משנה נגעים פרק י׳ משנה ב׳

מבוצר. שהיה זה השער באמצע הנתק והנתק מיותר עליו מכל צד ושלא מבוצר שיהיה זה השער בצד הנתק:

הפוך ושלא הפוך. בין שיתחדש השער הצהוב בנתק וזהו הפוך או תקדם חדוש השער הצהוב לחדוש הנתק וזהו שלא הפוך לפי מה שהתבאר במחיה בפרק הד' ור' שמעון אומר שאינו סימן טומאה אלא אם היתה הנתק הוא אשר הפכו וחזרו צהוב דק כמו שער לבן בבהרת לפי מה שקדם ביאורו וזה אשר דן רבי שמעון מבואר כאשר הבנת שני שרשים אחת מהם שבבהרת כאשר היה בתוכה שער צהוב ושער לבן הנה היא טמאה מאשר בא ב' שערות לבנות בתנאי והשרש השני שהנתק כאשר היה בו שער צהוב דק לבדו הוא טמא אולם אם יצמח שער (צהוב) בזה הנתק עם השער צהוב הנה הוא טהור וזה למאמר השם ושער שחור אין בו וזו ראיה שאם היה בו שער שחור עם השער צהוב הוא טהור ורבי יהודה אומר שכל מי שנתנה בו שיחדש השער אחר הנגע לאומרו יתברך (ויקרא י״ג:י׳) בו הפך כמו שנאמר בצרעת עור בשר והיא הפכה שער לבן והנתק אשר נאמר בו ולא היה בו שער צהוב ולא אמר ולא הפך שער *לבן והכונה כי כאשר היה שם שער צהוב הנה הוא טמא בין שקדם שער צהוב לנתק או שקדם נתק לשער צהוב והלכה כר' יהודה:

מכונס. כתב הר"ב שתי שערות. בת"כ ושער מיעוט שער שתי שערות. ועיין מה שכתבתי ברפ"ד [ד"ה שהפסיון]:

ששער אחר מציל מידו. וזה מאמר הש"י ושער שחור אין בו. וזו ראיה שאם היה בו שער שחור עם השער צהוב הוא טהור. הרמב"ם:

אינו דין שלא יטמא אלא הפוך, ובת"כ מסיים לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו (פי' עור הבשר) לטמא בכל מראה. תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו. פי' הראש וזקן לטמא בכל מראה. הואיל רפה כחו לטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך. ת"ל נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך. אף נתק שער צהוב שבו אינו טמא אלא הפוך. הר"ש:

רבי יהודה אומר כו' מטמא הפוך ושלא הפוך. ובת"כ מסיים. א"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נגע לנתק (ועיין מ"ש במשנה ו') מה נגע כגריס אף נתק כגריס. הר"ש. וכתב בעל קרבן אהרן דר"ש לא צריך קרא לזה דמדקראו צרעת מפיק ליה. ע"כ. ולי נראה דשלא לצורך כתב כן דאדרבה אין היקש למתחה. ור"ש מקיש לכל. אלא ר"י הוא האומר דלענין הפוך אין ללמוד מההיקש. הואיל ובכל מקום שצ"ל הפוך אמר הפוך וכו'. ועיין בפי' הר"ב במשנה ו':

שער ר"ל ב"ש צהובות דקות האמורים בנתק:

צהוב דק מטמא מכונס ר"ל שב' השע"צ עומדים סמוכים זל"ז:

ומפוזר ששער א' עומדת במזרח הנתק וא' במערבה או בשאר צד מרוחקת ממנה בהנתק:

ומבוצר שרוחב הנתק מקיף להב' שע"צ. ברוחב ב"ש לכל צד:

הפוך שקדם הנתק להשע"צ:

ושלא הפוך שקדמו הש"צ להנתק או באו עמה ביחד:

מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו כלעיל פ"ד מ"ג:

שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו דאפילו כשיש בהנתק ב' שע"צ אם יש עמהן ב"ש שחורות טהור:

ר' יהודה אומר נ"ל דאף דר"ש ק"ו קאמר. והרי כל ק"ו אדם דן מעצמו אף שלא קבלו מרבו [כרש"י סוכה ל"א א'] ? אפ"ה הכא שאני דגלי קרא ההפך. דמדקאמר קרא ושע"צ לא היה בו. הו"ל כאלו פי' דמטמא אפילו אינו הפוך:

אמנם בת"כ שהביא הר"ש. קאמריננן ק"ו דר"ש יש לו פירכא. די"ל דוקא בש"ל מקילינן שאמ"ט רק בהפך. מדאית בה גם קולא אחריתא. דמטמא רק בנגע שהוא בא' מד' מראות. תאמר בשע"צ שחמור שמטמא בנתק שנסגר בכל מראה שיש בו. ור"ש מהקישא דנגע הנתק יליף. דמה נגע אין שערו מטמא רק הפוך. ה"נ בנתק. ור"י ס"ל דאצטריך להקישא שיהא שיעור הנתק כגריס כבשאר נגע. ואני העני בדעת לא זכיתי להבין. דוכי בשאר נגעים גריס כתיב והרי הלמ"מ הוא. וככל שיעורין שבתורה [רמב"ם פ"א מטו"צ ה"ח]. וא"כ וכי ס"ד שנא הי' הלממ"ס רק אבהרת ולא אנתק. ומ"ש זו מזו. והרי כל השיעורין הלממ"ס הן [כעירובין ד"ד א']. ואי נמי נימא דמבנין אב דצרעת גמיר לכולהו נגעים שצריכים להיות גדולים כגריס [כרמב"ם וכתוי"ט רפ"ו]. וכל הי"ג מדות הלממ"ס הן. א"כ נתק נמי ול"ל הקישא. וגם ר"ש לא היה צריך כלל לההיקש דאי משום הפרכא דפריך ר"י בת"כ. י"ל דר"ש לא חש להפירכא ההיא. כיון דעכ"פ בהש"ל עצמו לא אשכחן קולא אחריתא. מיהו מצינו בדוכתי טובא במשנה שהביא רבינו הקדוש רק התחלת המו"מ שבין התנאים. וכלעיל [פ"ז מ"ד]. וכ"כ אשכחן נמי בפ"ק דברכות בס"פ שם דקאמר ראב"י דבן זומא נצח לחכמים בחיוב הזכרת יציאת מצרים בלילות. מדכתיב כל ימי חייך. וקאמר דחכמים השיבו לו. דכל אתא לרבויי ימות המשיח. ותמוה א"כ היכי קאמר שנצחם. וע"כ צ"ל שלא חש רבי להביא תו תשובת בן זומא להם. דאפ"ה פשטותא דקרא משמע טפי דלאתויי לילות קאמר [ועי"ש בתוי"ט שם]: ומה שהקשה התוי"ט הכא הרי אין היקש למחצה כבר כ' תוס' [יבמות פ"ו א' ד"ה אף] דבלא מסתבר ל"א כן:

דברי רבי יהודה מ"מ עקיבא:

שאין שער אחר מציל מידו שאם יש בנגע שתי שערות לבנות אפילו מלא שערות שחורות אינם מצילות על השתי שערות לבנות שלא יטמאו אבל שער צהוב אם יש עמו שערות שחורות אינו מטמא:

ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפך אמור הפוך כך נראה קצת דגריס הרמב"ם ז"ל וז"ל ור' יהודה אומר שכל מי שהתנה בו שיחדש השער אחר הנגע לאמרו יתברך בו הפך כמו שנאמר בצרעת עור בשר והיא הפכה שער לבן בזה נאמר שצריך הפוך ואולם הנתק אשר נאמר בו ולא הי' בו שער צהוב ולא אמר ולא הפך שער צהוב לא נאמר בו שצריך הפוך והכוונה כי כאשר הי' שם שער צהוב הנה הוא טמא בין שקדם שער צהוב לנתק בין שקדם הנתק לשער צהוב ע"כ. ואית דגרסי כל מקום שצריך לומר הפוך אמור הפוך כלומר [*) ר"ל שאנחנו נאמר] נאמר בכתוב הפך אבל בתוספתא גרסי' כל שצריך לומר הפך אמר הפך דמשמע אמר הכתוב בהדיא הפך וכן בת"כ פ' שמיני דפרשת נגעים [ואני מ"מ כל מקום שצרך לומר הפך אמר הפך אבל הנתק וכו' וכן הגי' ה"ר יהוסף ז"ל וכתב פי' כל מקום שנצרך הפסוק לומר תיבת הפך כגון הא דכתיב הפך לבן אמר תיבת הפך ע"כ] וכן הגרסא במשנה בדפוס של סדר טהרות להר"ש ז"ל וז"ל הברייתא שם דת"כ וכי יראה הכהן את נגע הנתק אמר ר"ש מה ת"ל הנתק מקיש נגעים לנתקים מה נגעים שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך קל וחומר ומה שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו לטמא בכל מראה תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו לטמא בכל מראה הואיל ויפה כחו לטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך ת"ל נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף נתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך. ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפך אמר הפך אבל הנתק שנאמר בו ולא הי' בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך א"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס ע"כ. ושם בת"כ ראש פרק ט' מבואר יותר דתניא התם רבי יהודה אומר אינו אומר לא הפך בו השער צהוב אלא לא היה בו שער צהוב, הא אם קדם את הנתק טמא ע"כ: