משנה קינים פרק ב׳ משנה א׳

קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או כו': סתומה הוא שלא יפריש זו חטאת וזו עולה ור"ל כשאמר לבין המתות הקנים המתות והוא שאמרנו עליהם בפרק הראשון בזה כולם ימותו והגוזל הזה שפרח ונכנס בין הקרבנות ר"ל בקנים סתומים שחצים עולות וחצים חטאות אלו היה מפורש היה דינן כמו שהקדמנו והוא שאם היה חטאת הרי הוא מפסיד כל מה שנתערב עמה זולתי מנין החטאות שבחובה וכן אם היה עולה כמו שהקדמנו ולפי שהוא סתם ולא נתפרש אם הוא חטאת או עולה אינו פוסל אלא אחד כנגדו ודוגמא זה פירושו כגון שמתערב גוזל זה אם מאה גוזלות שכולם חובה אם הקריבו מכולם אחד וחמשים למעלה וחמשים למטה אנו אומרים אם היה הגוזל שנתערב הוא שנעשה למעלה הרי כל המאה כשרים לפי שכבר נעשו חצי למעלה וחצי למטה כפי החיוב ואם נעשה הגוזל למטה הרי מ"ט כשרים לפי שהם מן המאה האלה חמשים עולות כשרים הכרח ומ"ט חטאות כשרים הכרח ועל זה הדרך תקיש אם עשה אחד וחמשים למטה וחמשים למעלה יהיו חמשים חטאות כשרים הכרח ומ"ט עולה הרי נתבאר לך שהוא פוסל אחד כנגדו בלבד והוא עצמו פסול שאם נעשה למעלה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות חטאת ואם נעשה למטה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות עולה ואח"כ הוצרך לפרש הענין ושאינו אלא בקן סתומה שפרחה ממנה לקן סתומה ואמר:

קן סתומה. כתב הר"ב ולא מיבעיא מפורשת דפשיטא כו'. כיון שהן נפרשים זה מזה כו'. תו לא סמך זה לזה כלל ופשיטא דאם פרח האחד יקח זוג לשני. כ"כ המפרש. וקצת קשה דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא. ובסיפא פרח לבין הקריבות א"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוס' כתבו קן סתומה ה"ה בקן מפורש הוי דין זה אלא משום דבסיפא קאמר פרח לבין הקריבות כו'. דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות. אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קנין אינו יכול להקריבה אלא כמנין עולות [שבקנים] שפרח לשם כדאמרבפ"ק. ע"כ. ושוב מצאתי בפ"ב דנזיר דף י"ב. דמייתי לה התם בגמ' למתניתין דהכא. וקאמר עלה ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ופירש"י וכל קן מפורשת שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה. ואע"ג דפירש כיון דלא הוי תרווייהו קמיה לית בהו היכרא דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה. ע"כ. [ועיין בפירש הר"ב דמשנה ד'] אבל התוס' דהתם כתבו וז"ל ומש"ה נקט סתומה דאי מפורשת היה צריך להאריך ולפרש איזהו פרח. העולה או החטאת. ולהכי קיצר בלשונו ואמר דפרח א' מהם ע"כ. נראה מזה דלא גרסי בגמ' להא דאילו קן מפורשת אין לו תקנה. וכמו שצ"ל ג"כ לדבריהם דהכא. וכן לדברי המפרש:

או שפרח בין המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות. דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו. מצי למיתב חד מינייהו ועביד לה זוג להא. והא דלא נתערב הוי קרי ליה עולה. גליון שבפירש"י שם פ"ב דנזיר:

קן סתומה של חובה שלא פירש בשעת לקיחה איזה חטאת ואיזה עולה:

או שפרח בין המתות ר"ל לבין הקנין שמשפטן שימותו כולן. וכגון שנתערב בהן חטאת בעולה [כפ"א מ"ב]. אבל בפרח א' מהקן הסתום לבין חטאות הקריבות, רשאי להקריב כל התערובות כדין חטאות, ואפילו לא היו החטאות הקריבות שלו, יכול להתנות שאותה הפרידה שהיא שלי, תעלה לו לשם חטאת [וכלעיל פ"א סי' ל"ב ודו"ק, ועי' רתוי"ט כאן ד"ה או]. ואותה הפרידה שלא נתערבה יקריב עולה. וה"ה בפרח א' מקן סתום לבין עולות הקריבות יעשה איפכא:

או שמת אחד מהן יקח זוג לשני וכ"ש דבפרח א' מקן מפורש, ויודע איזה נשאר, דאין זקוקין זל"ז כלל, ויקח זוג לשני. אלא דקמ"ל פרח א' מסתום, דסד"א מדהיו ב' הפרידות זקוקות זל"ז, וכל א' מהן היה ראוי לקבוע עליו שם חטאת או עולה, ורק ע"י שיוקרב ראשונה לחטאת יבורר שהנשארת היא עולה. וא"כ הכא, מדהלכה א' מהן לאיבוד, הו"ל הנשארת כאילו חטאת ועולה מעורב בה ותמות קמ"ל. מיהו סיפא בפרח לבין הקריבות דוקא בפרח מקן סתום, פסול ופוסל א' כנגדו. אבל פרידה מפורשת לעולה שפרח לתוך קן סתום, אין כשר רק כמנין העולות שבקנין שפרח לשם. וה"ה בחטאת מפורשת שפרח לתוך קן סתום, יקריב מהתערובות רק כמניין החטאות שבהסתום [כפ"א מ"ב]. ובאינו יודע אם החטאת או העולה פרח מהמפורשת להסתום, אז התערובות וגם הפרידה הנשארת כולן פסולין [כנזיר די"ב]:

פרח לבין הקריבות ר"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:

ופוסל אחד כנגדו ר"ל פסול הפורח גופא במקום שפרח לשם, ואין מקריבין מהתערובות רק כמניין חטאות ועולות שהיו קודם שפרח לשם. ופוסל ג"כ א' כנגדו במקום שפרח משם, [וטעמו של דבר עיין לקמן סי' ו']:

ופוסל אחד כנגדו תמוה, דמה נ"ט הוא זה, והוא הוא הדין בעצמו. ותו דתני סתם, שהפורח פסול כו', והרי רק בפרידה סתומה שפרח לבין הקריבות דינא הכי. ונ"ל דהתנא בהך בבא שהגוזל הפורח וכו', קמ"ל רבותא וטעמא בחד זימנא. וה"ק, אעפ"י שהגוזל הפורח פסול במקום התערובות, לא דמי לנפל א' מהן לים דאז שרי להקריב הנשארים, קמ"ל דאפ"ה כיון שהגוזל הפורח רק נפסל, ולא נאבד לגמרי מהעולם, להכי פוסל א' כנגדו, ולא תלינן שאותו שנפסל בהתערובות הוא חבירו של זה הנשאר יחידי [ועי' תוס' זבחים דע"ד א' ד"ה נפלה]:

ונ"ל עוד, דהא דנקט פסול. והיינו דהפורח פסול, וקשה הרי לא ידעינן אם הפורח או אחר נפסל תוך התערובות. י"ל דסד"א. דאף דמהתערובות כשר רק כמניין שהי' קודם שפרח לשם, עכ"פ מדיש ספק בכל א שנקריבו מהתערובות, שמא הוא שלה או של חבירתה. להכי הול"ל שיקריבו כל א' מהתערובות לשם מי שהוא ויחזרו ויקנו קן אחת, שיהי' א' לעולה ואחת לחטאת, ושוב יתנו גם באותו הקן בכל א' מהפרידות שתהי' לשם מי שהוא, ואותה האשה בעלת התערובות תשלם לחבירתה חצי דמי פרידה אחת [כלקמן פ"ג מ"ד]. אבל באמת ליתא, דהתם לקחו מיד בעירוב, משא"כ הכא כיון שזאת שפרח הפרידה של חבירתה לתוך קנה, מוחזקת בקנה במקומן. להכי מצית לומר לבעלת הפורח, את היא שלא שמרת יפה פרידותיך שלא יפרחו, וזיל אייתי ראי' ששלך הקרבתי. ואילה"ק עכ"פ שמא הקריב' היא הפורח, ולא שלה הי' ונמצא שלא יצא' ידי חובתה. י"ל דקנסוה רבנן לבעלת הפורח, מדלא שמרה קנה יפה, והקנו הפורח להמוחזקת, והרי הפקר ב"ד הפקר [כיבמות דפ"ט ב] וה"ט בחטאת גזולה [גיטין פ"ה מ"ה]:

או נ"ל, דעק"ל אף דבהתערובות לא יכול להקריב יותר מחטאות ועולות שהיו שם קודם שנתערב בהן הפורח, דלמשל אם נתערב הפורח בב' קנין, אם יקריבו מהתערובות ג' חטאות או ג' עולות, יש לחוש שמא כל הג' הן מבעלת הב' קנין, ונפסל פרידה אחת. עכ"פ הול"ל שהפרידה הנשארת בקן הראשון, שלא נתערבה יקריבוה חטאת ויהא כשר מכח ספק ספיקא, שמא אותו שנפסל בהתערובות, הוא אותו שפרח לבין הב' קנין, ואת"ל שהקריבוהו, שמא הקריבוהו עולה כראוי לזוג לזה, ויזוגו לזה היחיד פרידה מעלמא לעולה, ותתנה עליו שאם כבר קרב עולתה בהתערובות, יהיה זה עולת נדבה. ע"כ צ"ל דא"א לעשות כן, משום דע"י שתקריב זאת הפרידה הנשארת לחטאת, יפסל למפרע חטאת אחת שהקריבו בהתערובות, דהרי לגבי חטאת ההיא ליכא אז רק ספק א', שמא של בעלת התערובות היה וכשר או שמא של חבירתה היה ונפסל, דהרי לא היה לחברתה בקן שלה רק חטאת א'. להכי לא שרינן לזאת להקריב הפרידה שלא נתערב, לא לעולה ולא לחטאת, אף שיש לה ספק ספיקא. א"כ י"ל דהתנא שפיר נקט טעם דבריו דכיון שהגוזל הפורח פסול, ר"ל אפשר שיפסל ע"י הקרב' של הפרידה שלא נתערב, להכי פוסל א' כנגדו במקום שפרח משם. או דיש לומר לפי דברינו הנ"ל, דהתנא רבותא קאמר, דאע"ג שהגוזל הפורח פסול מהקרב' במקום שפרח. ואיכא שפיר ספק ספיק' כנ"ל, אפ"ה פוסל א' כנגדו במקום שפרח משם, ומטעמא דאמרן, דאם תקריבו, יהי' קלקול למפרע בפרידות שהקריבו בהתערובות. או נ"ל. מדמקשינן בנזיר [די"ב] מדמשמע בבבא דרישא, דאותה שפרח לה הגוזל לאויר, מותרת להקריב קנין דעלמא, ומ"ש מאומר לשלוחו שיקדש לו אשה סתם, ומת השליח, דאסור המשלח בכל הנשים שבעולם, דשמא הן קרובות האשה שקידש לו השליח, ואף דאיכא ספק ספיק'. שמא לא קידש לו השליח שום אשה, ואת"ל שקידש לו אשיה אחת, שמא זו אינה קריבתה, אפ"ה קנסינן ליה מדפשע ואמר לו לשליח שיקדש לו אשה סתם. וה"נ בקינין, נקנסה בקנין דעלמא מדלא שמרה קנה הראשון שלא יפרח. ומתרצינן, דדוקא באשה קנסינן מדאין דרכה להיות ניידה. ודמי לקבוע. אבל בקנין דרכן לנוד, ובטיל הפורח ברובא. ע"כ לשון הגמ'. וקשה לפ"ז בסיפא בפרח לבין הקריבות, אף שהתערובות קבוע לפנינו, עכ"פ כיון דמפורחות הן. נימא נמי דנכבשינהו דניידי ויתבטל הפורח ברובא. דאף דבע"ח לא בטלי, כל חד וחד שנמשך מהתערובות ונקריבו אחר שנתבטלו, נימא גבי' כל דפריש מרובא פריש, ותשאיר אחד. וא"כ, בעלת הפרידה שלא נתערב, תוכל אח"כ להקריב פרידתה שלא נתערב לחטאת וכמ"ש לעיל. מה אמרת, הרי אינה רשאי לעשות כן, משום שעי"ז יפסל חטאת אחד שהקריבה בעלת התערובות, מדאז ליכא גבה ממ"נ וכדאמרן ליתא, דאפי' ליכא ממ"נ בכל פרידה שהקריבה בעלת התערובות אפ"ה כולן כשרות. מדאמרי' גבי כל חד כל דפריש מרובא פריש. על כרחך צ"ל דא"א להתירן מכח דנכבשינהו, ושתקריב אח"כ בעלת הפרידה שלא נתערב, דעכ"פ שמא תקח בעלת התערובות מהקבוע [כזבחים דע"ג ב], ואח"כ תקריב בעלת הפרידה שלא נתערב. והרי אז יפסל לבעלת התערובות למפרע חטאת א' מב' החטאות שהקריבה מב' קינין שלה, דהרי אז לא יהיה לה ממ"נ, וכדאמרן. א"כ י"ל דלהכי שפיר קאמר תנא שהגוזל הפורח וכו', ר"ל לא מבעיי' בגוזלות שלא פרחו, דמינח נייחי לפנינו, וודאי הו"ל קבוע ופסול להקריב מהתערובות, רק כל שיש אצלו ממ"נ, וכלעיל. אלא אפי' גוזל הפורח, דמינד נייד. לא אמרי' נכבשינהו דניידי, ולבטל ברובא, אלא פסול הוא, דגזירה שמא יקח מהקבוע:

קן סתומה פ' שני דנזיר דף י"ב ותוס' דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ד.) וביד כוליה פירקין עד אין מביאין תורין כנגד בני יונה פ"ט דהלכות פסולי המוקדשין ופי' המפרש שבדפוס או שפרח לבין המתות לא זו אף זו קתני ל"מ פרח לאויר העולם כי שמא ילכד וישוב כל אחד ואחד כדינו ולהכי כי עדיין נמי לא חזר יקח זוג לשני אלא אפי' פרחה לבין המתות שעתה אינו יכול לשוב שנתערב בהן אפ"ה יקח זוג לשני ולבין המתות נמי אפשר שיכירוהו ואינו קרוי הבדלה מחברו אלא אפילו מתה אחת מהן יקח זוג לשני:

פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו זהו כלל אחד שעושה ואחרי כן מפרש כיצד ע"כ: