משנה נגעים פרק י״ג משנה ה׳

זה דומה למה שהתבאר בפי"א (מ"ו) באמרו הטול' מן המוסגר בטהור והענין בשתי ההלכות אחד:

חזר נגע לבית. פי' הר"ב המוסגר וכדומה לזו שנינו במשנה ו' פי"א. ושם מפורש וכתבתי שם [ד"ה שורף] דקשיא לגירסת הר"ב והר"ש דגרסי התם יציל. ואילו הכא תנן חולץ. ומפרשין שהן טמאים כטומאת הבית שנטלו ממנו. ומצאתי עתה למהר"ם שכתב וז"ל וקשה מאי שנא מהא דתנן לעיל פי"א גבי נגעי בגדים הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד מליל את המטלית. והכא בנגעי בתים קאמר חולץ את האבנים. ודינן כדין בית שנטלו ממנו. על כן נ"ל דהכא והתם דינן שוה. וה"פ חזר נגע לבגד יציל את המטלית. עצה טובה היא. שכשקרע הנגע מבגד הראשון וחיבר במקומו מטלית וחזר הנגע לבגד הראשון ניכר בטוב שכל אותו הבגד הראשון הוא לקוי. ויש לחוש שמא יולד נגע גם במטלית שנלקחה ממנו וטלאוהו בבגד טהור ויתקלקל על ידה גם אותו הבגד. להכי קאמר יציל את המטלית *[פירושו] יפריש *[שכן פירש"י בפסוק. כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו דבפ' ויצא שהוא ל' הפריש] את המטלית מאותו הבגד שלא תקלקלו. והכא נמי דקתני חולץ את האבנים. לא חליצה וקיצה וטיחה קאמר דכיון דנלקחה מן הבית הראשון לאחר חליצה וקיצה וטיחה קודם נתיצה. אין דינן כיוצא בו. אלא א"כ חזר הנגע לאותן אבנים עצמן. להכי קאמר חולץ את האבנים כלומר חולץ האבנים ומשליכם. כי יש לחוש פן יקלקלו את הבית הטהור. ואל תתמה על שינוי הלשון דלא קאמר יציל את האבנים כדקאמר לעיל יציל המטלית. די"ל גבי מטלית שהיא בגד שלש על שלש וחשוב שייך ביה יציל המטלית. שגם היא תהיה ראויה לו אם לא יולד בה נגע ומצניעים כמוה לצורך תשמישים אבל באבנים לא שייך אלא חליצה והשלכה דאין מצניעים כמותם. עכ"ל:

הבונה מן המוסגר לאחר שחלץ וקצה יטח בסוף הסגר א' או ב'. לקח מהבית אבנים או וכו'. ובנאן בכותלי בית טהור:

בטהור וחזר נגע לבית לבית המוסגר שנטלן:

חולץ את האבנים שבנה מהמנוגע בהטהור צריך לחלצן. מדאין טמאין כהבית שנטלן משם שחזר אליו הנגע:

חזר על האבנים באותן האבנים שבנה אותן בתוך כותלי הבית השני:

והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין שממתין מלנתקן מהכותל עד שיסגור הבית השני עם הנגע שבהאבנים כדין כל בית שנראה בו נגע בתחלה. וכולה מתני' דמיא לבגד מנוגע [פי"א מ"ו]:

ולענ"ד פשוט דה"ה בנטל האבנים תוך ימי הסגר א' או ב' ואח"כ חלץ וקצה וטח אחר הסגר ואח"כ חזרה נגע להבית. נמי דינא הכי. וכן משמע סתמא דמתניתין וגם מהרמב"ם [פט"ו מטו"צ] רק דהר"ש והרא"ש והר"ב נקטו דמתניתין מיירי שנטלן אחר שקצה וטח. מדקאמר במתניתין חזר נגע לבית. דמשמע שנטלן לאחר שקצה וטח. דמשמע שאחר שבנאן בבית האחר. לא הי' חסר רק חזרה. ורבותא קמ"נ תנא. אע"ג שלא נטלן עד אחר שקצה וטח. דבשעה שנטלן כבר הוסרו האבנים המנוגעים מהבית. אפ"ה מחשבו האבנים שנטל זקוקים לטומא'. ולפיכך בחזרה נגע להבית נטמאו גם הם: ונ"ל עוד פשוט. דה"ה בנטל מבית המוסגר עצים ועפר ובנאן בבית אחר. וחזרה נגע להבית הראשון הר"ז מקעקע העפר והעצים שבנה מהבית השני. רק תנא אבנים משום סיפא. מדבעי למתני בסיפא חזרה נגע להאבנים. והרי בעפר ועצים א"א שיחזור בהן נגע. דהנגע צריך שיוולד בהאבנים עצמן [כפי"ב מ"ג]. ואף לבתר מה שכתבנו שם דסגי בשהנגע היא על הטיט שכנגד אבנים. עכ"פ אם העפר הוא מבית הראשון. ונולד בו נגע נגד אבני בית השני. לא שייך בו לשון חזרה. מדלא אתיילד ריעותא לבית הראשון כלל. מדעיקר הנגע בהאבנים תליא. ורק מדמחובר הטיט בהאבן מחשב הנגע שבו כאילו נולד בהאבנים עצמן ולהכי מדנקט בסיפא אבנים נקט גם ברישא הכי: ומה"ט נ"ל נמי דנקט במשנתנו אבנים לשון רבים. ג"כ משום סיפא נקט הכי. מדבעי למנקט חזרה נגע להאבנים והרי כל חזרה בבתים הוא בב' גריסין [כספי"ב]. והב' גריסין צריכין שיהיו על ב' אבנים [כפי"ב מ"ג]: והא דלא קאמר נותץ את האבנים. היינו משום דגם בית מנוגע בעצמו א"צ לכתת ולשבר האבנים והעצים. עד אשר דק לעפר. אלא שמהרס הבנין כולו. ומנתק כל חלקיו זה מזה. וכמ"ש הרמב"ן [ויקרא י"א פל"ה]. דמלת נתוץ אינו לשון כתיתה. כמו שרגילין קצת לפתרו צערשטאססען. וזה טעות אלא יפה תרגם החכם איינרייססען. דהיינו הריסת הבנין כולו וכמ"ש הרמב"ן. וכן מוכח לע"ד דהרי בתנור וכיריים נמי כתיב יחוץ. ואפ"ה אמרינן [כלים פ"ה מ"ז] דסגי בשחולקו לג'. אלמא דנתיצה רק לשון הירוס משמע. וא"כ ה"נ הכא ולפיכך באותן האבנים שלקח מהבית השני לא שייך לשון נתיצה. רק שייך בהם לשון חליצה. ועוד נראה פשוט דכשבולט כזית מאבנים הננו לחלול הבית השני נטמא כל אשר בבית השני כשחזרה הנגע להבית הראשון. אבל כשלא חזרה. הרי גם בבית הראשון טהור. ואיך יטמאו האבנים שנטל משם בעוד הנגע שם. דדוקא האבנים שבהן הנגע שחלצן מהמוסגר. מטמאין הבית שנכנסו בו [וכלעיל סימן כ"ב] אע"ג שלא חזרה הנגע להבית. אבל לא שאר אבני בית המוסגר:

הבונה מן המוסגר. בטהור כיוצא בה תנן לעיל גבי בגדים פי"א הטולה מן המוסגר בטהור אלא שנשתנה דינם ותימה היא. וכתב הר"ש ז"ל תניא בתוספתא שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר"א בר"ש אומר אבנים כמטלית פי' אבנים כמטלית ודין שני בגדים המוסגרים שעלה מזה על זה פירשתי בתוספתא לעיל פי"א ומתני' דהכא ר"א בר"ש היא ע"כ וצ"ע שם לע"ד אם אין טעות:

חזר נגע לבית כצ"ל:

השני מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת השני וכתב כן מצאתי: