משנה מקוואות פרק ו׳ משנה ב׳

אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות זה אם היה הדלי ג"כ טמא לפי שאנחנו נאמר מגו דסלקא טבילה לדלי סלקא נמי למה שבתוכו אמנם אם היה הדלי טהור הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד והוא אמרם אם לא טבל ר"ל אם אינו צריך הדלי טבילה אלא שהיה טהור ואין הכנסה באלה המים על צד הטבילה אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד זה כולו לתרומה אבל לקדש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלי בתוך כלים לקדש כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:):

הרי אלו טהורים. לתרומה אבל לא לקדש. כדתנן ברפ"ג דחגיגה. כ"כ הרמב"ם אסיפא. אבל להר"ב איתא נמי ארישא:

ואם לא טבל אין המים מעורבים כו'. ונ"א במים המעורבין. ופי' הר"ש כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסות החמור המעורבים לבקעה עד שיהיו מעורבים כשפופרת הנוד. ע"כ. ותרתי קתני. והכי איתא הגי' בפ"ג דחגיגה דף כב. ואמרי' עלה דה"ק ואם א"צ להטבילו ומים המעורבים עד שיהו כו'. אבל ק"ל דלמאי איצטריך לאשמועי' הך דמים המעורבים דהא כבר תנא ליה בפירקין דלעיל. ונ"ל דהכי קאמר ואם אינו צריך להטבילו. נעשה כמים המעורבים. כלומר כיון דליכא מגו דסלקא ליה טבילה כו' נעשה כטובל בשאר מים המעורבים דצריכים עד שיהא כו':

דלי טמ':

והטבילן הרי אלו טהורים אף שאין בפה הדלי כשפופרת הנוד. עכ"פ כיון דמהני טבילה להדלי. דהרי יכנסו מים דרך שם. הרי נכנס שם טהרת המקוה. להכי גם כלים שבתוכו. הו"ל כאילו היו תוך המים שבמקוה:

ואם לא טבל שהדלי הי' טהור ולא הי' צריך לטבלו. ונ"ל דלהכי לא קאמר כפשוטו. ואם הי' הדלי טהור. אבל אתא לאשמעינן. דאפי' הי' הדלי טמא רק הוא לא רצה לטבלו. דהיינו שלא הכניס כל הדלי תוך המים נמי דינא הכי:

עד שיהיו מעודבין כשפופרת הנוד שיהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד. מיהו כשהטה פה הכלי למן הצד. אע"ג שכלי חיצון טמ' וגם וודאי נכנסו מי המקוה לתוכו. אפ"ה כיון שדופן כלי החיצון מפסיק בין עליונות מי המקוה להמים שע"ג כלי הפנימי. אין המים שבתוך הכלי החיצון חשובין כהמקוה עצמה. רק כמחוברין לה. ודי לן לטהר עי"ז כלי החיצון עצמה מדעכ"פ נכנסו לשם מים. אבל לא מהני לכלים הפנימיים לטהרן. דלא עדיפי מים שבתוך החיצון. ממים שבתוך העוקא לעיל. שאינן חשובים כמקוה רק כשמעורב עם המקוה כשפופרת הנוד. וה"נ אף שהדלי טמא לא מהני טבילה לכלים הפנימיים. עד שיהי' פה חיצון כשפופרת הנוד:

ואין להקשות אפי' אין ביניהן כשפופרת הנוד. הרי מין במינו אינו חוצץ. והיאך תחוץ הכא כלי בעד כלי. י"ל הרי כתבו כבר רבותינו בעלי התוס' (סוכה ל"ז א') דכל דלאו אורחא הכי גם מין במינו חוצץ. ולפי מ"ש בס"ד (זבחים פי"ג סי' ל') דכל מין במינו אינו חוצץ. היינו דחשבינן להחוצץ כליתא. א"כ בטבילה ליכא למימר הכי. דעכ"פ נחשב הנטבל כמרוחק ממי המקוה. תדע דוכי ס"ד דבהי' כלי עץ טמא תוך תיבת עץ מחומרת בחמר ובזפת. נימא דלהני טבילה לכלי הפנימי דמין במינו אינו חוצץ. ועי' מ"ש בס"ד לקמן (פ"ח מ"ז):

כך נ"ל פי' התוספתא. ועי' רבינו טו"ז ורבינו ש"ך י"ד (ר"א ס"ט) ועוד שם (ר"ב ס"ו). ואין להקשות עכ"פ מ"ש מהך דפרה (פ"ו מ"ג). דהקידוש שבשוקת מועיל גם להמים שבטפי. אעפ"י שפיו צר. ולא מחלקינן בין שפה הטפי לצד מעלה או למן הצד. י"ל התם המים שבטפי ע"י שמחוברין דרך פה הטפי להמים שבחוץ. להכי נחשבין כאילו הן בחוץ. דשדינן המועט בתר הרוב. ונתקדש עמו. משא"כ הכא לא שדינן המים שבחוץ שהן מרובין למחשבינהו כאילו הן בפנים. עד שיהא החיבור שביניהן כשפופרת הנוד ודו"ק:

דלי שהוא מלא כו'. וז"ל הר"ש ז"ל והתם בפ' חומר בקדש מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלי שמלאו כלים והטבילן הרי אלו טהורים ואם לא טבל המים המעורבים עד שיהיו מעורבים כשפופרת הנוד ומפ' מאי קאמר ה"ק ואם אינו צרי' להטביל וכו' ע"כ. וי"ס דגרסי והטבילו לשון יחיד וקאי אדלי ומה שבתוכו בכלל ונראה שהיא גירסא נכוחה:

ואם לא טבל. כך היא גירסת הרמב"ם ז"ל. ושניהם הר"ש והרא"ש ז"ל גרסי במים המעורבים עד שיהו מעורבין וכו' אלא שהר"ש ז"ל פי' במים המעורבין כלו' אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. והרא"ש ז"ל פי' במים המעורבין פי' בכל תערובת מים צריך כשפופרת הנוד ובפחות מכאן לא עלתה טבילה לכלים שבתוך הדלי והכי מפ' להך מתני' בר"פ חומר בקדש [הגה"ה פי' דלגרסתם ז"ל מדלגין מן המשנה ד' מלות ואם לא טבל אין. ומלת המים הם גורסים במים בבי"ת אך בדפוס אחד מצאתי לפי גרסתם שלא דלגו רק שתי תיבות תיבת ואם ותיבת אין והכי איתא התם נ"א לא טבל במים המעורבים עד שיהיו מעורבים וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:]. והרמב"ם ז"ל גריס הכי ואם לא טבל אין המים מעורבים עד שיהו וכו':