משנה קינים פרק ג׳ משנה ד׳

חטאת ועולה וסתומה ומפורשת עשה כולן כו': סדר זה כך הוא קן מפורשת חטאת ועולה וקן סתומה זו היא ג"כ קרבן עולה אלא שהיא סתומה ולא פירש ואמר זו עולה או חטאת אח"כ נולד לו הספק ולא ידע איזה מהן סתומה ולא איזו מפורשת ואין כאן תערובת גם כן ודע זה אלא הרי לפניו שלשה קני עופות אחד עולה והשני חטאת והשלישי חטאת ועולה והיא סתומה ואם עשה הכל לצד אחד הרי המחצית כשר והמחצית פסול הכרח ואם נעשה חצי הכלל למעלה והחצי למטה והוא שיעשה קן אחת למעלה וקן אחת למטה והשלישית חציה למעלה וחציה למטה הרי המפורשת כולה פסולה שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה והסתומה כשרה לפי שכבר נעשה חציה למעלה וחציה למטה והיא לא נתערבה אבל לפי שלא פירשנו אותה ואין אנו יכולים לומר לאשה זו או לאיש הזה שקן סתומה זו היתה שלך שהיא כשרה לפי שהכהן מעצמו הוא הפריש אחת מהם והניח האחרת סתומה לפי שכל הדברים האלו הן בכהן שאינו נמלך והוא לא ידע לאיזה משניהם פירש הקן אנו מחלקים הענין בין שניהם ומעלין לכל אחת מבעלי שתי הקנים חצי מנין הקן הסתומה ומשלים כל אחת מהן שאר קרבנותיו:

חטאת ועולה. כתב הר"ב. וצריך להקריב לשם בעלים. ומיהו כי אקריב בסתמא כל אחד עלתה לשם מי שהוא כמ"ש הר"ב בריש זבחים וכתבתי וגם כן לעיל פ"ק מ"ד. ומש"ה משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן וכתבו התוס' בפ"ז דזבחים דף ס"ז דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:

ומפורשת בב' נשים מיירי, וכדמסיק דמחלקין ביניהן. ובאמת גם בהיה לאשה אחת ג' קינין הללו, או בהיה כל קן לכל אשה לבד ולא נתערבו הקינין, ג"כ כך הוא הדין, רק נקט בב' נשים, כדי לאשמעינן סיפא, דבהקריב חציין למטה וחציין למעלה מחלקין ביניהן, אף שיש חשש ברירה בכה"ג. [אבל אי"ל כלעיל סי' י"ז [בבועז ב'], דלהכי נקט בב' נשים, משום דמתני' ר' יהושע היא, והרי לדידיה באשה אחת, היה גם העולה שנעשית למטה עכ"פ כשר לאכילה, והרי במתני' רצה למנקט דפסול. די"ל דמשום הך טעמא לא היה מוכרח התנא למנקט בב' נשים, דאע"ג דתנא פסול, מסתבר שפיר לומר דהיינו שלא עלתה לבעלים, דזהו ההיפך ממה דקתני בהסתומות דמתחלקת ביניהן, דהיינו דעלתה לבעלים, משא"כ לעיל ודו"ק]. והתנא אמשנה ג' דלעיל קאי, דקתני בה חטאת לזו ועולה לזו וכו', ואהא קתני הכא חטאת ועולה, ר"ל כלעיל, שהיה חטאת לזו ועולה לזו, ועוד היה להן קן סתומה וקן מפורשת בשותפות. וכגון שרחל היתה חייבת ב' חטאות ועולה א', ולאה היתה חייבת ב' עולות וחטאת א', וקנו ג' קינין בשותפות. קן אחת פירשו בה בשעת שקנו שתהיה פרידה זו לחטאת שחייבת רחל, והפרידה האחרת שבקן ההוא תהיה עולה שחייבת לאה. והקן הב' הניחו סתום לגמרי, שלא פירשו בה איזה פרידה שבה תהיה חטאת ואיזה תהיה עולה, וגם לא פירשו למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי העולה שבה. והקן השלישי פירשו בה איזה פרידה שבה לחטאת ואיזה תהיה עולה, אבל לא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה, ולמי העולה שבה. ונתנו כל הג' קינין הנ"ל להכהן להקריבם:

עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול כדין חטאות שנתערבו בעולות במ"ג. אמר המחבר מכאן עד סוף הפרק יש ג' משניות, שהן המשניות היותר חמורות שבכל שתא סדרי משנה, ורבו בהם הפירושים. והענין בעצמו הוא עמוק בחכמת החשבון וכלליה, ונקרא בלשונם פערמעטציאן. אולם כדי לסדר הבנת פירוש המשנה הזאת ובאופן שיהיה שוה לכל נפש. לכן ראינו ליתן סימן מיוחד לכל פרידה, ונאמר למשל שהחטאת המיוחדת לרחל תקרא א'. והעולה המיוחד ללאה תקרא ב'. וב' הסתומות הנ"ל יקראו גג, דהיינו סי' ג' לכל פרידה. והחטאת שבקן השלישי שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ד'. והעולה שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ה'. ומיירי הכא שהיה כל קן וקן מקושר לבד. כגון אב. גג, דה, והכהן רק טעה וחשב שכל הקינין סתומות, ולכן הקריב מכל קן אחד למטה ואחד למעלה:

חצין למעלן וחצין למטן אין כשר אלא סתומה דהרי פרידות א' וב', שהם החטאת המיוחדת לרחל והעולה המיוחדת ללאה, שניהן פסולות, מדלא ידענו אם הקריבו החטאת למטה והעולה למעלה כדינן או איפכא. וכמו כן הפרידות ד' וה' שזכרנו, שלא פירשו בה הנשים למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, עכ"פ מדפירשו בהקן שהפרידה ד' תהיה חטאת, והפרידה ה' תהיה עולה, לפיכך ג"כ שניהן פסולות מה"ט, דהרי גם בהם לא ידענו אם הקריבן הכהן כל אחת במקום הראוי לה. ורק הב' פרידות גג שהן הקן הסתום שזכרנו, שניהן כשרות, דהרי מדלא פירשו בה הנשים בשעת לקיחה, איזה מהפרידות שבה תהיה חטאת ואיזה עולה, כל פרידה מקן הזה שהקריב למטה והשנית שהקריב למעלה, שניהן כשרות הן, כיון שחילקן הכהן והקריב אחת מהן למעלה ואחת למטה:

והיא מתחלקת ביניהן דכיון שנפסל להן פרידות ד' וה' שהן החטאת והעולה שבקן הג' שזכרנו, שלא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, להכי הרשות ביד הנשים לומר שיהיה העולה שבקן הסתום של רחל, ותביא עוד חטאת תחת פרידה ד' שהיא החטאת שנפסל בקן הג'. והחטאת שבקן הסתום יהיה של לאה, ותביא לאה עוד עולה תחת פרידה ה' שהיא עולה שנפסל לה בקן הג'. מיהו פשוט שמלבד ב' פרידות אלו שצריכות להביא זו לחטאת, וזו לעולה, כמו שאמרנו, צריכה רחל להביא עוד חטאת תחת פרידה א שהיתה החטאת המיוחדת לרחל ונפסלה. ולאה צריכה להביא עוד עולה עבור פרידה ב שהיא העולה שהיתה מיוחדת ללאה ונפסלה. והנה כל המשנה הזאת לכאורה משנה שא"צ היא, דבב' הקינין א ב וד ה שנתפרש בכל קן איזה חטאת ואיזה עולה, פשוט דשניהן פסולין, כיון שיש בכל קן ספק שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה, וכמבואר במשנה ג'. ושהסתומה כשרה ג"כ לא צריך לאשמעינן, דכיון שלא נתפרשו בהקן הזה איזה תהיה חטאת ואיזה עולה, פשיטא שכיון שחילקן הכהן והקריב אחת למטה ואחת למעלה, אותה הפרידה שהקריב הכהן למטה הוא החטאת, והפרידה שהקריב למעלה הוא עולה, ושניהן כשרות, דמדלא פירשו הנשים איזה החטאת ואיזה העולה, ודאי בעשיית כהן תליא מילתא [כעירובין ל"ז א']. וגם שאירע ענין זה בב' נשים, לכאורה אין בו נ"מ, דגם אילו היו שייכים כולן לאשה א' היה כך דינן, אלא הא קמ"ל דסתומה מתחלקת ביניהן, אע"ג דהשתא הוא שבחרו להם זו החטאת שבסתומה זו, וזו העולה שבה, והו"ל כעין ברירה למפרע, והרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה, וכ"ש הכא דהו"ל כברירה כפולה, שיהיה החטאת שבסתומה שהוכשרה והעולה שבמפורשת שנפסלה, שייכים לזו, והעולה שבסתומה שהוכשרה והחטאת שבמפורשת שנפסלה, יהיו שייכים לחברתה. אפ"ה כיון דעל כרחך מיירי בהתנו מעיקרא קודם שהביאו הג' קנים בתחלה, שכל מה שתברר לבסוף יהיה שלה, דאל"כ היה גם הסתומה פסולה, [וכעירובין דל"ז א'], א"כ בבירר מעיקרא אין כאן שייכות איסור ברירה לבסוף כשיבררו השתא איזה לזו ואיזה לזו [וכתוס' גיטין דכ"ה ב' ד"ה דברי]. נמצא שלפי דברי רש"י ורמב"ם שאפשר שהקריבו הקינין באחד מד' תמונות שבצורה א', כזה חיישינן לחומרא שמא ?ציור? הקריבן כתמונה א' ולא הוכשרו רק ב' הסתומות וכמש"ל:

כך פירשתי ע"ד הרמב"ם והר"ב הכא, ורש"י זבחים (דס"ז ב) דכולהו ס"ל דמשנתינו איירי שהיו ג' קינין, וכל קן וקן הי' מקושר לבד, והכהן הקריב מכל קן וקן פרידה א' למטה ופרידה א' למעלה. רק דרמב"ם ור"ב ס"ל דבקן החדש שיביאו יבררו שיהי' חטאת לזו ועולה לזו. ורש"י ס"ל דמתחלקת ביניהן דקאמר תנא, ר"ל שהב' פרידות שיביאו השתא, תחת פרידות ד' ה' שהן החטאת והעולה שנפסלו בקן הג' שזכרנו, יביאו השתא הקן בשותפות ויתנו שאם בהסתומה שהקריבו תחלה היתה העולה לרחל והחטאת ללאה, יהי' בהקן שיביאו השתא החטאת לרחל והעולה ללאה, ואם חילף חילף. ונ"ל דרש"י דס"ל דסגי שיביאו השתא הקן בשותפות ויתנו, וא"צ שיבררו לומר איזה יהיה לזו ואיזה לזו, בזה אזיל רש"י לשיטתיה, דס"ל בעירובין שם בהביאו כמה נשים קיניהן בשותפות שכולן כשרות, דמוקי לה הש"ס בשהתנו, אין ר"ל שביררו מעיקרא שיהיה קן זו לרחל וקן זו ללאה (כמ"ש תוס' שם). רק סגי בשהתנו מעיקרא כשקנו הקינין שאותו הקן שיקריב הכהן לשמה יהיה שלה, ולפ"ז על כרחך משנתינו שנפסלו הקנין בשותפות, נמי הכי מיירי, שהתנו מעיקרא איזה שיברר הכהן לשמה יהיה שלה, והכהן שכח איזה בירר לה, וא"כ לפיכך גם בהקן שיביאו השתא תחת קן ד ה שנפסלו, נמי מהני בשיביאום בתנאי, דכ"ש הוא מאילו תלוהו במה ואיך שיקריבם הכהן, דהרי כבר מבורר ועומד הוא שאותה שהקריב לה תחלה העולה יהיה חטאת שבקן זה שלה, ובעלת החטאת תחלה יהיה עולה זו שלה, רק שהם אינם יודעים מי הוא בעלת החטאת ומי בעלת העולה, והו"ל כמו וכבר בא החכם (כעירובין דף ל"ו ב'). ואילה"ק לרש"י דהתנו היינו שתלוהו באיך שיקריבום הכהן, א"כ הרי ברירה גמורה היא, ומ"ש מהך דתלה כתיבת הגט לשמה באיזה שתצא מפתח תחלה, או במקדש אשה ע"מ שירצה אבא, או בשוחט הפסח במי שיעלה ראשון לירושלים, דכולהו חשיב להו כברירה [בגיטין דף כ"ה]. נ"ל דבכולהו בוחר רק באחד, והו"ל ברירה גמורה, שמא מתחלה היה סבור שיהיה באופן אחר שבחר זה, משא"כ הכא יודע מתחלה שיבחור הכהן זו וזו, ואין סברא שיהיה פרידה זו חטאת יותר מזו [משא"כ באחין שחלקו], והרי אם האשה בעצמה בחרה, ג"כ כך היתה עושה כהכהן, ובררה א' לחטאת ואחד לעולה, להכי כשתלתה עצמה בתחלה בהקרבת הכהן, מהני. דאין כאן ברירה. אמנם לרמב"ם דס"ל הכא שצריכה לברר מי מהן יביא החטאת ומי העולה בהקן החדש, ק' מ"ש הקן החדש מהקנין הראשונים שהביאו בעירוב, והרי אילו הקריבו בכולם החטאת למטה והעולה למעלה היו כשרים, אע"ג שלא פירשו למי יהיה שייך זו ולמי יהיה שייך האחרת. ואת"ל דלרמב"ם מיירי משנתינו שפירשו מתחלה בקן דה, למי מהן יהיה שייך החטאת ולמי העולה. ושכחו, וכך צ"ל לתוס' [עירובין דף ל"ז א', ד"ה כשהתנו]. עכ"פ ק' דהרי [פ"ח מפסוהמו"ק ה"ח] כתב בפירוש שאפי' תנאי א"צ. וגם לרבעתו"ס הנ"ל שפירשו בהך דנשים שקנו קניהן בעירוב, דמוקי הש"ס בהתנו, היינו שפירשו יפה למי שייך קן זה ולמי זה, ורק איזה חטאת ואיזה עולה א"צ לפרש, מדס"ל כרב חסדא דקינין מתפרשין בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. א"כ לפי דבריהם גם משנתינו ע"כ מיירי נמי שביררו הנשים מעיקרא למי שייך פרידה זו ולמי זו וגם איזה חטאת ואיזה עולה פירשו בקן דה דאל"כ היה גם הוא כשר דהוה תלי בעשיית כהן. וא"כ אם גם נוקי למתני' בחזרו ושכחו, וכדאמרן עכ"פ ק' לישנא דמתני' דתני חטאת ועולה סתומה ומפורשת. דמ"ש קן אב דקרי להו חטאת ועולה, ומ"ש קן דה, דקרי להו מפורשת, והרי ע"כ לרבעתו"ס בשני קינין הללו נתפרש יפה כל פרידה ופרידה למי שייכת ואיזה מהן חטאת ואיזה עולה כפי שביררנו, ומ"ש זו מזו. וטפי הו"ל למקרינהו ושכוחה. וי"ל. אבל אילה"ק לשיטת רמב"ם ורש"י דלמה מוקמו מתני' שקנו ג' הקינין בשותפות, דלמא מיירי שקנו כל אחת הפרידות הצריכות לה ונתערבו. וכמ"ש באמת הרשב"ץ בפירושו לקינין, וכמו שנביא דבריו לקמן, ליתא, דממ"נ אי שהיה לאחת קן סתום וחטאת או עולה מפורשות, ולהשנייה היה קן שמפורש בו איזה עולה ואיזה חטאת, ועוד עולה או חטאת מפורשת, ונתערבו ג' קינין הללו, והקריב הכהן מכל קן וקן אחד למעלה ואחד למטה. הן אמת גם בכה"ג הדין הוא כמו שנזכר במשנה. דרק הסתומה כשרה, אבל הרי כל מה שרצה התנא לאשמעינן הוא דמתחלקת ביניהן, ולא אמרינן דהו"ל ברירה, ובגוונא דנן אין הסתומה מתחלקת ביניהן, רק כשרה היא לאותה שהביאתה [רק לרשב"ץ דלא מוקי לה שחילק כל קן וקן, רק שנתערבו הפרידות לק"מ, ודו"ק]. גם אי"ל דננקט תנא בגוונא שהיה לכל אחת מהנשים קן מפורש איזה חטאת ואיזה עולה, ומדהיתה רחל חייבת עוד חטאת אחד ולאה עוד עולה אחת, קנו עוד קן אחד בשותפות והניחוה סתום, ובכה"ג מצי שפיר למימר דסתומה מתחלקת ביניהן, דהיינו שיהיה החטאת לרחל והעולה ללאה. גם זו משנה שא"צ היא, שכיון שהיתה רחל חייבת עוד חטאת אחד ולאה עוד עולה אחת, פשיטא שע"י מעשה הכהן כבר נתברר שהחטאת שבסתומה כשרה לרחל והעולה שבסתומה כשר ללאה, ואין כאן שייכות ברירה ביד הנשים, מדכבר מבורר ועומד הוא איזה כשר לזו ואיזה לזו. אמנם אי קשיא, הא ק"ל דל"ל לרבותינו למנקט שהיה כל קן וקן מקושר לבד, והכהן הקריב מכל קן וקן פרידה אחת למטה ופרידה אחת למעלה, הרי מצי שפיר למנקט שהיו ו' הפרידות מפורדות כרוב המשניות שבמכילתן, והקריב מהן הכהן ג' פרידות למטה וג' פרידות למעלה. ובכה"ג גם כן כשר א' למעלה ואחד למטה, דהרי אפילו נחוש שמא הקריב ב' החטאות המפורשות למעלה ונפסלו שניהן, עכ"פ הפרידה הג' שהקריב למעלה, בין שהיה מהקנין המפורשות. או מקן הסתום הוא שפיר עולה כשרה, וכמו כן מצינן למימר למטה, שאפילו נחוש לחומרא שמא הקריבה הב' העולות. מפורשות למטה ונפסלו שניהן, עכ"פ הפרידה הג' שהקריב למטה בין שהיתה מב' הקינין המפורשות או מהקן הסתום. חטאת כשרה היא, נמצא שמכל הקינין ממ"נ א' כשר ודאי למטה וא' כשר למעלה, ומדלא ידעינן אם היה הכשר שלמעלה ושלמטה מקן אב ששייך ודאי לרחל [וללאה]. או שהיו ב' הכשרים האלו מקיני גג או מקן דה שלא נתפרש שם בעליהם, שפיר מצו להתנות, שאם היה החטאת שודאי הוכשרה למטה [של רחל] והעולה שודאי הוכשרה למעלה של לאה, יהיה בהקן שיביאו השתא העולה לרחל והחטאת ללאה ואם חילף חילף. ובשלמא לרמב"ם לא מצי למנקט בכה"ג, די"ל דלרמב"ם לא רצה תנא למנקט באופן שיצטרכו להתנות, כדי שלא לגרום לומר ברירה לכתחילה בהקן שיביאו השתא, והרי על כרחך זהו טעם הרמב"ם שכחב שתאמר כל אחת מהנשים, זו שלי וזו שלך, דלא כרש"י שכתב שיתנו, וא"כ הרי באופן דאמרי' שהפרידות פרודות ומעורבות, לא סגי מבלי שיתנו, דשמא היה החטאת שוודאי כשרה למטה והעולה שודאי כשירה למעלה, שניהן של רחל, ואם תבחר רחל השתא חטאת שבקן זה שיביאו השתא, הרי יפסל. אלא לרש"י שגם לפי מאי דמוקי שכל קן וקן מקושר לבד, והכהן חילק כל קן וקן, והקריב ממנו פרידה אחת למטה ואחת למעלה, נמי סגי לרש"י שיתנו על הקן שיביאו השתא, ק' שפיר א"כ למה צריך לאוקמא בגוזלות מקושרות כל קן וקן לבד, נוקמה בפרידות מפורדות וכמש"ל. ותו בין לרש"י בין לרמב"ם ק' קושית תוס' (זבחים דף ס"ז ב') שהקשו דלא הוה צריך למתני, רק סתומה ומפורשת שנתערבו, והיינו ב' קיני גג, דה, אבל חטאת ועולה, שהן הקן אב, שידענו בהן איזה החטאת ואיזה העולה, ושהחטאת של רחל והעולה של לאה, כולה בכדי נקט, דהרי ידענו שפיר ששני הפרידות אלו פסולין מספק, שמא הקריב חטאת למעלה ועולה למטה וגם ידענו שפיר למי נפסלה זו. ולמי נפסלה זו. אולם כפי הנראה, דמשום שני קושיות הנ"ל, להכי נטה רבינו אברהם שהביא המפרש דבריו מדברי רש"י ורמב"ם, ועשה לעצמו דרך אחר בפירוש משנתינו, וס"ל דל"ג במתני' וסתומה בויו. אלא ה"ג, חטאת ועולה סתומה ומפורשת וכו'. ור"ל דמתני' מיירי שנתערבו רק ב' קינין של ב' נשים אחת סתומה גג, ואחת מפורשת דה, ובכל קן היה חטאת ועולה. גם לא מיירי שקנו ב' הנשים ב' הקינין בשותפות, דא"כ מה קמ"ל מתני', הרי כיון דשניהן משותפין בהקינין. א"כ ודאי חולקין באותן ב' פרידות שהוכשרו. אלא מיירי שהיה לרחל קן סתום גג שלא פירש בו איזה חטאת ואיזה עולה. וללאה היה קן דה שפירשה בו שיהיה הד חטאת והה עולה, ונתערבו כולן. וגם בזה חולק על רש"י ורמב"ם שכתבו דמיירי שידוע שמכל קן הקריב א' למטה ואחד למעלה, דא"כ היה פשוט שקן גג של רחל כשר מדהיה סתום וקן מפורש דה ששייך ללאה פסול אלא ס"ל דמיירי שנתערבו הפרידות, ויהיה אפשר שהקריב מקן אחד ב' הפרידות למטה או למעלה, נמצא שלפי דברי רבינו אברהם אפשר כאן באופן הקרבת ב' הקינין הללו שנתערבו, ד' תמונות אלו שבצורה ב' כזה. א"כ מה דקאמר במתני' אין כשר אלא סתומה, לאו ב' הסתומות עצמן, דהרי אפשר שהקריבן הכהן כתמונה א' או ד', דלא הוכשר מהסתומות רק אחת. אלא ר"ל דאינו כשר רק כשיעור הסתומות, דהיינו חטאת אחת ועולה אחת. ונ"ל דלפי שיטה זו, הא דנקט תנא כשיעור הסתומה, ולא קאמר כשיעור המפורשת, דהא אידי ואידי ב' נינהו. ה"ט, דקמ"ל דאפילו היה התערובות כפול בסתומות, כגון שנתערבו גגגגדה, כשר נמי כמנין הסתומות, דהיינו ב' עולות וב' חטאות, דהרי מדאפשר כאן שהקריבן בד' תמונות שבצורה ג' כזה* והרי בכל תמונה שהקריבן, עכ"פ יהיה ב' חטאות בשרות למטה וב' עולות כשרות למעלה, והיינו כמנין הסתומות. משא"כ אם היה התערובות מוכפלות עם מפורשות. כגון שנתערבו גג שהן ב' סתומות, עם דד שהן ב' חטאות מפרשות, ועם הה שהן ב' עולות מפורשות. והן יחד ו' פרידות, והכהן הקריב מכולן ג' פרידות למעלה וג' פרידות למטה, אז אין כשר מכל התערובות רק עולה אחד למעלה וחטאת אחת למטה, והיינו כמנין הסתומות שבתערובות, כפי שתראה בשבע תמונות שבצורה ד' שאפשר שהוקרבו בהן כזה*. שהרי אפשר שהוקרבו כתמונה א', או ג', או ו', שבכולן רק עולה אחת כשרה למעלה וחטאת אחת כשרה למטה. להכי קאמר התנא דכשר רק כמנין הסתומות, לומר דבין שהיה בהתערובות מנין הסתומות מרובה, או שהיה בהתערובות מנין המפורשות מרובה, לעולם כשר כמנין הסתומות. אמנם עוד כתב המפרש בשם רבינו אברהם, דאף דבענין שזכרנו בפי' המשנה דהיינו שנתערבו גגדה, יש לבעלת הסתומה פרידה אחת כשרה ממ"נ [ר"ל בכל הד' תמונות שזכרנו בציור ב'], ולבעלת המפורשת אפשר ששניהן פסולות [ר"ל כתמונה ב' בציור ב']. אפ"ה חולקין בהסתומה בשוה. ויביאו קן אחד בשותפות, ותאמר בעלת הסתומה, אם בקינין גגדה. שני פרידות שלי כשרות היו, וב' פרידות שלך נפסלו [כתמונה ב' בציור ב']. אז יהיה קן זה שנביא השתא כולו שלך, ואם רק פרידה אחת משלי כשר היה [כתמונה א' או ד' בציור ב'] א"כ גם בשלך א' כשר היה, לפיכך יהיה בקן זה שנביא השתא חציה שלי וחציה שלך. ונ"ל דכוונת רבינו אברהם בזה, דר"ל דזהו הרבותא דקמ"ל במתני'. דאע"ג דאין לבעלת המפורשת כל כך זכות באותן שהוכשרו בהתערובות, כהזכות שיש לבעלת הסתומות, אפ"ה חולקין בשוה. אולם אף שלפי דברי רבינו אברהם אלו מתורצים ב' הקושיות שיש להקשות לשיטת רש"י ורמב"ם וכמש"ל, עכ"פ בכל זה לא נחה דעתינו העניה בדבריו, דמלבד שבכל הגרסאות שלפנינו גרסינן וסתומה בויו החבור, דמשמע שהיה בהתערובות ג' קנין, בל"ז ק' נמי דהרי הוה כמלתא בלא טעמא, דנימא שיחלקו בשוה באותן ב' הפרידות שהוכשרו בהתערובות, והרי לבעלת הסתומות. הוכשרה ודאי פרידה אחת בכל ד' האופנים שזכרנו בצורה ב', ולבעלת המפורשת אפשר שלא הוכשר לה אפילו אחד מפרידותיה, וכמ"ש רבינו אברהם בעצמו. ולכה"פ היה מן הראוי שתתן בעלת הסתומה 3/8 מדמי הקניין של הקן שיקנו השתא, ובעלת המפורשת תתן 5/8 להקן ההוא, דהרי הפרידות שבהתערובת אפשר שהוקרבו בד' אופנים שבצורה ב'. ואילו הוקרבו בג' תמונות, א', ג', ד', שבצורה הזאת, אז היה זכות שתי הנשים שוה דהרי בג' תמונות אלו כל כך פרידות שהוכשרו לזו הוכשרו גם לחבירתה. ולפיכך לג' רביעית של דמי הקניין להקן החדש, יתנו שתיהן בשוה, דהיינו 3/8 מדמי הקן לכל אחת, שהן יחד 3/4 מדמי קניין הקן. אולם אולי הוקרבו הפרידות המעורבות בתמונה ב' שאז לא היתה בעלת הסתומת מפסדת כלל, שהרי ב' פרידות שלה הוכשרו, וב' הפרידות של בעלת המפורשת נפסלו שתיהן, לפיכך תתן בעלת המפורשת לבד 1/4 מדמי הקניין של הקן החדש. נמצא מגיע לבעלת הסתומה 3/8 ולבעלת המפורשת 5/8 מדמי הקניין של הקן החדש, ואיך קאמר התנא שמחלקין דמי הקניין, דמשמע שיחלקוהו ביניהן בשוה. והרשב"ץ בפירושו לקינין פי' שוב משנתינו בדרך ממוצע בין פירוש רש"י לפי' רבינו אברהם. שכתב דמתני' מיירי שהיה לב' הנשים ג' קינין. בב' קינין מהן היה בכל קן חטאת ועולה מפורשות, ועוד היה שם קן הג' סתום, שלא פירשו בה החטאת והעולה, וכתב עוד דמתני' מצי מיירי שב' הנשים קנו ג' קינין הללו בשותפות, או שקנום שלא בשותפות ונתערבו הפרידות אח"כ. [ר"ל לפע"ד שאם קנום שלא בשותפות, על כרחך מיירי שהיה לאחת קן סתום (ועולה) [וחטאת] מפורש, ולחבירתה ב' עולות וחטאת א' כולן מפורשות. דבענין אחר א"א, דאי בשהיתה רחל חייבת ב' חטאות ועולה א', ובג' פרידות שקנתה לעצמה פירשה בב' מהן איזה חטאת ואיזה עולה, א"כ הפרידה הג' אע"ג שלא פירשה מה יהיה. על כרחך הוא חטאת, ואע"ג שאינו מפורש כמפורש דמי. וכ"כ מה"ט בלאה, שחייבת ב' עולות וחטאת א'. ופירשה בב' מג' פרידות שלה איזה חטאת ואיזה עולה. על כרחך הפרידה הג' אף שלא פירשה מה יהיה, ע"כ הוא עולה. דהרי רק עולה חייבת עוד. א"כ ב' הפרידות הסתומות של ב' הנשים כמפורשות דמו. וכשהקריב הכהן א' מב' סתומות אלה למעלה ואחד למטה, הרי נפסלו שניהן, דשמא סתומה של רחל שהוא חטאת הקריב למעלה, וסתומה של לאה שהוא עולה הקריב למטה, והאיך קאמר התנא שהסתומה כשר, הרי גם ב' הסתומות נפסלו. אע"כ שאם קנום שלא בשותפות מיירי שהיה הקן הסתום כולו לאחת מב' הנשים]. נמצא שלרשב"ץ מיירי, שהיה כאן גגדדהה בתערובות הפרידות, וכשהקריב מהן הכהן ג' למטה וג' למעלה, אפשר שהוקרבו בא' מז' תמונות שבצורה ד', וחיישינן לחומרא שמא הקריבן כתמונה א'. או ג', או ו', ולא הוכשר רק א' למטה וא' למעלה. והיינו דקאמר מתני' אינו כשר אלא סתומה ר"ל כשיעור סתומה, שהן ב' פרידות, והן מתחלקות ביניהן, שיביאו עוד ב' קנין בשותפות, תחת ב' הקנים שנפסלו מספק ויתנו שמי מהן שנפסלו חטאותיה, יהיו אלו ב' החטאות שבקן החדש שלה, ואותה שנפסלו ב' עולותיה, יהיו ב' עולות אלו תחתיהן. כך פירשתי על דעת הרשב"ץ. ואני בעניי לא יכולתי להלום דבריו בלישנא דמתני', דקאמר, חטאת ועולה סתומה ומפורשת, ואיך יהיה משמע שיהיה כאן מלבד הסתומה עוד ב' חטאות וב' עולות מפורשות. וגם זה דוחק אחמכ"ר דנימא דמה דקאמר במתני' אין כשר אלא סתומה. דר"ל כשיעור סתומה. וכן איכא לאקשויי נמי לרבינו אברהם הנ"ל. ותו דקשה נמי לרשב"ץ. שכתב דמצי מיירי שקנו שלא בשותפות, והרי אי בכה"ג, ע"כ מיירי שיהיו ב' הסתומות שייכות לאחת מהן, ובד' פרידות המפורשות, היה רק פרידה אחת ששייך לבעלת הסתומה, וכמש"ל. ע"כ כל פרידה סתומה שנפסל באחד מז' תמונות שזכרנו בצורה ד', ההפסד ההוא לבעלת הסתומה לבד. וכל פרידה מפורשת שנפסל בא' התמונות שזכרנו. הפסידה בעלת הסתומה רק 1/4, ובעלת המפורשת 3/4, דהרי לבעלת הסתומה אין לה רק פרידה א' מפורשת. ולבעלת המפורשת יש ג' פרידות מפורשות. ועתה צא וחשוב בכל אופן בז' תמונות הנ"ל, ותמצא שבד' מקומוית *) אפשר שנפסל פרידה א' סתומה, שהם יחד 16/4, שהן ד' שלימין, וביו"ד מקומות אפשר שנפסל פרידה א' מפורשת שהן יחד 56/4 ומן 56/4 מגיע לבעלת הסתומה 14/4, מלבד אותן 16/4 שחייבת מהד' סתומות, שנפסלו לה לבד. נמצא מגיע לבעלת הסתומה מכל הפסד הסתומות והמפורשות 30/4 ולבעלת המפורשות מגיע על חלקה מן 56/4 הנ"ל, ג' חלקים דהיינו 42/4 מההפסד, ולפ"ז היה מן הראוי לומר שלדמי לקיחת ב' הקנין שיקנו השתא, תתן בעלת הסתומה 1/2 7 חלקים, שהן 30/4, ובעלת המפורשות תתן לדמי הקניין 1/2 10 חלקים, שהן יחד 42/4, ולמה קאמר תנא שיחלקו ביניהן, דמשמע בשוה. אמנם ל"מ מרבותינו הו"א להצדיק דעת רש"י והרמב"ם, ולפרק מעליהן גם קו' התוס' בזבחים הנ"ל, די"ל דהתנא נקט בג' אופנים שאפשר, דהיינו שבקן א' ידעה כל אחת מהנשים מה הפסידה, והיינו בחטאת לזו ועולה לזו שיודעת בעלת החטאת שהפסידה חטאתה מספק, ואידך ידעה שהפסידה עולתה מספק. ובקן ב' נקט שמפורש בו איזה חטאת ואיזה עולה, אבל לא יחדו בה למי יהיה החטאת ולמי העולה, בזאת הקן לא ידעה כל אחת מהנשים מה הפסידה. ובקן הג' דנקט היינו הסתומה, לא ידעה כל אחת מהנשים איזה מב' הכשרות שבה שייכים לה. והן אמת אפילו בהיה בכל קן לבד, הספק שיש בו בהתערובות, דהיינו במסופקים איזו ממנה הקריב למטה ואיזה למעלה. ג"כ כך היה הדין כדינו בהתערובות של ג' הקינין. דלמשל בהיה לאחת חטאת ולאחת עולה ונתערבו ביד הכהן שעשה א' מהן למטה וא' למעלה, וא"י אם הקריבן כדינן או לא, ג"כ שניהן פסולין. וכ"כ בהיה כל אחת חייבת קן שלם, וקנו השתא קן א' בשותפות, והיה בדעתם לקנות עוד קן א' בשותפות לאחר זמן, ופירשו בקן זה שקנו השתא, איזה מהן יהיה חטאת ואיזה עולה, אבל לא פירשו בה למי החטאת ולמי העולה, והכהן לא ידע אם הקריב החטאת למטה והעולה למעלה או איפכא, ג"כ שניהן פסולות. וכ"כ בהיו חייבות זו חטאת וזו עולה, וקנו א' בשותפות, ולא פירשו בה כלל איזה תהיה חטאת ואיזה עולה, והכהן עשה אחת מהקן למטה ואחד למעלה, ג"כ שניהן כשרות ומחלקין ביניהן. והיינו הכל כדין שהזכירה המשנה בשנתערבה ג' הקינין יחד. ואפ"ה נקט התנא בגוונא שנתערבו הג' קינים יחד, דהיינו שרחל היתה חייבת ב' חטאות ועולה א', ולאה היתה חייבת ב' עולות וחטאת א', וקנו ג' קינין בשותפות כדאמרן, משום דבעי לאשמעינן רבותא, והרבותא ההיא אי אפשר לאשמעינן רק בשקנו ג' קינין יחד, ופירשו בקן א ב, שתהיה הפרידה א החטאת של רחל, והב תהיה העולה של לאה. ובקן ד ה פירשו שיהיה ד חטאת וה עולה, אבל לא פירשו למי החטאת ולמי העולה. וקן גג, אף שלפי חיובם ודאי האחד הוא חטאת ואחד עולה, עכ"פ הם לא פירשו איזה ג הוא חטאת ואיזה ג הוא עולה ולמי יהיה שייך זו או זו. והכהן הקריב מכל קן אחד למטה ואחד למעלה. ובכה"ג אפשר שפיר לאשמעינן הרבותא. דסד"א מדפירשו בקן אב שיהיה א החטאת [לרחל], וב העולה ללאה, לפיכך נימא בקן דה שפירשו בו נמי שיהיה הד לחטאת והה לעולה, ודאי כוונתם היה שבקן דה יהיה איפכא מקן אב ור"ל שבקן דה יהיה שייך ד החטאת ללאה וה העולה לרחל. ומדהביאו עוד קן גג שלא פירשו בו כלל, ש"מ שג של חטאת שנעשה למטה, ודאי שייך לרחל, וג של עולה שנעשה למעלה ודאי שייך ללאה. דהיינו כפי חיובם, שהרי רחל חייבת ב' חטאות ועולה אחת, ולאה חייבת ב' עולות, וחטאת א'. ומדנפסלו ב' קני אב דה א"כ הפסידה רחל חטאת ועולה. דהיינו פרידות אה, ולאה ג"כ הפסידה חטאת ועולה דהיינו ד ב. ולפיכך סד"א שתביא כל אחת חטאת ועולה להשלים הפסידה, ואין להם שום שותפות ותנאי זה על זה. קמ"ל תנא, לשון מתחלקת ביניהן, לומר שעדיין יש ספק בהסתומה למי שייך החטאת ולמי העולה, ולא אמרינן מדפירשו בקיני אב שם בעליהן, ש"מ דבקן דה שפירשו בו ג"כ קצת. יהיה שם בעליהן איפכא, ליתא, דאפ"ה דברים שבלב אינן דברים [כי"ד ר"י]. ולפיכך צריכות להביא קן א' בשותפות ולהתנות בו, מלבד החטאת שתביא עוד רחל לבד. והעולה שתביא עוד לאה לבד. ובזה מלבד שקו' התוס' (זבחים דף ס"ז ב') שהבאנו לעיל לרש"י מתורצת. דהרי ודאי צריך למנקט שפיר קן אב. שמקן זה סד"א להוכיח על קן דה ועל קן גג הסתום, גם קושיתנו לרש"י, דלמה נקט שהכהן חילק כל קן וקן, ולא שהיה ו' פרידות מפורדות שנתערבו, וכמש"ל, ג"כ מתורצת, דהרי בכה"ג לא ידעינן איזה מהב' הפרידות הוכשרה למעלה ואיזה למטה, אם מהסתומה או מב' המפורשות, וע"כ היו צריכין אז להביא הקן בשותפות, וכמו שבארנו לעיל להסיר בזה הקו' להרמב"ם. אבל הרי זה כל עיקר הרבותא שרצה התנא לאשמעינן, דסד"א שא"צ שיביאו בשותפות. וברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, לברר ענין העמום הזה, ולהצדיק דברי רבותינו רש"י ורמב"ם, שבל"ז פירושם מכוון יותר בלישנא דמתני'. דלהכי קרי תנא לקן שיחדו בו שם בעליו, בשם חטאת ועולה, לגלויי דאמשנה ג' קאי, דתני התם חטאת לזו ועולה לזו, להכי נקט הכא נמי חטאת ועולה, ור"ל חטאת ועולה כבמשנה ג', שהיו מיוחדין חטאת לזו ועולה לזו וכמש"ל, והכל מיושב בס"ד בלי גמגום ת"ל. [אמרה בקי, קטין חריך שקא. שוייתן האי שמעתתא כגדי מסנקא, אפטרוזא דלא שוי דנקא. דכמעט שעברתי ממשנה חמורה הנ"ל, והנה זה לעיני משנה ה החמורה ביותר. ויתעלף העטלף, כי ראיתי ההרים והנם רועשים, ועשתרות קרנים והנם גועשים, ורבותינו בעלי תריסין אשר מימיהם אנו שותים, ובכנפיהם מערומינו חוסים. במלחמות תנופה נלחמים גבורים בוסים, על פסגי יעלים רמים בשערה טוסים. כי דברי המשנה הקדושה הזאת הנם מאד מצומצמים, ויתעמלו עמנו החכמים, וכיפי תלו לה ונזמים, לפרש לנו הנעלמים. ואני בעניי בכנפי המרומים. ובכחותי המעוטים וזוטים אנה אני בא בין זטוטים. ואשוטט כדבורה צעירה, צרה כמבכירה, בכל גני רבותינו החמודות בבירה, ללקוט מעט צרי מעט דבש סעודות כירה, טהור טיהרא. ולא מצאה היונה מנוח, בעומק דבריהם ריח ניחוח, לצעיר הצעירים הולך שחוח. ויקם וילך אט כשבלול בלי כח. ויפתח ד' עיני ויט עלי חסד ואמצא מלקוח. בפירוש רבינו אברהם ז"ל המנוח, שהביאו המפרש ולאסירים פקח קוח. ובכן אביא דבריו בתחלה. לא מלה במלה, רק בתוספות ביאור אשכילה. כאשר חסד ד' עלי הגדילה, ואחר כן נביא גם דעת שאר רבותינו אחת לאחת, ונבחנה כאשר זורה ברחת. והבוחר יבחר בחפצו לקחת מרקחת, ביד יותר חזקה ומשובחת]:

חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. שתי נשים שלקחו שלשה קנים וכו' לשון רעז"ל עד וזו צריכה חטאת וקן שלם וכו'. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) וגרסינן וסתומה בוי"ו:

עשה כולן למעלה כסבור כולן עולות:

או כולן למטה כסבור כולן חטאות. והרמב"ם ז"ל כמו כן ג"כ שם המשל בשלש קנים. בפי' רעז"ל שכל קן וקן הי' בפני עצמו פי' שאין כאן תערובות והכי מפ' לה נמי הרמב"ם ז"ל בלא תערובות וכן פי' ג"כ לבבא דלעיל בסמוך דלא מיירי בעירוב:

ומתחלקת ביניהם. הואיל ובעירוב לקחום והאחת יצאת ידי חטאת והאחת ידי עולה ויקחו עוד קן ביניהם ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חלוף חלוף. אבל הרב רבינו אברהם ז"ל פי' דגרסינן חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר בשני קנים שאחת סתומה ואחת מפורשת ונתערבה סתומה במפורשת עשה שתיהן למעלה וכו' חציין למעלה אין כשר אלא סתומה פי' שיעור סתומה עולה וחטאת מן הסתומה ומפורשת והשתא מיירי שפיר בתערובות. ומתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן פי' שכמו שיש ספק פסול לזו כך יש ספק פסול לזו שאע"פ שלבעלת סתומה יש אחד מהן כשר ממה נפשך ולבעלת המפורשת שמא שניהם פסולים מ"מ יתנו ביניהם ויביאו קן ותאמר בעלת הסתומה אם שלי כולו כשר ושל. כולו פסול קן זה יהא כולו שלך ואם אחד משלי כשר שכולו נעשה למעלה או כולו למטה א"כ שלך אי אפשר שלא יהא א' כשר יהא הקן הזה חציו שלי וחציו שלך ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל שם בזבחים פ' חטאת העוף לא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת העולה אין מרויח כלום ע"כ: