משנה מקוואות פרק ב׳ משנה ה׳

כבר ידעת העיקר והוא שמ' סאה מים כשרים לא יפסלם מים שהם שאובין אמנם אם נתערבו השלשה גומות ובללם מים כשרים פחות מארבעים סאה שב הכל פסול והתערב ג' לוגין שאובין עם פחות ממ' סאה כשרים ר"ש מכשיר לפי שמחשב המים אשר בגומא כאילו נתבטל מן המקוה וכאילו הוא מקוה כשר למקוה פסול ואין הלכה כר"ש:

אם ידוע שנפל כו' כשר. הא ספק פסול. מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו כו' פסול ואם לאו כשר. מכאן ראיה לסברת האומרים דכולו שאוב פסול מדאורייתא. ומש"ה קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר פסלינן מספק כ"כ הרא"ש. וליישב לדעת הר"ב ודעימיה הסוברים דמדאורייתא אפי' כולו שאוב כשר. נ"ל. דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. ואי הוה קתני אם ידוע שלא נפלו כו' הוי כמהדר אפסלות. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. וגם דברי ר"ש דמכשיר קיימי שפיר טפי אפסלות דסמיך ליה. כך נ"ל ליישב לסברת הסוברים דאפילו כולו שאוב כשר מדאורייתא. ואני תמה על הכ"מ שבפ"ה מה"מ [הלכה ד'] העתיק דברי הרא"ש למידק הכי על הרמב"ם שהעתיק לשון משנתינו. והרי הרא"ש כשכתב כן לא כתב אלא להחזיק סברת הסוברים דכולו שאוב פסול מדאורייתא. והרמב"ם אין סברתו כן. אלא דמדאורייתא הכל כשר:

מקוה חלל ריק של המקוה:

שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג מיירי שהדפנות המקיפות לחלל המקוה היו בשפוע. והיה במדרון הדפנות ג' גומות זו למעלה מזו. ובכל גומא היה לוג שאובין:

אם ידוע שנפל לתוכו תוך חלל המקוה:

ארבעים סאין מים כשרין מהגשמים שירדו לתוכו:

כשר מדה"ל מ' סאה קודם שהגיעו המים ללוג הג':

פסול אפילו נפלו אח"כ לשם מי גשמים יותר ממ' סאה. [יו"ד ר"א סי"ט]:

מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה ר"ל זה דומה כאילו מקוה מים כשרים הפחותים ממ' סאה היו נוגעים במקוה שאובין שבצדה. שלא נפסלו הכשרים עי"ז. ולרבנן דוקא כשיש בין מקוה הכשר להפסול מחיצה מפסקת. שלא נתערבו להדיא. רק נוגעים אהדדי בראשן. אז לא נפסלו הכשירים ואף שפחותים ממ' סאה [כיו"ד ר"א סי"ז]. משא"כ הכא הרי נתערבו כולן יחד. ונפסלו כולן [ר"א סנ"ה]. ובאמת לר"ש אפילו היו הג' לוגין בגומא א' נמי כשר. רק נקט ג' גומות לרבותא דת"ק:

ואין להקשות כיון דרק מסופק הוא אם הגיעו המים להגומא קודם שנפלו לשם מ' סאה מי גשמים. וא"כ מ"ש מבבא ב' במשנה ג' שבודאי נפלו לשם הג' לוגין. וכיון דאינו יודע אם היו אז בה מ' סאה דכשר. ודוחק לומר דהכא שאני דהרוב מג' לוגין ודאי נפלו קודם שנתהוו מ' סאה. דליתא דעכ"פ הלוג הג' הוא הפוסל. והרי בו יש ספק אם נפל למ' סאה או לפחות ממ' סאה. ומ"ש מלעיל. י"ל דהכא שאני דכבר הוחזקו הג' לוגין תוך גומת המקוה קודם שירדו לתוכה מ' סאה מים כשרים. והיינו כל מה דקמ"ל הך בבא:

ונ"ל דדמי הכא לאביק שבמרחץ לקמן (פ"ו מ"י). ואין להקשות עכ"פ תיכף בתחלת נגיעת המי שאובין להכשרים קודם שנתערבו כולן יחד. הרי כבר הוטהרו השאובין בהשקה (כשם ש"ך סק"ג). י"ל השקה לא מהני רק בהושק למ' סאה כשרים (ולי"א גם בהושק למ' סאה מים כשרים. לא מהני לפסולין השקה (ר"א סנ"ג). וגם בהמשכה לא הוכשרו השאובין כאן. מדצריך שימשכו ממקומן ג' טפחים (ר"א סמ"ה). ואין להקשות עוד מ"ש ג' גומות מג' כלים שבכל א' לוג. שכשהפסיק הראשון קודם שהתחיל הב' אינן מצטרפין (כפ"ג מ"ד). י"ל הכא שאני שכבר היו מתחלה הג' לוגין יחד תוך חלול הבור. מיהו נ"ל דאפ"ה מדנקט ג' גומות דוקא. משמע הא ד' וה' גומות. אפי' ודאי הגיעו המים להגומא העליונה קודם שנתהוו למ' סאה. כשר. דלא גרע מד' וה' כלים שבהן ג' לוגין שנפלו למקוה חסירה. דכשלא התכוון לרבות כשר (כפ"ג מ"ד) והרי הכא נמי לא התכוון לרבות:

מקוה שיש בו שלש גומות. גרסי' דגומא לשון נקבה וכ' הרא"ש ז"ל בתחלת הלכות מקואות על משנה זו דמשמע דדוקא ידוע הא מספק פסול מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו מ' סאה עד שלא הגיעו לגומא השלישית פסול ואם לאו כשר ע"כ וכתוב בתוי"ט ואני תמה על הכ"מ כו' עד והרמב"ם ז"ל אין סברתו כן אלא דמדאורייתא הכל כשר ע"כ. ויתכן שגם מהרי"ק ז"ל לא כתבו רק כמתמיה על הרמב"ם ז"ל שהיה לו לשנות ל' המשנה ולכתוב אם ידוע שלא נפלו וכו' פסול מאחר שדעתו דמדאורייתא אפי' כולם שאובים כשר כמ"ש שם בה"מ פ"ד:

כמקוה סמוך למקוה. כמו שפי' ר"ע ז"ל פירשה הר"ש וגם הרמב"ם ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה מקוה שאוב שעומד בצד מקוה כשר שכשר בהשקה הכא נמי כעומדים בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין ולא קרינן בהו שלשה לוגין שנפלו עכ"ל ז"ל: