משנה מקוואות פרק ג׳ משנה ב׳

מלואו ועוד. כגון שהיה בו עשרים סאה וחיבר אליהם שלשה לוגין שאובין הנה הוא פסול ואפי' חסרו ויגר אליהן מים אחרים כשרי' עד שיצא ממנו העודף על כ' סאה אשר נתאמת לנו שחסרו השלשה לוגין שאם יצא ממנו זה השיעור אז יהי' כשר או יעשה למעלה ממנו מקוה מ' סאה וכבר הודעתיך שמים שאובין לא פסלי מקוה שיש בו מ' סאה בין המים אשר במקוה אשר בו מ' סאה בין המים שבתוך הבור וישוב הכל כשר ור' אלעזר בן עזריה אומר שזה הבור פסול ואפילו עשה מקוה למעלה ממנו ונקבו אליו לפי שהוא כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול אלא אם כן סגר על המקוה העליון אשר עשה בחצר הבית עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מן הבור ואז יהיה הבור טהור ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:

שיעמיד בחצר כו'. ל' הר"ב ופותקן. פירשתיו במ"ו פ"ה דתרומות:

ויטהרו העליונים מן התחתונים. פי' הר"ב דאמרינן גוד אסיק וכו'. וכ"פ הר"ש. ומדכתב הר"ב שאין הלכה כראב"ע. ש"מ דכת"ק הויא הלכה. ותמיהא לי טובא דבפ"ז מ"ו פסק דלא כר"י דס"ל אמרינן גוד אחית. וא"כ כ"ש דגוד אסיק לא אמרינן וראיתי בכ"מ פ"ה [הלכה ו'] דדייק מדהרמב"ם העתיק המשנה הזו בל' אחרת. ולא כתב בה שאפילו הוא עליון או תחתון. דש"מ דלא ס"ל דאמרינן גוד אחית. וקשה לי על זה דבפירושו לא משמע כן ומהאי דיוקא דדייקינן בדברי הר"ב דהכי איכא נמי למידק בדבריו שבפירושו. ובר מן דין קשה לי סתם מ"ח פ"ו מטהרין את המקואות העליון מן התחתון וכו' וע"י סילון ופסקוה כל הפוסקים ולכן נ"ל שאין מדברי הרמב"ם שבחיבורו הכרע דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. וכבר גם הכ"מ כתב שאפשר דליכא למידק מדסתם ולא באר עליון ותחתון אבל כ' דמלשונו שבפ"ח [ה"ח] משמע כן גבי ג' גומות כו' ואני אומר דגם משם אין הכרע שהרי כתב טעם הדבר שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ואין בל' הזה משמעות דלא ס"ל גוד אחית וכבר גם הכ"מ עצמו כ"כ שם. ולפיכך אומר אני דהרמב"ם פוסק למתני' דהכא כמות שהיא וכמו שפוסק לההיא דפ"ו. ותרווייהו טעמא דאית לן אפילו גוד אסיק ומקטפרס לא קשיא כמו שאפרש בס"ד. והא דבההיא דמתני' ו פ"ז אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים פסק דלא כר"י דס"ל דאף השני טהור התם טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים. שבמקצתו נגוב. ונמצא שאינו חבור. ומה"ט פסק בסגוס עבה דמתחבר. וכמו שהעלה שם הכ"מ בספ"ח מה"מ [הלכה י"ב] ועוד ראיתי להטור דפסק בההיא דאם היו רגליו של ראשון כו' דאף הב' טהור כר' יהודה. ונתלבט מאוד הב"י למצוא לו טעם ול"נ דטעמו כפשוטו משום דכל הני מתני' ס"ל דאמרי' גוד אסיק וכ"ש גוד אחית. להכי פסק כר' יהודה. ולא הוה סתם ואח"כ מחלוקת. דהא בתר הכי סתים לן תנא בסגוס עבה כר"י. ובהא פליג הטור עם הרמב"ם דלהרמב"ם ההיא דסגוס עבה [ככ"ע היא] דלא [*כמ"ש הר"ב שם שהיא] כר' יהודה ומפני כן צריך לחלק בין אדם לסגוס ודאדם לא שייך ביה גוד אחית מהטעם שכתבתי אבל להטור באדם נמי איכא גוד אחית. ואה"נ דאמרינן ומכשירין ביה. וכן נמי בסגוס מכשירין מטעם גוד אחית והיא סתם שאחר מחלוקת. ולפיכך הלכה כר"י וכת"ק דהכא וכסתם דפ"ו. כך נ"ל בדעת הרמב"ם והטור ומתיישבים כל המשניות הסתומות אליבא דהלכתא:

אא"כ פקק. [*וכתב הר"ב כלומר אא"כ כו' עד שלא יגע אחד באלה המים. אלא [באמצעות] הבור ואז יהיה הבור טהור. כך לשון הרמב"ם] ונ"א פסק. וכתב הר"ב שהיא נ"ל עיקר. וכן היא בנוסחת מהר"ם ז"ל:

כיצד נ"ל משום דבין כשנפסלו המים הכשרים שבבור ע"י שנפלו לתוכן ג' לוגין מים שאובין. ובין כשהיו כל המים שבבור שאובין שניהן יוכשרו כשיצא מלואן. אלא שיש חלוק ביניהם כיצד משערין. יציאת מלואיו בזה או בזה. להכי שואל התנא כיצד משערין במעורב בשאובין. ואח"כ במשנה ג' הדר שאל כיצד משערין יציאת מלואן בשכולן שאובין. א"נ הא קמ"ל בהך כיצד דלא מבעי בשחילק המים לב' חלקים ודאי צריך שיהי' בחלק אחד מלואן. אלא אפי' ביצאו לחוץ לאיבוד לא אמרינן דא"צ שיצא מלואן. אלא כיון שיצא קצת מהן. נימא דשם היו הג' לוגין וכטבעת ע"ז או חתיכה הראויה להתכבד שנתערבה ברוב. ונפל א' מהן לים דאינך שרי [כזבחים ד' ע"ד ויו"ד סי' ק"י וק"מ]. קמ"ל דהתם בתערובות יבש. אבל הכא בלח בלח יש בילה [כר"ה י"ג ב'] והרי נבללו הג' לוגין בכולן:

הבור שבחצר שיש בה פחות ממ' סאה מים כשרים:

או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה ר"ל עד שיעמיד בחצר סמוך לבור הזה עוד מ' סאה מים כשרים. וישיקם להמים הפסולים שבבור ע"י המים שיזובו מהכשרים לתוך הפסולים או איפכא מהפסולים להכשרים:

ויטהרו העליונים מן התחתונים ר"ל אפי' כשהפסולין למעלה בשפוע ההר שבחצר יוכשרו בהשקה מהכשרים שלמטה. משום גוד אסיק וכ"ש כשהכשרים למעלה. דאמרינן גוד אחית:

ר' אלעזר בן עזריה פוסל אפי' בגוד אחית. ונ"ל דטעמא דס"ל דכיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה. לפיכך סגי דלהני לסלק טומאת המים. דהרי גם זרעים טמאין שזרען נטהרו [כתרומות ספ"ט]. אבל מהיכא תיתי להני לסלק דין שאובין. א"נ נ"ל דאף דגם לסלק דין שאובין מהני השקה. הני מילי כשב' המימות עומדין על קרקע שוה. אבל לא במרוחקים. דנצטרך ג"כ לומר בהן גוד אסיק או גוד אחית. ופליג נמי את"ק דמכשיר בשיצא ממנו מלואו ועוד. ואיהו ס"ל דכיון שנקרא שם פסול על המים. אפי' רק ע"י שנתערב בו ג' לוגין צריך שיצא הכל:

אלא אם כן פקק וי"ג פסק. ונ"ל דבין להך או להך גרס'. פירושו א' הוא. דר"ל דלא מתכשרי המים הפסולין. עד שיפקק ויסתום מקום קלוח המים שיזוב מהעליון להתחתון ועי"ז יפסוק הקלוח הזה. ויצאו כל המים הפסולין שבבור התחתון או שבבור העליון. ואם אח"כ יזובו מזה לזה. שניהן כשרים. ואין חוששין להלחלוח של מים הפסולים שנשאר דבוק בכותלי המקוה הפסולה. והלכה כת"ק [ר"א סכ"ב]:

ואין להקשות ל"ל למימר גוד אסיק או אחית הרי בלא זה הוכשרו כבר ע"י השקה שהושקו זה לזה. י"ל כיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה (כפסחים ל"ד ב'). לפיכך צריך שיהיו שניהן סמוכין זה לזה. דומיא דזריעה שהקרקע והזרע שנזרע בתוכה שניהן מקורבין מאד. משא"כ במרוחקין הטמאים מהטהורים ורק ע"י קלוח הן מקורבין. שפיר צ"ל גוד אסיק או גוד אחית שעי"ז נחשבין התחתונים והעליונים כמקורבין. ואין להקשות תו עכ"פ היכי אמרינן הכא דקטפרוס חיבור. הרי לעיל (טהרות ספ"ח) אמרינן דניצוק וקטפרוס אינן חיבור. ורק ביין נסך אמרינן דניצוק חיבור (כי"ד קכ"ו ועי' ש"ך שם סי' קל"ד סק"ג). תי' אאמ"ו הגאון זצוק"ל. דהתם רק להשלים המקוה החסירה. לא אמרינן דניצוק חיבור. משא"כ הכא לטהר השאובין. ולי אני בנו ותלמידו נראה. דיש טעם יפה לחלק ביניהן. דדוקא להשלים שיעור מ' סאה. שהוא דאורייתא (כחגיגה י"א א') מחמרינן. אבל הכא שאובין דרבנן (כב"ב ס"ו ב'). ובדברי עטרת ראשי זצוק"ל יתורץ לפע"ד גם קושיית רתוי"ט הכא. שהקשה להר"ש והר"ב הכא שפסקו כת"ק דאמרינן גוד אסיק או אחית. ולקמן (פ"ז מ"ו) פסקו דלא כר"י התם. ולא אמרינן גוד וכו'. ולפי דברינו הנ"ל ננפח בידן. דבמחילת כבוד רבינו אין כאן קושיא כלל. דהתם היינו לענין להשלים שיעור המ' סאה שהוא דאורייתא. אמנם ק"ל כיון דכל עיקר החילוק שנחלק בין דאורייתא לדרבנן. היינו בדאורייתא מחמרינן. וק' הרי גם לקולא אמרינן בדאורייתא דניצוק אינו חיבור (כמכשירין פ"ה מ"ט). ואפי' יצק מים על שרץ. וקלט הקלוח מהאויר טהור (כרמב"ם רפ"ז מאוכלין). ונ"ל דהתם ה"ט. דהרי אפי' עומדין משקין על קרקע שוה. ונגעה טומאה בקצה האחת מהמשקין. לא נחשב מדאורייתא קצה האחר חיבור רק משום דטפה נוגעת בחבירתה. דבכה"ג כולן נעשין ראשון (כטהרות פ"א מ"ט). והרי טפה שנוגעת בחבירתה שבצדה. לא טימאה אותה רק מדרבנן (כפסחים י"ח א'). וגם הא שטפה הנוגעת בשום טומאה. תתהווה ראשון. הוא ג"כ רק מדרבנן. להכי לא החמירו גבה כולי האי לומר גבה ניצוק וקטפרוס חיבור. ושיהי' כל הניצוק טמא (וכמ"ש בס"ד פ"ד דטהרות מ"ט). משא"כ בהשקת משקין. הרי בפירוש גלי לן קרא שיועיל השקה אפי' במשיק מים טמאים מרובים למ' סאה טהורים. דאם אינן חיבור. השקה היכי משכחת לה. הרי לא נגעו מהמים הטמאים רק ברוחב שערה בהמים הטהורים. ואיך יטהרו המים הטמאים הנשארים ע"י השקה. אלא ע"כ שלענין השקה נחשבו כל המים שבכלי כגוף אחד. וא"כ גם כשיהי' הגוף ניצוק או קטפרוס נטהר כולו. ודו"ק:

ואין להקשות דהכא קיי"ל כת"ק. דאמרינן גוד אסיק. וכ"ש גוד אחית. והרי בא"ח (סי' תר"ל ס"ו) קיי"ל לענין סוכה דבין גוד אחית או אסיק לא אמרינן. ואפי' יש היכר מחיצות (כמג"א שם סק"ח) וכ"ש הכא שאין כאן מחיצה כלל רק קלוח מים. י"ל התם שאויר מפסיק בין עליון לארץ. לא מהני גוד אחית או אסיק. אבל הכא הרי מחוברין יחד העליון והתחתון ע"י הקלוח. א"נ התם שנצטרך לומר שע"י גוד יחשב כמחיצה. הא לא אמרינן. דהרי ליכא מחיצה. אבל הכא שע"י הגוד יהיו נחשבים כמקורבים. שפיר אמרינן גוד אחית או גוד אסיק:

ונפלו לו שלשת לוגין. כך הגיה הרי"א ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל דאמרי' גוד אסיק. אמר המלקט כר"מ ס"פ שני דחגיגה ור' יהודה גוד אחית ס"ל לקמן בפ"ז סי' ו' ולא גוד אסיק וכמ"ש שם:

ויטהרו העליונים את התחתונים. היא גירסת הרמב"ם ז"ל בפירושו אבל הר"ש והרא"ש ז"ל ויטהרו העליונים מן התחתונים וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

ר' אלעזר בן עזריה פוסל. דלית ליה גוד אסיק ואפשר דאפי' גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דאמרי בתוספתא אין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה:

אא"כ פקק. היא גרסת הרמב"ם ז"ל כלומר אא"כ סתם על המקוה העליון אשר עשה עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מהבור ואז יהיה טהור שאם לא סתם הוי כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול ולפיכך אפי' עשה המקוה למעלה מן הבור ונקבו אליו פסול עד שיסתום כדאמרן: