדנתכסה המחיה. ליתא. דהרי אפי' נתכסה המחיה ע"י הפריחה. אפ"ה היה טמא משום פשיון. דהרי כשפרח פשה לחוץ. והיה טמא לולא שטהרה תורה כל פרח בכולו. ומדחזרו בו רא"ב לאחר הפריחה היה ראוי לטמאו לר' ישמעאל. מש"ה נקט תנא גוונא דהפך לבן לבר ממקום המחיה. דבכה"ג שפיר מצינן למימר שכשחזרו בו אח"כ רא"ב לא חזרו מתוך הפיכה שטיהרתו. רק שנטהר מדנתכסה המחיה שבו. ולהכי לר' ישמעאל טהור. אמנם יש לפקפק בפי' זה. (א) אם שלא הודיענו רבותינו דעת ראב"ע וטעמו. אפ"ה מדבריהם לר' ישמעאל נשמע לראב"ע. דעל כרחך לראב"ע כשחזרו רא"ב טמא. וע"כ טעמו דלא מחלק בחילוקו של ר' ישמעאל בין שחזרו הרא"ב מתוך הפיכה או שחזרו מתוך שנתכסה המחיה אלא דיינינן לכולהו כחזרו רא"ב מתוך הפיכה. וק' והיאך יתיישב לפ"ז לישנא דנקטו תרוויוהו. דר' ישמעאל קאמר דהו"ל כחזרת רא"ב בבהרת גדולה. והרי חזרת רא"ב מבהרת גדולה. דהיינו מכולה הפך לבן. יש מהן שהוא טמא כלעיל סי' כ"ו. וטפי הול"ל דהו"ל כחזרת רא"ב מבהרת קטנה. שהוא באמת טהור. דרא"ב אין נדונין משום מחיה [כפ"ו מ"ז]. ותו ראב"ע המטמא נקט דהו"ל כחזרת רא"ב בבהרת קטנה. ואתמהה. הרי חזרת רא"ב בבהרת קטנה טהור הוא. וכמש"ל. וטפי הול"ל כחזרת רא"ב בבהרת גדולה. דהיינו בחזרו מתוך הפיכה. דטמא. דלא מחלק בחילוקו של ר' ישמעאל הנ"ל בין שחזרו מתוך הפיכה או מתוך שנתכסה המחיה. (ב) ולא ידענא תו איזה מניעה מצאו רבותינו מלומר איפכא דר' ישמעאל טמויי מטמא. דחשב ליה כחזר רא"ב מתוך הפיכה. ולפיכך שפיר קאמר כחזר רא"ב מבהרת גדולה. וראב"ע ס"ל דטהור. דמחלק החילוק שכתבו רבותינו אליבא דר' ישמעאל דהיינו בין חזר רא"ב מתוך הפיכה לחזר רא"ב מתוך שנתכסה המחיה. ויתיישב שפיר לפ"ז הלשון דקאמר כחזרת רא"ב בבהרת קטנה שהוא באמת טהור. מדאין רא"ב נידון במחיה. (ג) מיהו כל זה לדעת רבותינו דס"ל דחזרת רא"ב מתוך הפיכה טמא. אבל מעיקרא דדינא פירכא. דהרי הוכחנו לעיל סי' ד' דחזרת רא"ב בהפך כולו לבן. כל שלא היה הפריחה מתחלה טהור. והרי רבותינו גם בפי' זה כתבו להיפך. ועתה נפשפש גם בפירושי שאר רבותינו זלה"ה. ותחזינה עינינו אם יספיק לנפשינו היבישה וללשונינו צחה צמא להבין המשנה הקדושה על ידו. הרא"ש הביא ב' הפירושים של הר"ש ככתבם וכלשונם ממש. אלא שיש שם ט"ס במלת א"כ כאילו הכל תירוץ א' הוא. וזה א"א שיהיה ב' הפכים בנושא א'. אלא תחת מלת א"כ צ"ל א"נ. וא"כ כבר הודענו שאנחנו נעבור חלוצים על ב' פירושי הר"ש שלא הבננום מכמה צדדים. והרמב"ם בפירושו כאן. כפי הנראה דבריו הם כפי הפי' שכתבנו למעלה בהערותינו על הפי' השני של הר"ש שהקשינו [בסי' ב'] שם. דלמה לא פירשו הר"ש והר"ב כן. והן הן הדברים שנאמרו ממשה רבינו. והפי' שאמרנו שהיה להם להר"ש והר"ב לפרש כן. הוא הוא אשר למשה היה למנה. אולם הרי כבר כתבנו שה [סי' ג'] דא"א לפרש כן. דהרי במשנה ד' בפרקין מוכח דחזרת רא"ב בהפך כולו לבן. אם בפריחתן לא טיהר תחלה את הטמא. גם השתא טהור הוא. ורתוי"ט בשם מהר"ם הביא שוב ב' פירושים: פי' א' כתב. דמתני' מיירי שבא בתחלה הפך לבן והסגירו. ובסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. מצא שנולד בו מחיה. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שחזר ופרח שוב בכולו ונתכסה גם המחיה. ורק הרא"ב נשארו מגולים. ר' ישמעאל ס"ל דדינן כחזרת רא"ב בבהרת גדולה. ר"ל כיון שלא הספיק להחליטו עבור המחיה שנתהווה בינתיים. דיינינן כאילו היה מתחלה ועד השתא הפך לבן. ולא היה מחיה כלל בינתיים. ומדהסגירו בתחלה. והשתא בסוף ההסגר מצא שחזרו בו רא"ב. הו"ל ככל הפך לבן שחזרו בו רא"ב. ולהכי אם עומד השתא בסוף שבוע ראשון. יסגיר שנית. ואם עומד בסוף שבוע ב' או לאחר הפטור. יפטרנו. וראב"ע ס"ל כיון שבסוף ההסגר מצא בה מחיה. וגם כשנתכסה המחיה חזרו בו רא"ב דיינינן ליה כבהרת קטנה. וכיון שנתכסה המחיה. הרי הו"ל כפשתה. דס"ל כר"מ [פ"ו מ"ג] דנגע פושה לתוכה. ולפיכך יוחלט. עכת"ד. וכל אשר עינים לו יראה כמה הוצרכתי להוסיף ולגרוע גם בדברים הדברים הללו כדי לפרש הכוונה יפה יפה. והן אמת כי ע"פ הדברים האלו. יהיו מצודדים כל הקושיות שהקשינו על ב' פירושי הר"ש. אולם ראו נא כי עלה מן הארץ כקיטור הכבשן כמה קושיות עצומות מרפסין איגרא על פי' זה. (א) מ"ש דראב"ע כר"מ ס"ל דכל נגע פושה לתוכה. דא עקא. דהרי גם ר"מ לא ס"ל דנגע פושה לתוכה. רק כשפשתה על מחיה שפחותה מכעדשה. אבל בפשתה על מחיה בכעדשה. הרי גם ר"מ מודה. וכמבואר שם [פ"ו מ"ב]. ותו גם במחיה פחותה מכעדשה. נלפע"ד דמדקאמר התם ר"מ נתמעטה המחיה טמא. י"ל דדוקא בנתמעטה המחיה ונשאר עדיין עור הבשר בצד הפשיון שנולד השתא. ס"ל לר"מ דהו"ל כפושה לעור הבשר שבתוץ. אבל בנתכסת כל המחיה כי הכא שלא נשאר כאן עור הבשר בפנימית הנגע. י"ל גם לר"מ הי"ל כפושה לתוכה. וטהור. וכן מוכח מדקאמר ר"מ התם רק נתמעט המחיה. (ב) ותו קשה דלפי פי' זה מ"ש ר"י כחזר"א בבהרת גדולה וראב"ע כחזר"א בבהרת קטנה. יהיה דברים מיותרים לגמרי. דמה לי קטנה או גדולה. הרי לתרווייהו יש כאן פסיון. אלא למר אינה פושה לתוכה. ולמר כל נגע פושה לתוכה. ובהך לישנא הו"ל לתנא למנקט פלוגתייהו. ונחל לפשפש גם פי' השני. שכתבו דמתני' מיירי שבא בתחלה כולו הפך לבן. ובו מחיה והחליטו ושוב פרח בכולו ונתכסה המחיה. וטהרו. ושוב חזרו בו רא"ב. וס"ל לר"י דדינו כחזר"א בבה"ג. ר"ל דהפיכתו שאחר שהוחלט במחיה הו"ל כהפך לבן מן הטומאה שהוא טהור וכשחזרו בו רא"ב אח"כ נשאר טהור כמו שהיה [כבפרקין מ"ח]. וראב"ע ס"ל דדינו כחזר"א בבה"ק. דכיון דחזרו בו רא"ב לבסוף. דיינינן לה כבה"ק. וכיון דפשתה הנגע על המחיה. הרי פשה לתוכה וטמא. עכתד"ק. והגם כי בזה מתישב קצת טפי דברי ר' ישמעאל דקאמר כחזר"א בבה"ג. דנקט בהך לישנא כדי לכוון דין זה לדינא דריש פרקן. עכ"פ ב' הקושיות שהקשינו על פי' הראשון. גם על הך פירושא הרי הן בחזקתן ותקפן. ומשנה לא זזה ממקומה. והשתא אחר אחרון אני בא מזויין עם דברי רבינו מאור עינינו הגאון רב"א. ודעתו דעת קדושים אדע. דמתני' מיירי שבא כולו הפך לבן עם המחיה. והחליטו. ושוב נתכסה גם המחיה. וא"כ נתהווה בו עי"ז ב' סימני טהרה. שהלכה המחיה. וגם פרח בכולו. ואח"כ חזרו בו רא"ב. ר' ישמעאל ס"ל דהכא לא משום פרח בכולו נטהר. אלא משום דאזלה לה המחיה. ולפיכך הו"ל השתא כבא בתחלה כולו הפך לבן. והלכך חזירת רא"ב לא טימאתו. דדינו כחזר"א בבהרת גדולה. וכדתנן לעיל [מ"ג]. וכולן שחזרו בהן רא"ב טהור כמו שהיה. וראב"ע ס"ל דמשום פרח בכולו הוא דאטהר. והרי הוא כבהרת קטנה שנטהר בפריחתו. ובחזירתו שוב נטמא. וכדתנן לעיל [מ"ד] כל שבפריחתן טיהרו טמא כשיחזרו טמאין. עכתד"ק אשר אני פי מלך שמור. ורק מעט מזעיר שהוספתי. ואם כי דברי רבינו בכ"מ בוערות כגחלי אש. וככסף מזוקק שבעתיים. וקלורין לעיינן. אעפ"כ פה לא נכחד לעצמינו כי כאן הם. כאגרתא דלא מפשרא. והשגתינו המרוטה וקטיעא לא יכלה עוד הצפינו ולהלמו ולהבין בהן כוונת סברת ר' ישמעאל וסברת ראב"ע כלל וכלל. (א) שכ' דר' ישמעאל ס"ל דמשום שהלכה המחיה נטהר. ולא מקרי פריחה וכו'. ותוך כדי דבור קאמר רבינו תו דדינו כחזרת רא"ב בבה"ג וכו'. ואתמהה. הרי קאמר דלא מקרי פריחה. והיאך קאמר דינו כבה"ג. ומה בין זה לאוחז החבל בב' ראשין. ותו הרי ר' ישמעאל שפתיו ברור מללו דנידון כבה"ג. והיאך נימא בפירוש דבריו. דס"ל דלא מקרי פריחה. (ב) שכתב עוד. וראב"ע ס"ל משום פרחה בכולו הוא דאיטהר. והוה כבהרת קטנה שבפריחתו נטהר ובחזירתו נטמא וכמשנה ד' דקאמר כל שבפריחתו וכו'. גם פה דבריו הקדושים נשמע. ותמונה אין אנו רואים להבינם. דהרי גם פה נצטרך לאחוז החבל בב' ראשין. ותו מה שייכות יש למשנה ד' לכאן. דהתם הרי מיירי שכבר עכבו רא"ב הפריחה. וכפי שאמר רבינו בעצמו שם. ולאשר כל פינות שאתה פונה לדרך ימין. לא מצאתי דאתא לידי משמע מוציא מיד משמע מקום מחסה לנפשי העיפה שיאמר עליו הרואה ברק ברקא. בהבנת המשנה הקדושה. לכן את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים אלהא דמאיר עינינו. ויתן לי גם את זה הפירוש שבפנים. וה' אמר לשכון בערפל. ויתן עוז למן אשת נפל. לכן ימלא פי תהלתו לנצח. ולו אקריב מנחת דל בספל:

פרחה בכולו. אי בשהחליטו ואח"כ פרחה בכולו דכ"ע ל"פ דטהור וכי חזרו ראשי אברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליט עד שפרחה בכולו ר"ל שגם המחיה נתכסית בנגע:

בפי' ר"ע ז"ל. דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים דטעון הסגר ע"כ וכך הוא לשון הר"ש ז"ל אבל לשון הרא"ש ז"ל דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן דאם נתגלו בו ראשי אברים הרי הוא כמות שהיה ור' אלעזר וכו':

ור' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' הרמב"ם ז"ל בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל הבשר שנתגלה כעדשה בראשי איברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהופך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים טהור לפי שראשי אברים לא יטמאו משום מחיה בבהרת כמו שכבר השרשנו בפ' הששי והלכה כר' ישמעאל עכ"ל. ויגעתי למצוא בחבורו בהרמב"ם זה הפסק שפסק כרבי ישמעאל ועד הנה לא מצאתיו דמשמע לי דלא נלמד דין זה לגמרי ממה שכ' שם בפ"ז סי' ב'. וכתב החכם הר"ס ז"ל על מה שכתב ר"ע ז"ל חוץ מראשי אברים דטעון הסגר אע"ג דפורח בכולו חוץ מראשי אברים מעכבין את הפריחה וטמא מוחלט התם הוא מוחלט מטעם פשיון אבל הכא דבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים אין כאן פשיון וטעון הסגר ע"כ: