משנה נגעים פרק א׳ משנה ו׳

מסכת נגעים, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

כֵּיצַד לְהַחְמִיר. לֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְהִלְבִּינוּ, אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה וְהִלְבִּינוּ שְׁתֵּיהֶן, קְצָרוֹת וְהֶאֱרִיכוּ, אַחַת קְצָרָה וְאַחַת אֲרֻכָּה וְהֶאֱרִיכוּ שְׁתֵּיהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקוֹ הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶם, לֹא הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, הָיְתָה עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה וְנַעֲשֵׂית מְרֻבַּעַת, מִן הַצַּד וְנַעֲשֵׂית מְבֻצֶּרֶת, מְפֻזֶּרֶת וְנִתְכַּנְּסָה וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶן, לֹא הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ פִסְיוֹן, הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן וְהָלְכוּ לָהֶן, הֲרֵי אֵלּוּ לְהַחְמִיר:

ר׳ עובדיה מברטנורא

נסמך השחין. בשבת:

לשתיהן. לשתי השערות, דהשתא לא הוו סימן טומאה, שאין שער לבן סימן טומאה אלא כשהוא בנגע עצמו, לא בתוך השחין או בתוך המכוה:

או הקיף השחין וכו׳ דאם ראהו בשבת לא היה מחליטו:

והלכו להן. לאחר השבת, שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת, והרי הוא כעור בשר, ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחילה, ועם שער הלבן, ומחליטו, הרי זה להחמיר:

חולקין בין האום לפשיון. שהיו מפסיקין בשבת בין עיקר הנגע לפשיון:

והלכו להן. לאחר השבת, ואין שם דבר המפסיק, הרי אלו להחמיר:

עוד מפרשים על משנה נגעים פרק א׳ משנה ו׳

פירוש המשניות לרמב״ם

זאת ההלכה כולה מבוארת כאשר הבנת מה שקדם מהמאמר לפי שהכונה שיהיה נראה יום השביעי שהוא שבת ויתחדש לו בבקר א' בשבת מה שיחייב לו הטומאה כמו חדוש מחיה ושער לבן ופסיון או יעדר אחד מאלו הדברים כאשר היו מצילין אותו כמו שיהיה ענין יום שבת כמו שנזכר שיהיה השחין סמוך לבהרת ושאר הדברים אשר ביארנו שהן יצילו ואחר נעדרו אלו ההצלות והוא ענין אמרו והלכו להן ר"ל שהן הוסרו בנשאר מיום השבת ויהיה הסבה להיות בקר אחד בשבת טמא וזה להחמיר. וכבר התבאר לך מזאת ההלכה ומאשר לפניה ששער לבן לא יהיה סימן טומאה אם לא שיהיה בעצם הנגע אולם כאשר היה שחין או מכוה בתוך הנגע ושער לבן בזה השחין או המכוה הנה אינו סימן טומאה ולזה יאמר נסמך השחין לשתיהן או לאחד מהן וכו':

ומה שראוי שתדעהו שהמחיה לא תהיה סימן טומאה עד שתהיה נראית בתוך הבהרת והנגע יקיף בה מכל צד ושתהיה גם כן מחוברת אולם אם היתה המחיה מן הצד והוא שתהיה כמו רצועה מבשר חי כבר נמשכה ונכנסת בתוך הנגע ולא יקיף הנגע בה מכל צד הנה אינו סימן טומאה והנה יתבאר כל זה וכן המחיה כאשר הית' מפוזרת בתוך הנגע הנה אינו סימן טומא' ואשר היה זה כן הנה כבר התבאר שאומרו מבוצרת ונעשית מן הצד מכונס ונתפזרה כולן הן תנאים מן המחיה וכן כל מה שנמשך בזה מן המאמר באמרו הקיפה השחין חלקה או מיעטה וזולת זה הכל תנאי המחיה כמו שהתבאר בהלכה הקודמת לזו וזה כלל כל השרשים אשר יבנה עליה המאמר:

תוספות יום טוב

כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו כו'. דאע"ג דאי נמי פטרו בשבת כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו. כדתנן לעיל במשנה להחליט כו'. לאחר יהפטור. מכל מקום היה טהור אם טבל והעריב שמשו עד שיולד לו ויראהו הכהן. ולעיל ביש להקל פי' הר"ב. דמ"מ היה צריך להביא קרבן. משום דלענין טומאה מוסגר ומוחלט שוין. כדתנן במ"ח פ"ח. ופריעה ופרימה לא שייך בשבת. ועיין מ"ש במ"י פ"ד. ומיהו לר"ח סגן הכהנים דאין רואין הנגעים בתחלה לאחר השבת. איכא נפקותא בלא קרבן שאינו מסגירו עדיין. וכן נמי לכ"ע אין רואין בתחלה בשבת מטעמא דפירש הר"ב סוף מ"ד. שהוא נראה כדן את הדין. ואיכא נפקותא לטומאה:

[*נסמך השחין וכו'. מ"ש הר"ב שאין שער לבן סימן טומאה אלא כשהוא בנגע עצמו. כדתנן ברפ"ד. ועיין שם בפי' הר"ב דמשנה ב. וכן עיין שם במשנה ג]:

[*והלכו להן. פירש הר"ב ונעשה מקומו צלקת וכו' ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחלה כו'. וכן כתב הר"ש. וכלומר שהנגע הוא על עור הבשר הזה שנעשה צלקת. דאי לאו הכי אם כן עדיין אין השער לבן בתוך הנגע]:

תפארת ישראל – יכין

כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן שביום ז' שחל בשבת לא היה בו ש"ל וביום א' שאח"כ נולדו בו. ואע"ג דגם אם היה רואהו ופוטרו אתמול. ונולדו בו היום ב' שערות או סימן טומאה אחר ג"כ היה מחליטו היום. עכ"פ אם סוף שבוע ראשון הוא ולא ראה בו סימן טומאה אתמול היה מסגירו שוב שבוע שלימה. ואע"ג שהיום יולדו בו ב' שערות או סימן טומאה אחר. לא היה הכהן מחליטו עדיין. ושמא בתוך ימי שבועת ההסגר השני זה יעבור סימן טומאה ויהיה פטור לגמרי. אבל ע"י שלא ראהו אתמול ורק היום ראהו עם הב"ש מחליטו מיד ואפילו היה אתמול סוף שבוע שניה. וא"כ אילו ראהו אתמול והיה פוטרו. ואח"כ היה רואה בו סימן טומאה היה מחליטו ג"כ. וא"כ מה הפסיד שלא ראהו אתמול. י"ל דעכ"פ אם היה רואהו אתמול ולא ראה בו סימן טומאה והיה פוטרו היה טובל ומעריב שמשו וטהור. ואף שהיום נולדו בו אח"כ סימן טומאה היה נשאר בטהרתו עכ"פ עד שיחזור הכהן ויראנו. אבל עכשיו שלא ראה אתמול. הרי הוא נשאר בטומאת הסגר שמאתמול עד שיחליטנו הכהן היום לגמרי:

היו שחורות והלבינו קמ"ל דאף דגוף השער קודם להבהרת. אפ"ה כיון דליבונה אח"כ בא. טמא [עספ"ד]:

והלבינו שתיהן הכא ליכא למימר כלעיל סימן מ"ג דכולה פירושא דהשחירו. ליתא. דהרי סיים והלבינו שתיהן. אלא ה"ק בין שאתמול היו שתיהן שחורות. והיום הלבינו שתיהן או שאתמול היה א' מהן לבנה. והיום הלבינו שתיהן:

אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן גם הכא אין לפרש כלעיל מ"ו דכולא פירוש' דקצרות הוא. ליתא דהרי מסיים והאריכו שתיהן. אלא ה"ק בין שאתמול היו שתיהן קצרות. והיום נתארכו שתיהן:

או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק ר"ל שאתמול ביום השבת היה א' מאלו מפסיק בין ב' השערות שבהבהרת. ולפיכך לא נחשבו סימן טומאה:

ובא השחין ונכנס בתוכה ר"ל או שביום השבת בא השחין ונכנס אל התוך של הבהרת דהיינו להמחי'. והיינו שהקיפה או וכו':

הקיפה חלקה או מעטה כולה או או קתני. וה"ק בין שכניסת השחין אתמול אל תוך המחי'. היה באופן שהקיף השחין את המחי' שבאמצע הבהרת. או שהשחין חילק את המחי'. או מיעט את המחי' משיעורה ע"י השחין וכו':

והמבוה ומחית המכוה והבוהק א' מאלו חולקים וכו':

והלבו להן ונתהפכו להיות מקומן בהרת. נמצא שהיום הפסיון סמוך לאום [וגם כאן שייר תנא מלמיתני שאתמול היה הפך כולו לבן והיום נתגלה קצת ממנו]:

מלאכת שלמה

כיצד להחמיר. לא הי' בו שיער לבן בשבת ואילו ראהו אז הי' מסגירו ועתה כשרואהו אחר השבת וכבר נולד לו שיער לבן הוא מחליטו ותימה מאי חומרא היא זו אף אם הסגירו בשבת יחלט כיון שנולד בו שיער לבן וי"ל אם היה מסגירו בשבת לא הי' רואהו עוד עד סוף השבוע ושמא הי' הולך לו שיער לבן בתוך השבוע. הרא"ש ז"ל:

היו שחורות והלבינו או אחת שחורה אחת לבנה והלבינו שתיהן קצרות והאריכו או אחת קצרה ואחת ארוכה וכו'. כצ"ל וכדכתבינן וכן הוא בדפוס פי' הר"ש ז"ל במלות או הכא בסיפא גבי כיצד להחמיר:

או חלקן השחין. כצ"ל:

לא היתה מחיה. כצ"ל:

או מיעטה השחין ומחית השחין. כך צ"ל:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה נגעים פרק א׳ משנה ו׳?

משנה נגעים פרק א׳ משנה ו׳ פותחת במילים ״כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה נגעים פרק א׳ משנה ו׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־6 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת נגעים פרק א׳?

בפרק א׳ של מסכת נגעים יש 6 משניות, וזו המשנה ה־6 בו.

עוד: מסכת נגעים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Negaim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Negaim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Negaim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Negaim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Negaim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Negaim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)