משנה כלים פרק ח׳ משנה ט׳

כור. הוא המקום אשר יעשה להתיך בו המתכות כמו הזהב והכסף והבדיל וזולתם והיא מלת עברית כור הברזל (מלכים א ח׳:נ״א) בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳) ופורנא פורן מחרש והוא תנור קרו"ל בלע"ז: אסטיגיות. נקבים ר"ל שיהיו עליו נקבים על דמיון הפורנה הבנוייה. ושפיות שפה דקה ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"ג:

בור שיש בה בית שפיתה. פירש הר"ב החופר בקרקע וטח כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי:

ושל עושי זכוכית כו'. צריך עיון אמאי לא כללינהו לבור ולשל עושי זכוכית בחד בבא:

כבשן של סיידין כו'. הם גם כן חפירות בקרקע:

ושל זגגין. בפ' כ"ד מ"ח פי' הר"ב כלי זכוכית:

פורנה. כתב הר"ב דטהור משום דמשמש עם הקרקע כו'. וז"ל התוספתא שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע. ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדרות ולהעמידם על רצפת הקרקע. משא"כ בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן ג"כ ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע. וכ"פ עוד לקמן בפ"כ משנה ד וצריך עיון במ"י פ"ו דמקואות:

אם יש לה ליזבז טמאה. דאז חשובה כלי דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם. [*ומה שכתב הר"ב שחייב אדם כו'. משנה היא בפ"ק דעדיות. וע"ש]:

בור שיש בו בית שפיתה שעשה בגובה כותל הבור מקום משוקע. לשפות שם הקדירה כשיסיק בהבור. ומיירי שטח הבור לפנים בטיט והטיח יכול לעמוד בפ"ע. דאז דין הבור כתנור שעשאו לאפיה ומק"ט [כפ"ה מ"י] ואע"ג דהכא לא עשאו לאפייה רק לתכלית אחר. עכ"פ כיון שעשה בו שפיתה לקדירה הו"ל ככירה ומק"ט. וי"ג כור והוא עשוי להתיך בתוכו מתכות:

ושל עושי זכוכית קמ"ל אף שהבור בעצמה לא נעשה לבישול. אפ"ה דינה ככירה:

טמא ר"ל הבית שפיתה לחוד מק"ט:

כבשן של סיידין ששורפין שם אבנים לסיד:

ושל זגגין בור של עושי זכוכית דלעיל. הוא הבור שנותן לתוכו חול אבני (קיזעל זאנד. וקאלי. ונאטרום). או מינין אחרים. והבור ההוא מוטח בטיט מבפנים ובתוך הבור ההוא אינו ניתך עדיין לזכוכית. רק שם יתנקו כל חלקי עפרורית שבהמינין הנ"ל ע"י אש מוקד בסמוך לו. ואחר שנתנקה יפה נקרא תערובות המינים הנ"ל. (פריטטא) בל"א. אבל בור של זגגין הכא היינו שאחר שנתנקה התערובות הנ"ל ישימוהו בבור אחרת להתיך התערובות הנ"ל שיתהפך שם לדייסא של זכוכית. שממנו עושין כלי זכוכית. וזה הבור נקרא תנור ההתכה (שמעלץ אפפען) בל"א. ומשום שבבור הזה כבר התערובות מזוקק. לכן נקרא בור של זגגין. ובור זה אינו מוטח בטיט:

ושל יוצרים להסיק שם כ"ח. וכל הנך דנקט הכא חפירות בקרקע הן ואינן מוטחים בטיט מבפנים:

טהורה אף שיש שם ג"כ בית שפיתה לקדירה. אפ"ה כיון דאינו מוטח בטיט לאו תנור הוא. א"נ נ"ל דכל הנהו אפי' טוחין בטיט מבפנים אמק"ט מדאין רגילין לבשל שם כלל מרוב החמימות שיש בתוכן. ואע"ג שזה עשה בתוכו בית שפיתה. בטלה דעתו אצל כל אדם. ולהכי לא הוה בכלל תנור דקרא. ומדמחובר לקרקע אמק"ט:

פורנה הוא תנור כעין שלנו שפתחו בצדו. ואופין בו פת שמושיבין על קרקעיתו של התנור. ולפיכך אמק"ט במחובר בקרקע. מדלא דמי לתנור דקרא שאופין בו הפת שמודבק בכותלי התנור בפנים. ואפי' הפורנא מטולטל. אפ"ה מדעשוי לשמש במחובר לקרקע אפי' בתלוש אמק"ט [כפי"א מ"ב]:

אם יש לה ליזבז שפה גבוה סביב לגגו או סביב לשוליו כעין (געזימס) או כעין מסגרת סביב למושבה ואז אינו עשוי לחברו בקרקע. וישאר תמיד מטולטל. ולהכי מק"ט. ככל כ"ח שיש לו ב"ק. מדיש לפורנא שולים:

ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות בערוך פי' שהוא כעין כפה על גבה. וזה ג"כ סי' שאין דרכו לחברו בקרקע:

אם יש לה שפיות נ"ל דשפיות היינו לשון שפיתות קדירות. ור"ל שיש בגגה ג"כ מקום שפיתות קדירה. אז מק"ט. דגם בתנור רגילין לבשל [כמ"ח]. ואע"ג דמדרגילין לבשל בתוכו. לא מחשב עדיין כשאר תנור. דהבישול בתנור הוא רק טפל להאפיה שבתוכה. ובטל הטפל לגבי העיקר [כפכ"ב מ"ח] עכ"פ לא גרע מכירה. דג"כ מק"ט במחובר. א"נ מדיש בו שפיתה. אין דרך לחברה בקרקע. ומחשבה כשאר כ"ח עם ב"ק. והיינו דקאמר בתוספתא עלה. וכולן שם א' הן ופי' עלה הגאון רב"א. דר"ל עי"ז מחשבה ב"ק. וי"א דכונת התוספתא דהוא לזביז. הוא אסטגית. הוא שפה אלא כל חד אמר בלשון ששמע מרבו. מדחייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ"א מ"ג]:

נ"ל דמדלא כללינהו תנא לבור סתמא. ושל עושי זכוכית בחד בבא. וכדכליל בסיפא כל הטהורין בחד בבא. מהא שמעינן דבור גרסינן. ור"ל בור סתמא שאינו מיוחד לשום דבר. ומה"ט נקט ברישא שיש בו ובסיפא אם יש בו. והיינו משום דברישא שהבור לא נעשה לשום תשמיש מיוחד. ויש בו שפיתה. הו"ל כולה ככירה. ולהכי כל הבור מק"ט. מדלא גרע מתנור בן דינאי (פ"ה מ"י) ולהכי נקיט שפיר שיש בו שפיתה כדי דלהוי בור ושפיתה חדא מלתא. ויהיה קאי מלת טמא דנקט בתר הכי. אבור כולו. אבל בסיפא בבור שעשאו להתיך זכוכית. לא מסתבר שיהיה בטל עיקר לגבי טפל. דהיינו הבור של זכוכית לגבי השפיתה ויהיה כולו מק"ט. להכי נקט שפיר אם יש בו. כדי לחלק בין הבור להשפיתה. ויהיה קאי מלת טמא רק אשפיתה דמסיק מינה. דהיא לבד מק"ט. אבל לא הבור עצמה:

כור. בכא"ף היא גירסת הרמב"ם ז"ל ומן התוספתא משמע כפירוש ר"ע ז"ל שהוא תנור של נפחים והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל וגם האחרון הם פירושי הר"ש ז"ל:

איצטגיות. פי' הרמב"ם ז"ל נקבים כעין אותם שעושים לתנורים. ובערוך פי' בפי' ראשון אצטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה ע"כ. וז"ל התוספתא פורנה ה"ז טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע ר"מ אומר משום ר"ג אם יש לה לזבז טמאה ר' יהודה אומר משום ר"ג אם יש לה איצטגיות ר' יוסי אומר משום ר"ג אם יש לה שפיות. ונלע"ד דמשמע שיש חילוק בין תנור דבעי ר' יהודה מחובר לקרקע במתני' דלעיל פ"ה סימן ו' לפורנה דתשמישו עם הקרקע דגרעה פורנה מן תנור. שאינו מחובר לקרקע דאמרי' בשבת פ' כל הכלים דבהיסק שני אפי' לר' יהודה מטמא אפי' הוא בצואר גמל אבל האי פורנה אפי' בהיסק שני ושלישי לעולם טהורה הואיל ומשמש עם הקרקע אא"כ יש לה איצטגיות דוק: