משנה מקוואות פרק ה׳ משנה ב׳

על גבי הכלים. על חיצוני הכלים כדי שלא ישוב שאוב:

ספסל. כסא קטן:

הרי הוא כמו שהיה. רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעין עם היותן עוברין על אלה הכלים והלכה כר' יוסי:

העבירו ע"ג כלים. פי' הר"ב על דפני הכלים מבחוץ. וכן פי' הרא"ש. וכתב דטעמא דר' יוסי דגזר אטו תוך כלי. לענין זה דלא הוי מעין. אבל לא גזר כולי האי לעשותן מים שאובים. ע"כ. ונ"ל דה"נ מיירי. בענין דבלאו אלו הכלים היו המים עוברים. דאלת"ה יהיו נפסלים אפילו למקוה. משום דהווי' ע"י טהרה בעינן. וכמו שכתבתי בשם הרא"ש בפרק דלעיל מ"ב. גבי זקפה לידוח:

ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל. פי' הר"ב גזירה שמא יטביל בכלים. וז"ל הרא"ש גזירה אטו תוך כלי. ע"כ. ולרבותא לא מהדר אלא ספסל דאע"ג דאין לו תוך אפ"ה גזרינן. משום דדמי לכלי הואיל וראוי למדרס. כדתנן במ"ג פכ"ב דכלים. ויש לכ"מ פ"א מהלכות מקואות. וכן בב"י סי' קצ"ח שני פירושים אחרים בדקדוק זה דלא קתני בדר' יוסי אלא ע"ג ספסל. אבל הנה הנם לשטת הרמב"ם דמוקי למתני' בכלים שאין להן בית קבול. ולא זוהי שטת הרא"ש והר"ב. ולכך לא העתקתי':

העבירו על גבי כלים ר"ל ע"ג אחורי כלים. דאז אע"ג שיש להכלי בית קבול לא נעשה עי"ז שאובין:

או על גבי ספסל שאין לה בית קבול כלל. ונ"ל דנקט אחורי כלים שיש להן עכ"פ בית קבול לרבותא דר' יהודה. ונקט ספסל שאין לה בית קבול כלל לרבותא דר' יוסי:

ר' יהודה אומר הרי הוא המעין לאחר שעבר מעל הכלי:

כמו שהיה ר"ל קודם שעבר. ולהכי כל שלא פסק מגוף המעין. גם לאחר שעבר דינו כמעין לטהר אף בזוחלין. וגם א"צ מ' סאה [ונ"ל דמה"ט כשר אף לטבילת זבים]:

ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה דאף שלא פסק מגוף המעין צריך לאחר שעבר על הכלי מ' סאה ואשבורן. ואע"ג שאין המעין יכול לבוא למקום האשבורן רק ע"י הכלי'. וא"כ הרי הוויית המקוה ע"י טהרה בעינן [כלעיל פ"ד סי' ט"ו]. י"ל התם במי גשמים משא"כ הכא במעין וכמש"ל. ויש שאין מחלקין בכך. וס"ל דהכא מיירי בשאפשר להמעין לבוא למקום האשבורן גם אם לא היו מונחים הכלים כאן [ר"א סמ"ט וש"ך שם סקל"ו]:

ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל וכ"ש ע"ג אחורי כלים שיש להן בית קבול בעבר השני עכ"פ. ונ"ל דבבא זו ד"ה היא. דאע"ג שהמים שעברו עליה לא נעשו שאובין. ולר' יהודה משעברו עליו דין מעין להן. אפ"ה על גבה גזרינן אטו יש להן בית קבול. מיהו כל שטבל על אחורי כלים בדיעבד יש להקל [ר"א ש"ך סקל"ה]:

ואין להקשות מ"ש מלעיל (מ"א) בהעבירו ע"ג שפה כ"ש דכשר חוצה לה לטהר גם בזוחלין (וכלעיל סי' ד'). ומ"ש הכא. וכי גרע אחורי כלי מע"ג שפה נ"ל דודאי גרע וגרע. דהתם בשוקת שחיברו בקרקע מיירי. ותמהני על רבינו הש"ך שלא העיר בזה דבר בענין מ"ש שם (ר"א סקל"ה). עוד י"ל דאחורי כלים גרע. שיש תוך כלי תחתיו. משא"כ שפת כלי:

העבירו ע"ג כלים. שהעביר המעין ע"ג דופני הכלים מבחוץ ואפ"ה קאמר ר' יוסי דהרי הן כמקוה כלומר שנפסל מלטהר בזוחלין ובכל שהוא וכן פוסל טבילה ע"ג ספסל גזרה אטו תוך כלי כן פירשו הרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל הר"ש ז"ל פי' ע"ג כלים נקובין דאי לאו הכי מ"ש משוקת:

ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל. פי' בערוך ערך ספסל שהוא כאילו טבל בכלי. והאריך כסף משנה על בבא זו בסוף פרק ראשון דהלכות מקואות. ומפ' שם אליבא דהרמב"ם ז"ל דמתני' דקתני ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל מיירי בשכל מי המעין אינם עוברים אלא על הספסל וחוצה לו מן הצדדין אין מי המעין כלל שאז אילו היה כלי שיש לו בית קבול היו נפסלין מלטבול אפי' במים שנמשכין מן הכלי ולחוץ וכדתנן מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסיל וטעמא משום דהוו מים שאובים והשתא שכלי זה אין לו בית קבול אינו נפסל ומ"מ גזור רבנן שלא יטבלו על הכלי עצמו אע"פ שאין לו בית קבול גזרה אטו כלי שיש לו בית קבול אבל אם לא היו כל מי המעין עוברין על הספסל ליכא למיגזר כלל דהא אפי' היה כלי שיש לו בית קבול כיון שקצת המים יוצאים חוץ לספסל לא נתבטל דין מעין מן המים הנמשכין מן הכלים ולחוץ מפני שהן מחוברין למעין כשר מן הצד וכדתנן גבי מעין שהעבירו ע"ג השוקת העבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר הלכך כשהוא כלי שאין לו בית קבול כספסל וכיוצא בו א"נ כלי שיש לו בית קבול אלא שאין המים עוברים מתוכו כי אם מאחוריו כגון שהוא כפוי על פיו מותר לטבול אפי' על גביו ועוד י"ל דהא דתנן שלא יטביל ע"ג ספסל דוקא הוא לומר דע"ג כלים שאין להם בית קבול אין מטבילים גזרה אטו כלים שיש להם בית קבול שיבואו להטביל בתוכם דלא יחלקו בין כלים לכלים אבל ע"ג אחורי כלים שיש להן בית קבול לא גזרי' דכיון שהכלים שיש להן בית קבול דרך להעמידן ופיהם למעלה ואלו כפויין על פיהן מידע ידוע לרואים ששינו להניחן כך מפני שאם היו מונחים כדרכן היה אסור לטבול בהן ומתני' דייקא כשיטה זו דקתני רישא ע"ג כלים או ע"ג ספסל ובסיפא קתני ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל ושבקינהו לכלים לומר דע"ג כלים שיש להם בית קבול מותר להטביל דלא גזרינן בגבן אטו תוכן מטעמא דפרישית א"נ י"ל דע"ג ספסל דסיפא אכולה מילתא דר' יוסי קאי לומר דהא דקאמר ר' יוסי הרי הוא כמקוה וכן מאי דקאמר שלא יטביל על גבן היינו דוקא ע"ג ספסל וכיוצא בו כלים שאין להם בית קבול אבל ע"ג אחורי כלים שיש להם בית קבול הרי הוא כמות שהיה וגם מטבילין על גבן ומטעמא דפרישית ורישא נקט ע"ג כלים לומר דר' יהודה משוה ע"ג כלים לע"ג ספסל אבל לר' יוסי לא איצטריך למנקט ע"ג כלים לגבי ספסל דהא מוחלקים הם לגמרי ולשיטה זו ניחא שלא כתב רבינו דין העבירו ע"ג כלים שיש להם בית קבול לענין דהרי הוא כמקוה כמו שכתב בע"ג ספסל עכ"ל ז"ל בקיצור. ועי' בהר"ן ז"ל בסוף הלכות נדה בפ' שני דשבועות דף ש"ח ע"א שכ' שדקדק מכאן הראב"ד ז"ל שאם טבלה ע"ג כלי עץ אפילו דיעבד לא עלתה לה טבילה דהא תנן הכא ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל אלמא כל שהוא למדרס כספסל וכן נמי שאר כלים שמקבלים טומאה לא מהניא בהו טבילה משום גזרת מרחצאות דליכא למימר דטעמא משום דבעיתא דהא לאו באדם עסקינן הכא אלא בכלים אבל ע"ג כ"ח שאינו מטמא מגבו ולא חזי למדרס דליכא משום גזרת מרחצאות או ע"ג בקעת עבה דלאו בת קבולי טומאה לכתחלה לא תטבול משום דבעיתא כדאיתא בגמ' אבל אם טבלה בדיעבד שפיר דמי ע"כ בשנוי לשון קצת: