משנה כלים פרק ל׳ משנה ד׳

צלוחית. כלי גבוה השפה ולו צואר צר וזה הצואר הוא אשר אמר בכאן פיה ואחר שהוסר הצואר ישאר הכלי בשפה גבוהה ואם היתה צלוחית זאת של פלייטון הוא המושק"ו או משאר מיני הבושם הנה היא טהורה לפי שאינה ראויה לדבר כי כאשר ישים האדם ידו להריח בו ישרטו ידיו ואמרו מפני שהיא סורחת את היד החי"ת היא תמורת הכ"ף כאילו אומר סורכת: לגינין. קבוץ לגין: כבשים. לשום בו הדברים הכובשים כמו החומץ והיין שלא יצטרכו לו בכל עת: וכבר בארנו אפרכס בסוף י"ד מזאת המסכתא שהוא כלי ישימו בו החטים ויצא מתחתיו מעט מעט ירצה באמרו אפרכס של זכוכית שהוא כלי על זו התמונה וצר מלמעלה ורחב מלמטה וכאשר ישימו בו דבר לח יצא ממנו ולזה הוא טהור לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלים כמו שנזכר וממה שהתבאר בתוספ' דכלים ששידה תיבה ומגדל של זכוכית כאשר היו מחזיקים מ' סאה בלח הנה הן טהורין ולא יקבלו טומאה כמו שאם היו של עץ ומה שזולת אלו שלשה המינים מן מקבלי כלי זכוכית הנה הן טמאים ואפילו היו בתכלית הגודל ודע זה: אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה. אמרו נכנסת בטומאה ויצאת בטהרה שתחלתו אבות הטומאות וסוף דברו ממנו טהורה דאמרו ואפרכס של זכוכית טהורה:

צלוחית קטנה שניטל פיה טמאה. נ"ל הטעם משום כיון דקטנה היא אינו משים [בה] כל כך שמן. וגם יכול להוליכה בקל. ואינו ירא שמא ישפך השמן. אבל גדולה שמשים בה הרבה שמן והיא כבדה וירא פן ישפך השמן כשניטל פיה אינו משתמש בה עוד. מהר"ם:

של פלייטון. פי' הר"ב של שמן אפרסמון. ובמ"ג פ"ו דשבת מפרש מור. שקורין מוסקא. וכן פי' הרמב"ם התם והכא. ומסיים נמי או שאר מיני הבושם. וראיתי לרש"י דמפרש התם כמ"ש הר"ב בכאן:

והארפכס. פירש הר"ב כלי עשוי לרחים. וכ"פ ספי"ד ועיין מ"ש שם:

של זכוכית טהורה. ולזה הוא טהור לפי שכלי זכוכית לא יטמא מהן רק המקבלין כמו שנזכר. הרמב"ם:

סליקא לה מסכת כלים

צלוחית קטנה שניטל פיה היינו צוארה הארוך:

טמאה דמדיכול לטלטלה ביד א'. יכול להשתמר יפה שלא יסרוט ידו במקום שנפגם. והא דבכוס לעיל שג"כ ניטל בידו. ואפ"ה בנפגם רוב היקף השפה טהור. התם ה"ט. מדמקרב שפת הכוס לשפתיו לשתות דרך שם אינו יכול להזהר שלא יזיק שפתיו בשתותו:

טהורה מדצריך לאחזה בב' ידיו. אינו יכול להשתמר שלא יסרוט ידיו בפגימות שפתו:

של פלייטון שנותן לתוכו באלזאם וכדומה להריח:

טהורה דמדהיא קטנה ביותר רגיל לטמון כולה תוך ידו. ועי"ז בקל יסתרט ידו. ולהכי לא חזי תו לתשמישו:

לגינין גדולים קנקן של זכוכית גדול מאד:

מפני שהוא מתקנן לכבשין לכבוש שם פירות וירקות. ואינו רגיל לטלטלה. ולפיכך יכול להשתמר יפה לבלי לסרט א"ע בפגימותיה:

והארפכס של זכוכית רומפף שהוא בהרחיים ממעל לב' אבני הטחינה. ונותנין לתוכה הגרעינין של תבואה לטחנן. והאפרכס רחב מלמעלה. ופיו צר בשוליו. וכשיסבב הגלגל שבהרחיים. ידפק בהאפרכס ויתנועע עי"ז האפרכס אנה ואנה. ועי"ז יפלו הגרעינין שבתוכו דרך הנקב שבשוליו מעט מעט לבין אבני הרחיים והאבן העליון שג"כ יסתובב ע"י גלגלי הרחיים יטחין הגרעינין על אבן התחתון:

טהורה דמדשוליו נקובים למטה. הו"ל כיש לו תוך בלי ב"ק ולא עדיף מסילון חרס [פ"ב מ"ג] וכ"כ משפך חרס [פ"ב מ"ד] שאמק"ט מדיש להם תוך אבל לא ב"ק וכ"ש אפרכס זכוכית שכל עיקר טומאתו מד"ס:

אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה שהמסכת מתחלת במנין אבות הטומאה:

ויצאת בטהרה דכל כלי זכוכית אפילו יש לו ב"ק טהור לגמרי מדאורייתא [כשבת טו"ב] ואפרכס שאין לו ב"ק אפילו מדרבנן לגמרי טהור והוא דוגמת גוף האדם שאבריו הם כלי קודש לעבודת ה' ב"ה. ונכנס לעולמו בטומאה. כי יצירתו מטפה טמאה שהיא אה"ט וגם ביאתו לעולם בטומאה. שכשנולד כליו אלו מגואלים בדם לידה הטמאה. וגם נגעו באמו שהיא טמאה כימי נדת דותה. ומי יתן טהור מטמא. אשריו כשיצא מעולמו בטהרה לאור לפני ה' באור החיים:

ואעניד עטרות לי דברי ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל פה קדוש יאמר דבר זה דהכי קאמר ר' יוסי. דהרי קשה למה איצטריך לאשמעינן כלל. דאפרכס של זכוכית טהור. הרי מדקאמר כבר לעיל (ספי"ד) דאפרכס של מתכות טמא. והיינו מדאין צריך שיהיה לו ב"ק. א"כ ממילא שמעינן דהא אפרכס של זכוכית טהור. דהרי זכוכית אמק"ט רק בשיש לו בית קיבול [והרי אפי' אפרכס הנעשה מעץ. מדאין לו ב"ק אינו מקבל טומאה. דהרי אפי' כלי חרס שיש לו תוך בלי בית קיבול אינו מקבל טומאה (כפ"ב סי' ל"ה)]. אלא להכי נקטיה מדרצה לסיים בטהרה. וגם מלת כלים שהוא שם המסכת. הוא מורכב מב' הברות כל ים מעיד על ב' ענינים המדוברים בה. ומסיים בטהרה. דכל מק"ט. מדהכל נוצר מעפר וכל שממנה מקבל טומאה. וים אינו מקבל טומאה דכל הנברא ממים טהור (כפי"ז מי"ג) עד כאן לשון ע"ר זהב טהור. אולם מכאן משמע שכל מסכת ומסכת כבר היה סדורה קודם רבי דהרי ר' יוסי היה בהדור שלפני רבי (ככתובות ד' ק"ג ע"ב) וכן משמע נמי בביצה (ד' ל"ב ע"א) דמשני הש"ס להזיע וקודם גזירה. וכ"כ במ"ק (ד' י"א ע"א) דקאמר כאן קודם גזירה. א"כ יש לפנינו משניות שנשנו גם קודם יוחנן כהן גדול שהוא גזר אותה גזירה. והוא היה חי זמן רב קודם רבי כמה מאות שנים (ועי' תוס' ב"ק ד' צ"ד ע"ב) ורק סדר המסכתות זו אחר זו. הוא הוא שסידר רבי. וזהו גם כוונת רש"י (ב"מ ד' ל"ג ע"ב) ע"ש. אולם זה פשוט שכמה משניות נתוספו ע"י רבי מחכמי הדורות של התנאים האחרונים שהיו לפני רבי. ושהיו בימיו. ורבינו הקדוש אסף כל גדולי חכמי דורו וכל אחד ואחד העיד מה ששמע מרבותיו. ואמר גם דעתו במה שלא נזכר במשניות הקודמים. וכולן גם הם שלבן וסדרן רבי במקום הנאות להן בין משניות הקודמין (ועמ"ש בס"ד בפירושינו רפ"ב דאבות) וכן אמרינן בירושלמי (שבת רפט"ז הלכה א') ששיקע רבי כמה משניות בין הקודמין וע"ש. ואל תתמה. שהרי כמה משניות כבר בימי אברהם אבינו ע"ה כבר נשנו. וכדאמרינן בע"ז (די"ד ע"ב) ע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פירקא הוה. מכל זה מוכח דכבר היה המשניות קודם רבי אלא דמהכא נמי מוכח שגם סדר כל מסכת ומסכת כבר קודם רבי היה (ועי' רמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים) ולהכי שפיר כבר ר' יוסי אמר אשריך כלים שיצאתה בטהרה:

צלוחית קטנה שניטל פיה טמאה. פי' הרמב"ם ז"ל פי"ב מה"כ מפני שאין מכניסין היד לתוכה אלא יוצק ממנה אבל גדולה הנטלת בשתי ידים שניטל פיה טהורה מפני שהיא חובלת ידו בשעה שמוציא הבושם מתוכה:

מפני שתוא מתקנם לכבשים. ומניחין אותם שם להתקיים ואין משתמש בהן בכל שעה כדי שנאמר ידו נסרכת בעת תשמיש. והגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מפני שהוא מתקינם לכבשים:

ארפכס. בערוך ס"א ארפקס שהוא מדק דגרסי' ליה בגמ' דסוף עירובין ומפורש גבי מעלין דיופי. ואית דגרסי אפרכס והכל אחד:

אשריך כלים שנכנסת בטומאה. פי' בטומאה דאורייתא דהיינו כלי עץ וכלי עור וכלי עצם שטומאתם מן התורה

ויצאת בטהרה. פי' בכלי זכוכית שאפי' הטמאים שבהן אינם אלא מדרבנן דיוסי בן יועזר איש צרידא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים הם שגזרו טומאה על כלי זכוכית בפ"ק דשבת ד' י"ד: #סליק פירקא וסליקא לה מסכת כלים בעזה"י משמח חתנים וכלות נתחיל מסכת אהלות