משנה נגעים פרק י״א משנה ו׳

אמר יתעלה ואם תראה עוד בבגד ובאה הקבלה שעוד לא במקומו או שתראה כאשר נראה בראשונ' ולזה אם יראה נגע בקריעת חתוכה אשר נעשה במקום הנגע הראשון אשר נשרף ישרף הבגד כולו כמו שבא הפסוק פורחת היא באש תשרפנו ואולם אם נראה הנגע במקום אחר מן הבגד ישפוט בו כמו ששפט בבגד אשר לא נראה קודם זה בו נגע ולא שתשרף הבגד ולא נאמר כבר היה נגע בזה המקום וכבר חזר וזה אמרו מציל על המטלית:

הטולה מן המוסגר בטהור. הוא שיקח קרע מבגד מוסגר ויטלו בו בבגד טהו' עוד נראה נגע בזה הבגד הראשון הנה ישרוף זאת החתיכה אשר לקח מבגד המוסגר אשר נראה הנגע בו ואם תראה נגע בזאת החתיכה הנה (לא) ישרוף הבגד המוסגר אשר נקרע ממנו עוד תראה בזה הבגד אשר נראה בו כמו שאם תתחדש בבגד משאר הבגדים ואם היה בו סימן טומאה ישרוף הבגד בכללו וזהו ענין אמרו והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים:

חזר נגע לבגד. פי' הר"ב במקום אחר מן הבגד. דאע"ג דמדכתיב עוד ילפינן למקומו. מיהו מדאמר בבגד דמיותר דהוי סגי ליה לכתוב ואם תראה עוד ולא איצטריך למכתב בבגד דהא ביה איירי אלא לרבות כל הבגד כדאיתא בת"כ:

שורף את הבגד. כתב הר"ב אבל המטלית אינו טעון שרפה. ולא שייך ביה לשון הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנים דאם יש בה שלש על שלש כו' הר"ש. ועיין במשנה י"א:

חזר נגע לבגד. פי' הר"ב למוסגר מדתנן חזר מוכח ודאי דבמוסגר קאמר. דאילו בטהור מאי חזר בו הא מעולם לא היה בו ולא אצטריך למתני הכא לבגד הראשון כדלקמן דלקמן שאני דתני נמי דין השני:

שורף את המטלית. הר"ב העתיק מציל את המטלית וכן לשון הר"ש ומייתי תוספתא דקתני הטולה מן המוסגר בטהור. ונראה נגע בבגד שורף את המטלית וכתב עלה הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש"ה נקט נראה ולא קתני חזר כדקתני במתני' משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו בתחלה. שורף המטלית. דמטלית זה מבגד מוסגר קאתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו. הלכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שניטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי. דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית ע"כ. הא קמן דאיהו במתני' גריס בהדיא מציל וא"ת ואי הכי בסיפא כשחזר למטלית אמאי הבגד הראשון ישרף ולמה הבגד לא ימשוך אליו המטלית והמטלית ימשוך אליו הבגד. ונראה לי דהבגד המוסגר כשחזר בו הנגע לא ימשוך אליו המטלית אחרי שהמטלית מחובר לטהור. אבל כשחזר למטלית עצמו והבגד אינו מחובר לטהור אבל עומד בפני עצמו לפיכך נמשך אחרי המטלית והרי נאמר ואם תראה עוד. ואין עוד אלא מקומו ואע"ג דבבגד לרבות כל הבגד כמו שכתבתי לעיל. מ"מ חבורו של המטלית לטהור הוא שמצילו כך נ"ל. ובעל קרבן אהרן יהיב טעמא שהמטלית ראוי שימשוך אליו הבגד. שלא חשש הכתוב אלא לחזרת נגע במקומו הראשון כמו שנאמר עוד ואין עוד אלא מקומו ע"כ. וזה אינו מספיק מכיון שנאמר בבגד לרבות כל הבגד אלא טעמא כדפרישית דחבורו לטהור מצילו למטלית ומאד נפלאתי מבק"א דבת"כ שנוי כמו שהיא הגי' לפנינו שורף והוא לא הרגיש כלל ומפ' עלה דברי הר"ש דמציל ולא עוד שאח"כ מביא פי' אחר בשם רבינו הלל ובפי' ההוא נכתב שורף כו'. ואיהו לא חלי ולא מרגיש בכל אלה. דאפילו כי תימא שגירסתו בת"כ היתה מציל ושהמדפיסים טעו להדפיס שורף מ"מ אחרי שראה והעתיק פי' רבינו הלל היאך לא שת אל לבו בחלוף הלשונות של פי' עצמו והוא מפי' הר"ש דמפרש מציל כו' ושל פי' רבינו הלל דמפרש שורף כו' ועוד אני תמה על גי' הר"ב והר"ש. דהיאך מצי לגרוס מציל. דמ"ש מהא דתנן בנגעי בתים בפי"ג משנה ה' הבונה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבית חולץ את האבנים ודכוותה הכא צריך לגרוס שורף וכ"כ שם הרמב"ם בפירושו דענין שתי אלו ההלכות אחד ובפירושו דהכא. וכן בחבורו פרק י"ב [מהט"צ] העתיק שורף. אך עתה באו לידי דברי מהר"ם דלקמן פרק י"ג. דמתרץ לה ומפרש להא דלקמן נמי בכה"ג דהכא כמו שאעתיקהו שם. ומכל מקום לפירוש הר"ב והר"ש דהתם. קשיין אהדדי. וצ"ע. ואין סברא לומר דלדידהו הכא דוקא במטלית שאין בו ג' על ג' דאינו מטמא בנגעים דהא הר"ש והר"ב פירשו ברישא אם הוא ג' על ג' וכו' וכן פשט דמתני' בכל מטלית מיירי:

חזר נגע לבגד לבגד דוקא. ולא על המטלית. רק על מקור אחר בהבגד. אחר שתפר עליו מטלית אחר הסגר הב':

מציל את המטלית אצ"ל דשורף הבגד. רק קמ"ל דמציל המטלית שתפר על הקרע:

חזר למטלית שורף את הבגד ולא נקט הכא דמציל המטלית. מדבאמת אינו ניצול לגמרי. דכשיש בו ג' על ג' אצבעות. דהיינו שיעור בגד. דאז ראוי להטמא בנגעים. מסגירו מחדש. ככל בגד שנולד בו נגע. וכשאין בו גע"ג אצבעות. הרי אינו שוה לכלום ולמה יצילו. אבל באמת א"צ לשרפו:

הטולה מן המוסגר נ"ל דר"ל מן המוסגר הנ"ל. דהיינו שלקח מטלית מבגד הנ"ל אחר הסגר ב'. ותפרו בבגד אחר שטהור לגמרי. אבל אי"ל דממוסגר ממש תוך ימי הסגר מיירי. ליתא דא"כ מה חזר נגע לבגד דקאמר. אכתי לא אפיקתי' עיילתי'. אלא דבאחר הסגר ב' מיירי. שקרע מקום המנוגע. ושפיר קאמר וחזר. מיהו ודאי גם בלקח תוך ימי הסגר מטלית מהבגד ובסוף ההסגר מצא שפשה ויוחלט הבגד. צריך ג"כ לשרוף המטלית. רק רבותא קמ"ל דאפילו בלקח המטלית מהבגד לאחר שנפטר מהסגר. אפילו הכי עדיין חיוב שרפתו תלוי' על כולו:

חזר נגע לבגד ר"ל להבגד שקרע ממנו מקום המנוגע. והא דלא פי' התנא בגד הראשון. וכדמפרש בסיפא. ה"ט משום דהכא ממילא שמעינן כן. מדקאמר חזר:

שורף את המטלית כדין הבגד עצמו שנטלו משם. משום דכבר היה זקוק לו להיות נידון כדינו להכי לא מהני מה שחתכו ממנו ביני ביני. וכ"ש דבנראה נגע בבגד הב'. הו"ל לגבי מטלית כאילו חזר בו הנגע. וטעון המטלית שרפה. מדמחובר למקום המנוגע [אבל הבגד הראשון הרי הוא כמו שהי']. רק רבותא קמ"ל דאפילו חזר נגע להבגד הראשון. והמטלית כבר הוסר ממנו ונתחבר לבגד טהור. אפ"ה לא נתבטל זקוקו של מטלית להבגד הראשון. ונידון כאלו עדיין מחובר בו. מיהו א"צ תנא לאשמעינן דין ב' הבגדים. דפשיטא דבגד הראשון שחזר בו הנגע ישרף. והבגד הב' טובלו. מדנגע בהמטלית הטמא וטהור. דהרי אין לו שום זיקוק עם הבגד הראשון שחזר בו הנגע:

חזר למטלית דמסגיר המטלית עם הבגד הב' שמחובר בו. כאלו הנגע בבגד הב'. וכשיטהר הבגד הב' בהסגר. שורף אח"כ המטלית. וקמ"ל בבבא זו דכשחזר נגע להמטלית. ארכבי' למטלית אחרי רכשי. דדיינינן להמטלית כאילו מחובר עדיין לבגד הראשון. וחייב לשרוף הבגד. ודיינינן נמי להמטלית כאילו הוא גוף א' עם הבגד הב' שחייב להסגירו עמו:

ולכאורה הי' נראה דמה דקאמר במתניתין חזר נגע להבגד. דמדנקט סתמא. משמע בין לבגד ראשון או שני. דאף בבגד ב' שייך לשון חזרה משום המטלית שמחובר בו. דקמ"ל דדינו כאילו חזרה בו הנגע. וא"כ מי ומה יכריחנו לומר דרק בבגד הראשון מיירי. אלא דא"כ דגם בחזר נגע לבגד הב' מיירי. ק' האיך לא אשתמיט תנא להשמיענו דין ב' הבגדים. מדאין דינם פשוט כל כך. דבאמת בנראה הנגע בבנד הב' דיינינן להנגע שבבגד השני לענין הבגד שני עצמו כנגע חדש ויסגר. ולענין המטלית שבו דיינינן כאלו הנגע בו וישרף. וכמפורש בת"כ שהביא הר"ש והתויו"ט. והבגד הראשון. אע"ג שהמטלית שנחתך ממנו נשרף. היינו מדמחובר למקום המנוגע בבגד הב' [וגם זה שיהי' המטלית נשרף. חידוש הוא. דהיל"ל ממ"נ אי שדית להמטלית לבגד הראשון הרי הוא טהור לגמרי. ואי תשדיי' לבגד השני. הרי גם הוא אינו נשרף רק נסגר]. אבל הבגד הראשון שאין לו שום שייכות וזקוק עם הבגד הב' ולא חשבינן ליה כאילו חזר הנגע להמטלית עצמו אלא נשאר בטהרתו. והרי ב' דינים אלו אינם פשוטים כל כך. ושפיר סד"א דדיינין להבגד השני כאלו הוא גוף המטלית שמחובר בו דהרי חשבינן נגע שבו כאילו הוא במטלית. לענין שרפת המטלית. וא"כ יהי' נמי דין הבגד הב' כהמטלית לשרפו עמו. דהאיך יסבב נגע א' ב' דינין חלוקין לשרוף חלק א' ולסגור חלק אחר וכ"כ דין הבגד הראשון אינו פשוט כ"כ שישאר בטהרתו כשנראה הנגע בבגד הב' דהרי ודאי סד"א דכיון דלענין המטלית חשבינן הנגע שבבגד הב' כאילו חזרה נגע להמטלית. ה"נ לענין דין בגד הרחשון. ישרף גם הוא אע"כ דמשנתנו רק בחזר הנגע לבגד הראשון מיירי ובכה"ג דין ב' הבגדים פשוט. ולא אצטריך להו תנא לאשמעינן:

אולם הר"ש והר"ב העתיקו ברישא בחזר נגע להבגד דמציל המטלית. ונ"ל דאילה"ק לפ"ז כיון דאין המטלית מחובר להבגד המנוגע. מה הצלה שייך בו: י"ל דמלת מציל לא קאי על האדם רק על הבגד הב' או דקאי על חיבור שבבגד הב'. החיבור בזה מציל המטלית מלשרפו עם הבגד הא'. וא"ת א"כ בסיפא כשחזר הנגע להמטלית. אמאי בגד הראשון ישרף. דאם ברישא בחזר נגע להבגד. לא משך הבגד הראשון את המטלית הקטן להשרף עמו. האיך בסיפא כשחזר נגע למטלית ימשוך המטלית הקטן את הבגד להשרף עמו. י"ל דשאני רישא דלהכי לא משך עיקר הבגד את המטלית. משום דנתחבר השתא המטלית לבגד טהור. ולא נראה השתא שום ריעותא בהמטלית. ובהבגד שנתחבר בו. להכי אמרינן דנתבטל כל זיקת הטומ' מהמטלית משעה שחתכו מהבגד הראשון. אבל בסיפא שחזרה נגע להמטלית הרי עי"ז איתרע המטלית לפנינו ואגלאי מלתא למפרע דאתגלי בהחתיכה דמעיקרא ועדיין יש להמטלית שייכות עם הבגד הראשון ולא נתבטל זקוקם עי"ז ע"י שחיבר המטלית לבגד הב'. ולפיכך הו"ל הבגד הא' והמטלית. כבגד מוסגר שחלקו לשנים. דודאי בכל חלק שתחזור הנגע. ישרף השני עמו:

המולה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבגד מציל את המטלית כך צ"ל לפי פי' רעז"ל וכך היא גירסת הר"ש ז"ל והקשה הרא'"ש ואמאי לא שדינן מטלית בתר עיקר הבגד כלומר הבגד המוסגר שהוא אביו ראשון וניתן המטלית לשרפה כי היכי דבסיפא אם חזר נגע למטלית שדינן הבגד הראשון כולו בתר מטלית שהא בנו ודנין כל הבגד לשרפה ואיהו ז"ל גריס שורף את המטלית וכן נמי היא גירסת הרמב"ם ז"ל והביא הרא"ש ז"ל ראי' לגרסתם מן התוספתא ומתני' סתמא כת"ק דר' נחמי' דלר' נחמי' מעיקרא אין צריך מטלית כדתנן במתני' דלעיל בסמוך:

תשמש את הבגד השני בסימנים ולאחר ששמשה הבגד השני אפילו הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שרפה כדקתני עלה בתוספתא וטעונה שרפה באחרונה. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ששה עשר דפ' נגעים שהביא שם שני פירושים שפירש רבינו הלל ז"ל במתני' והכריח הוא כפירושו הראשון ע"ש ובלאו הכי צ"ע שם: