משנה מידות פרק ה׳ משנה ג׳

פרוה. שם איש אמגושי שחתר בקיר העזרה בלשכה זו כדי לראות העבודה ונהרג על כן נקראת הלשכה על שמו. והואיל וזכרנו כבר ציור המזבח וצמצום מדותיו וכן צמצום מדת ההיכל אני רוצה לצייר עכשיו צורת העזרה כולה ושיעורה ומדותיה לארכה ולרחבה וכל מה שהיה בה מלשכות ואסמוך אליה עזרת נשים ובית המוקד ולא אתעסק במדת ההיכל והמזבח רק אזכיר אותם כפי שמותם שהקדמנו בלי זכירת מדת כל חלק מהם הואיל והקדמנו אותו וזו היא הצורה הכללית שייעדנו אותה והבטחנו עליה במקומות רבים מן המשנה:

שבצפון. נ"א שבדרום והכי מייתי לה בפ"ק דיומא דף י"ט. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ה מהל' ב"ה. וכן אתה מוצא ג"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנויין שבדרום ברישא במ"ג וד' דפ"ק. ונראה בעיני שגירסת הספר נשתבשה לגרוס שבצפון אחרי שתשמישי אלו הג' לשכות כולם לקרבנות הם ועיקרם בצפון:

לשכת המלח לשכת הפרוה כו'. מדלא תנן הכא שבדרום סמוכין למערב. כדתנן גבי השערים בסוף פרק ב'. שמעינן דהכא ממזרח למערב קא חשיב דרך כניסת העזרה. וכן ראיתי בציורו של פירוש הרמב"ם שמסדר לשכת המלח סמוך למזרח ואחריה לשכת הפרוה כו':

לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים. כתב הר"ב אדם מכשף ששמו פרוה כו' ע"י מכשפות. ואני תמה שיקיימו בקדש בנין הנעשה ע"י כשוף. ובפ"ג דיומא מ"ו השמיט הר"ב שבנאה ע"י מכשפות וכן שם בפירש"י דף ל"ה לא נזכר שבנאה ע"י מכשפות. והרר"ש כתב שלכך נקראת הלשכה פרוה על שם עורות הפרים שבה דומיא דחברותיה שנקראו על שם מעשיהן וזכר לדבר זהב פרוים שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה. פרוה מגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו ע"ג שער המים. ע"כ:

ועל גגה היתה בית הטבילה כו'. כתב הר"ב לפי שהיתה מקודשת כו'. ובמסכת יומא פ"ג מ"ו תנן ובקדש היתה משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקדש. ולזה נתכוין ג"כ הר"ב ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול אלא שהיתה מקודשת. וכמו שהעמיד בעל התמונה שהזכרתי לעיל. דמשנה דיומא דייקא שהיתה בקדש. וגם במשנה דהכא משמע שכולן היו בעזרה עצמה. ועוד מהא דתנן במס' מ"ש פ"ג מ"ח משמע דכשהיא בנויה בחול גגותיהן לא נתקדשו כלל. אע"פ שתוכן קדש כשפתוחות לקדש:

לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי קדשים. ויש לתמוה דבמ"ד פ"ו דשקלים תנן שעל השלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים ומפני כן לא סגי מאי דכתבו התוס' פ"ק דיומא [דף י"ט ע"ב] דבשר קדשים מדיחין על שלחנות. אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין. ע"כ. דהא בשלחנות תנן נמי מדיחין הקרבים. וכך העתיק הר"ב לעיל פ"ג מ"ה. ועוד במ"ה פ"ג דתמיד. ותו תנן בתמיד פ"ד מ"ב והקרבים מדיחין ג' פעמים במעוטה על שלחנות של שיש כו' והתוס' בעצמם העתיקו כן פ"ק דיומא דף ט"ז [ע"ב]. והרמב"ם אע"פ שבפ"ה מה' ב"ה. כתב ובו שלחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים ומדיחין את הבשר לבשלו וכו' הנה בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות העתיק הא דפ"ד דתמיד שהקרבים מדיחין כו' על שולחנות כו'. וראיתי להמפרש למס' תמיד שם בפ"ד הרגיש בקושיא זו דהתם תנן והקרבים מדוחין על שלחנות כו' והכא תנן לשכת המדיחים ששם היו מדיחים קרבי קדשים ותירץ דקרבי קדשים דהכא היינו כרס וכדתנן נמי התם והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה. לפי שמלוכלכין הרבה בפרש. ואח"כ מדיחין ג"כ עוד במיעוט שלחנות [*גירסתו אינה במיעוטה על שלחנות דל"ג על ומפרש בשלחן קטן של שלחנות כו'] להדיחם יפה והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחין אותה פעם אחת בבית מדיחין. ע"כ:

ומשם מסבה עולה. נראה בעיני שבלשכת המדיחין זו היתה לה שני פתחים לעזרה הפתח הא' המשמש ללשכה עצמה למלאכת ההדחה לכנס ולצאת בה. והפתח האחר היה במקום שהוא סמוך לשל פרוה ובפתח ההוא מיד היתה המסבה הזאת שלא יתכן בעיני לומר שהכ"ג יעלה לבית טבילתו דרך מקום שמדיחין בו אלא כדפרישית. ולדעתי היתה המסבה במעלותיה מצד שאל המדיחין מחולקת במחיצה שהעולה עליה בבל יראה לתוך המדיחין. אבל מתחתית המעלות היו יכולים להשתמש שם בבית המדיחין ולפיכך תנן משם כו':

ושלש בדרום:

שבצפון שבדרום כך הגי' נכונה [לרמב"ם פ"ה מבחירה ולרתוי"ט כאן]:

לשכת המדיחים ממזרח למערב קחשיב. דבקצה זוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל, היה לשכת המלח, ואחריה סמוך לה למערב פרוה, וסמוך לה למערב לשכת המדיחין, כולן עומדים בשורה אחת סמוכין זה לזה ממזרח למערב:

ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים דה' פעמים מחליף הכה"ג בגדיו ביו"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ"ו א']. והעלו המים להגג ע"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ"ל פי' הש"ס [יומא דל"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי"ט דהאיך יקיימו בביהמ"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע"ג דגם בית הטבילה שע"ג שער המים, ע"כ ג"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]:

לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים שמדיחין שם הכרס והקיבה שמלאין רפש. אבל הבני מעים האחרים, היו מדיחין על השולחנות של שיש שאצל הננסין [ועיין תמיד פ"ד סי' כ"ה]:

ומשם מסבה כמין כבש בלי מעלות ומדהולכת בעיגול נקראת מסיבה:

עולה לגג בית הפרוה נ"ל שהכבש היתה מבחוץ לבית המדיחין, ועולה ממעל לבית המדיחין עד גג הפרוה:

והא דלא חשיב נמי לשכת בית אבטינוס ששם מרקחין הקטורת, ובדרום העזרה היתה [כיומא די"ט א' ודל"א א']. י"ל דכיון דעלייה היתה ע"ג שער המים (וכלעיל פ"א סי' ב'), להכי לא שייך לומר שהיתה בעזרה. ומה"ט לא קאמר נמי התנא שבית הטבילה שבגג פרווה היה בעזרה, רק חשיב פרווה גופה, מדעמדה על הרצפה. והא דלא חשיב ד' לשכות שבביהמ"ק (כתמיד פ"ג מ"ג), והרי שער בית המוקד היה פתוח לעזרה (כמדות פ"א מ"ה). י"ל דכיון דד' לשכות הללו לא היו פתוחים לעזרה להדיא, רק לתוך חלל שער ביהמ"ק, להכי לא שייך גבייהו למימר שהיו בעזרה. אמנם ק"ל למה לא חשיב תנא נמי לשכת פנחס המלביש ולשכת עושי חביתין שהיו במזרח העזרה מזה ומזה לשער נקנור. ואת"ל דהנך ו' לשכות דקחשיב כולן בעזרת כהנים היו, אבל ב' לשכות הנ"ל בעזרת ישראל היו, ולהכי לא חשיב להו. ליתא, דהרי הרמב"ם (סוף פ"ה מבחירה) כתב שכולן בעזרת ישראל היו, ובאמת חשיב הרמב"ם ח' לשכות היו בעזרה, וא"כ למה התנא נמי לא מני כה"ג ח'. והן אמת שמ"ש הרמב"ם שכולן היו בעזרת ישראל, לאו דוקא, דאיך אפשר שיהיו ג' לשכות (שבדרום)[שבצפון] שהיה לשכת הגזית ביניהן, ובצד לשכת הגזית לצד מערב היו עוד ב' לשכות, כאשר תראה בציור ביהמ"ק לקמן, וכולן תוך רוחב י"א אמות של רוחב עזרת ישראל. והרי לשכת הגזית לבד היה כבסילקי גדולה [יומא כ"ה א'] מחזקת ע"ב סנהדרין וב' סופרים מזה ומזה, וג' שורות שכל א' לכה"פ כ"ג תלמידים, ובעלי דינים, ועדים, ועדי עדים, נמצא הבסילקי ההיא מחזקת כמעט ר' בני אדם, ובצדה למערב לשכה שלכה"פ היה רחבה ד' אמות, מלבד עובי כותלים שמפסיק בין גזית לפלהדרין, ולכל זה יהיה סגי רוחב י"א אמה. אלא ודאי מ"ש הרמב"ם בעזרת ישראל ר"ל לפנים משער נקנור, שכולה עד ההיכל נקרא עזרת כל ישראל, משום דלא היה מחיצה מפסקת משם עד פתח ההיכל. ואותן ג' הלשכות היה מקצת מהן בעזרת ישראל, ומקצת מהן בעזרת כהנים. ויהיה איך שיהיה היה לכה"פ קצת מג' לשכות ההן בעזרת ישראל. ולמה לא חשב התנא הב' לשכות הנ"ל שמזה ומזה לשער, אף שהיו ג"כ בעזרת ישראל. וכן הלשון דנקט התנא היה בעזרה כולל נמי עזרת ישראל, כריש פרקין דקאמר כל העזרה וכו' וחשיב נמי מקום דריסת ישראל. ואי"ל שב' לשכות הנ"ל משו"ה לא חשבן התנא שהיו בעזרה, מדלא היו פתוחות לעזרת ישראל רק לתוך חלל שער נקטר. ליתא, דהרי לשכת חביתין ע"כ קדושה בקדושת פנים, דהרי לישתן ועריכתן בפנים היה (כמנחות צ"ו א', ועי' תוס' שם דצ"ה ב' ד"ה לישתו). ואי מיירי דפתוחין לתוך חלל שער נקנור, הרי לא נתקדש (כפסחים פ"ה ב'), ואיך יוקדשו הלשכות הפתוחית לו. ונ"ל דלהכי לא מני תנא הנך ב' לשכות שהיה בעזרה, משום דבאמת היו תוך עובי חומת עזרת ישראל ואע"ג שהיו פתוחות לעזרת ישראל, עכ"פ מדהיה ריוח שלהן תוך עובי החומה, לא שייך גבייהו לומר שהן בעזרה:

כך נ"ל לתרץ קו' רתוי"ט, דהאיך יתכן שיעלה הכה"ג לבית טבילתו דרך בית המדיחין, שמצוי שם לכלוך ורפש. והא דלא היה מסיבה זו עולה מעזרה להדיא לגג הפרווה. נ"ל דה"ט, משום דבית הטבילה זו היתה מיוחדת לכה"ג ביו"כ, ואז כל העינים צופות ומשוטטות עליו בכל תנועותיו, ולהכי משום צניעות לא רצו שיעלה לעיני כל לבית טבילתו. דאף שבלתי ספק היה בית טבילה זו שבגג מוקף מחיצות סביב גבוהות כקומת איש והוא הסדין בוץ שפרסו שם ביו"כ, (ורק שלא היה מקורה, מדקרי ליה גג, ולא עלייה), אפ"ה חששו אולי פעם א' יניף הרוח להפתח שבסדין, ויראוהו הכל ערום. להכי פתחו המסיבה לבית טבילתו בחדר לפנים מחדר, דהיינו ללשכת המדיחין. והא דלא פתחו מסיבה זו מפרווה גופה לגגה. נ"ל שפרווה גופה, מדהיה בה ריח רע מהעורות לא היתה פתוחה לעזרה. והרי בית טבילה זו היתה צריכה להיות בקודש (כיומא דל"א א'). להכי פתחו בית הטבילה זו לבית המדיחין שפתוחה לקודש היתה, דאל"כ היו נפסלין הקרביים למדיחין שם ביוצא. וא"כ גם בית הטבילה שפתוחה לבית המדיחין. דינה כפתוחה לקודש שתוכה קודש. וקצת מזה כתבו רבעתו"ס (ביומא שם ד"ה וכולן). ומדבריהם למדתי שהיה בלשכת המדיחין מערה מקורה פתוחה להלשכה שע"ג שנקראת לשכת מדיחין, ובהמערה היו מדיחין הקרביים. ובזה יתורץ קו' החכם בעל ש"נ בספרו (פכ"ג), דהאיך לא חשש. לרית רע שיצא מבית המדיחין להעזרה. דלפי דברינו הנ"ל הוכרחו לפתוח בית המדיחין להעזרה כדי שלא יפסלו הקרביים, ולהכי משום חששת ריח רע, פתחוה לפנים מב' פתחים, דהיינו שמהמערה ללשכה שע"ג, ושמהלשכה להעזרה. ועי"ז לא התפשט ממנה הריח בעזרה כשסגרו ב' הפתחים. ובפרט שבלתי ספק הוציאו משם הרפש מיד דרך פתח שהיה מהמערה ג"כ לחוץ. אמנם מה שנדחקו רבעתו"ס שם לומר שגג הפרווה היה שוה לקרקע העזרה. דאל"כ היאך טבל שם כה"ג ביו"כ בקודש. ועי"ז הוצרכו להדחק נמי שגם לשכת המדיחין בעצמה מערה היתה שפתוחה היה לעזרה, דאי לשכת המדיחין בנוי היה ע"ג קרקע העזרה, למה היה צריך מסיבה ממנה לגג הפרווה ששוה לקרקע העזרה. ואחמ"כ רבותינו זה דוחק שנאמר שב' הלשכות של מדיחין ושל פרווה שניהן רק מערות היו. ולא היו בולטין לעזרה כלל, ובפרט לשכת הפרווה שגם פתחה לא היה להעזרה, ולא נראה ממנה שום רושם כלל בעזרה, ואפ"ה יאמרו שהיה ב' הלשכות בעזרה. וטפי הו"ל לתנא לומר שבית הטבילה היה בהעזרה ומערה מתחתיו למלוח שם העורות. דהרי כבר הוכחנו שע"כ היו מחיצות סביב לבית הטבילה משום צניעות, והרי גם כשאינה מקורה, שם לשכה עליה כד' לשכות שבעזרת נשים [פ"ב מ"ה]. וא"כ טפי נאות לה שם לשכה, ממה שנקרא שם לשכה להמערה שתחתיה. אבל לא זכיתי לדעת מה הכריחם לכל זה, ולא אמרו דלשכות מדיחין ופרווה שניהן היו בנויים על רצפת העזרה. ובית הטבילה היתה בגג הפרווה, דאף דגגין ועליות לא נתקדשו (כפסחים פ"ה ב'), אפ"ה מדפתוח הבית הטבילה להמסיבה שעמדה בקודש, שעמדה בלשכת המדיחין שפתוח לקודש. להכי גם בית הטבילה קודש. והרי גם הם כתבו שם סברא זו, יע"ש. ואילה"ק לדברינו דעלייה שפתוחה לקודש תוכה קודש, א"כ מה מקשה שם בפסחים (דפ"ו א'), דהא דאמרי' דעליות לא נתקדשו והרי עליית ק"ק תנינן שהיתה קדושה. ומה קושיא הרי עליית ק"ק פתחה היה פונה להעזרה (כפ"ד מ"ה). נ"ל דמדלא עלו לשם בדרך כבושה רק דרך פיסוג על כלונסאות של ארז, וגם זה רק לפרקים רחוקים, להכי לא מחשבה כפתוחה לקודש. משא"כ בית טבילה זו שעולה לה מהקודש בדרך ישר כמסיבה. להכי שפיר היא קודש ומעשיה קודש:

שש לשכות וכו' פ"ק דיומא דף י"ט וכתבו שם תוספת ז"ל לשכת המדיחין ששם מדיחין קרבי קדשים הא דאמרינן לעיל דשולחנות היו בעזרה להדיח עליהם הקדשים וכדכתיב בהדיא ביחזקאל י"ל דבשר קדשים מדיחין על השולחנות אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין ע"כ. עוד כתבו ז"ל לשכת בית הפרוה וא"כ מ"ש דכי תנא להו ברישא נקט לשכת המלח ולשכת הפרוה ולשכת המדיחין וכי מפרש להו מפרש לשכת המדיחין והדר לשכת הפרוה וי"ל אי הוה מפרש לשכת בית הפרוה ברישא היכי ליתני ועל גגה היה כהן טובל וכו' ואכתי לא קתני היכי סליק להתם להכי תנא לשכת המדיחין ברישא ומשם היתה מסבה לגג בית הפרוה אמנם ראיתי במסכת מדות ולשם מפרש לשכת בית הפרוה ברישא כי סדרא דרישא וגם במקצת ספרים שלנו יש בהן כך כמו כן בכאן עכ"ל ז"ל:

לשכת המלח תוס' פרק הקומץ רבא דף כ"א פירשו מכח קושיית ברייתא דקתני התם דבשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים וע"ג הכבש ששם מולחין את האברים ובראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף פירשו דהא דקתני בברייתא ששם מולחים עורות קדשים לאו דוקא אלא כלומר משם היו נוטלין מלח למלוח עורות קדשים בלשכת הפרוה כדקתני הכא במתני' והא דקתני במתני' לשכת המלח ששם היו נותנין מלת קרבן היינו כלומר להצניעו לצורך קרבנות כגון למלוח עורות וכל דבר. וקשה לפי' זה דא"כ היתה מלח בד' מקומות ובברייתא לא חשיב אלא שלשה ע"כ ובתוס' חיצוניות כתב עוד י"ל דלשכת בית הפרוה דמתני' קרי בברייתא לשכת בית המלח ולשכת המלח דמתני' היינו אוצר המלח שמשם היו נוטלין כל הצורך ונראה לומר דלכך נקרא בית הפרוה בית המלח שהיה בו רוב מלח יותר מן הכבש ומראשו של מזבח ע"כ. וביד ספ"ה דהלכות אסורי מזבח:

לשכת הפרוה שם היו מולחין וכו'. ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן ת"ת:

ועל גגה היתה [בית] הטבילה מי מעין היו באין לשם ברומה רש"י ז"ל (הגה"ה ס"א באמה) ובפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל"א) אמר אביי ש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות דתנן כל הפתחים שהיו שם עשרים אמות נמצא ששער המים גבוה עשרים אמות ובנין כלי של שלש מלמעלה להחזיק מ' סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעים שם ותקרת השער היתה דקה מאד כיון דהשערים הם של שיש וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע"כ. [הגה"ה כך הלשון שם ונראה דקרי הכא שער למשקוף העליון]. ויש ספרים דגרסי הכא ברישא שבדרום לשכת המלח וכו' ובסיפא גרסי שבצפון לשכת העץ וכו' והיא גירסת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וגם שם ביד: