משנה כלים פרק כ״ב משנה ח׳

זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים:

שידה שניטל העליון טמאה מפני התחתון כו'. צריך לומר שתמונת שידה משונה הרבה מתמונת תיבה. הואיל וחלוקים הן מאד בדיניהן. כמו שנשנה לענין תיבה במשנה ז וט דפי"ט:

ישיבת הסתת. לשון הר"ב מסתת אבנים והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כו'. ותימה דכלי אבנים אין להם טומאה אפי' מדרס כמו שכתב הר"ב בסוף פרקין ולעיל רפ"י ולשון הרמב"ם מקום ישב בו בקצה העץ [ויסתת] האבן על קצה האחר ובחבורו פכ"ה קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו:

שידה נ"ל דכל שידה הוא כעין תיבה וכסויו למעלה. רק שתיבה דפנותיה וכסויה הן פשוטין. אבל שידה יש להכסוי ג"כ ב"ק. רק שאינו עמוק כל כך כגוף הכלי. והיינו משום דהכסוי והדפנות בולטין בעיגול כעין בטן סביב וכעין קאפפער שלנו. ומיירי הכא שהשידה עם הכסיי אינן מחזיקין מ"ס:

שניטל העליון היינו כסויה:

טמאה מפני התחתון היינו הב"ק של גוף הכלי:

ניטל התחתון טמאה מפני העליון ולא דמי לתיבה לעיל [פי"ט מ"ז וט'] דהכא הרי נשאר ב"ק בהכסוי:

ר' יהודה מטמא מפני הדפין מדמקבל עדיין תוך חליל הבטן שבולט מהדפנות סביב:

וחכמים מטהרין מדאין מקבלין השתא כדרך קבלתן מעיקרא שהיו אז הדפנות זקופין:

ישיבת הסתת המסתת אבנים חוקק לעצמו מושב בקצה א' שבבול עץ. ובקצהו האחר מניח האבן שמסתת:

טמא מדרס דדינו כחמור של נפחין [פי"ד מ"ג סי' ל"ה] וקמ"ל הכא דלא נימא שישיבתו עליו רק ארעי הוא. והו"ל כקורה בעלמא שאמק"ט מדרס [וכת"כ שהביא הר"ב פ"כ מ"ג]: ולא דמי לכסא כובס ואינך דלר' יוסי אמק"ט מדרס [כפכ"ג מ"ד]. י"ל התם אינו יושב עליו לנוח רק כדי להכביד על כלים שתחתיו. משא"כ הכא:

וא"ת והרי כל הכסויין טהורין (כלעיל פי"ד מ"ג). ואת"ל התם באין להם ב"ק. ליתא. דא"כ כסוי מיחם התם אמאי מק"ט. הרי כולהו באין להן ב"ק מיירי. ותנן נמי (פי"ב מ"ג). כסוי טני של מתכות חכמים מטהרין. ותו הרי אפי' כ"ח דחמיר דמק"ט. ומטמא מאוירו. ואפ"ה תנן גביה (פ"ב מ"ג) כל המשתמש כפוי בכ"ח אמק"ט. י"ל כל הנך מיירי בשאין הכסוי מחובר לגוף הכלי. לפיכך אף שיש לו ב"ק אמק"ט. ודמי להך כללא דכללינן (ספט"ז) דכל העשוי לחפוי טהור. משא"כ הכא מיירי דמחובר הכסוי להב"ק. ולפיכך הב"ק שבכסוי אף שמשתמש כפוי אפ"ה מחשב כב"ק ממש אגב הב"ק שבגוף הכלי שמחובר לו:

וא"ת ק' דר"י אדר"י ורבנן אדרבנן. דהרי לעיל (פ"ד מ"א) בחבית שנחלקה לב' עריבות. ר"י מטהר וחכמים מטמאין. ובשלמא דר"י אדר"י אפשר לתרוצי. דהתם ס"ל לר"י דגיסטרא אמק"ט רק בנשארו כל שוליה. משא"כ בכלי שטף כל שנשאר ב"ק ס"ל דמק"ט. אלא דרבנן אדרבנן קשיא. י"ל דדוקא התם בכ"ח מטמאי רבנן משום דהו"ל עכ"פ גיסטרא. דהחמירו בה רבנן בכ"ח. מדהחמיר' ביה תורה דלק"ט גם מאוירו וגם במחובר לקרקע. ככירה ותנור. אבל הכא בכלי שטף דקילא טומאתו לא מצינו גביה גיסטרא:

שניטל העליון שלה וכו'. שהשידה יש לה בית קבול למעלה וגם בית קבול למטה הרמב"ם ז"ל ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. ונראה דלא גרסי' מלת שלה לפי הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל:

וחכמים מטהרין. לפי שבטל העיקר:

בפי' ר"ע ז"ל. שהסתת מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן ע"כ אמר המלקט נראה שבמקום מהאבן היה צ"ל מהעץ עיין בפי' הרמב"ם ז"ל או שמא ר"ל אבן שתחת הקורה: