משנה כלים פרק י״ח משנה ה׳

כבר התבאר לך בפתיחת דברינו שזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע מטמאין כאשר תשמע במשנה או בפירושנו משכב הזב תדע שהכונה בו כל מה שיעשה משכב ואמנם לקחנו הזב דרך משל ואחר זה אומר שהזב יטמא המשכב על כל פנים כאשר ישב עליו או יתפשט עליו או יעמוד עליו או יסמוך עליו או יתלה בו עד שיהיה זה הבגד נושא לכבדות הזב באיזה פנים שיהיה ואע"פ שיהיה בין הזב ובין זה הכלי בכל מין מאלו הה' צורך מה שנתבאר בראש זאת המסכתא שהוא מטמא תחת אבן מסמא וכאשר טמא הזב הכלי באחד מאלו החמשה דברים יקרא זה הכלי משכב ומושב שדין המשכב והמושב אחד כמו שהתבאר שאין הפרש בין שישב על הדבר או שישכב עליו וכן אמרו אפילו ישב על המשכב או שכב על המושב יהיה אב מאבות הטומאה לפי מה שהקדמנו בו. ומלת מדרס תכלול אלו הה' פנים עד כי כאשר אמרו דרס עליו הזב יהיה עניינו שהוא ישב או שכב או עמד [או סמך] או נתלה בו וכאשר תשמע טמא מדרס או טומאת מדרס תדע שהנרצה בו לשוב זה הדבר משכב הזב וחבריו באי זה פנים שיהיה מאלו הפנים ואני עתיד לבאר זה בסוף פ"ב מזבים וכבר בארנו בפתיחה שהמשכב יטמא אדם ובגדים באשר הוא אב. והנה הכלי אשר יגע במדרס הזב יקרא מגע מדרס ר"ל שהוא נגע בדבר אשר דרס עליו הזב והוא ראשון בלא ספק כמו שבארנו שאשר יגע באב הוא ראשון ושמור אלו הענינים בכל מה שעתיד לבאר מהביאור ולא נצטרך להחזיר אותו ודע שהמטה הנבדלת והוא אשר נקראהו אנחנו והוא אשר ידבר עליה בכאן מצורתה לפי מה שאספר לך וזה שארכה רב מרחבה הנה שני העצים העומדים ברחב אשר אחד מהן ממה שימשך לראש האדם השוכב במטה והאחרת ממה שימשוך להרגלים תקרא כל אחד מהן קצרה והב' העצים הארוכים אשר הן משני צדדים יקראו להן ארוכות המטה וכל אחד מהן תקרא ארוכה עוד יעשה ארבע נצבים מרובעים ארך כל אחד מהן כמו ג' טפחים ויעשו בכל אחד מהן שני חריצין עד שיתרכבו בהן קצה העץ הקצרה וקצה העץ הארוכה ואלו הד' נצבים הם אשר יחברו המטה עד שיעמידו לה צורת הרבוע וישימו נצב אחד קיים בכל זוית וזוית מזוית המטה הארבע וישארו מקצות זה הנצב מעט וגבה למעלה מן המטה כמו טפח או יותר ואלו הנצבים הן אשר יקראו לשונות עוד יקחו עץ מרובע מקשי על ארך הארוכות ותתרכב בין ב' לשונות לא עליהן עד שתהיה דבוקה בארוכה האחת ויהיה זה פני המטה וזה העץ תקרא עוד יעשו ד' רגלים מעץ ויתקעו אותן בד' זוית המטה מתחת הד' לשונות עד שתגבה המטה מן הארץ וכל רגל מהן יקרא כרע ושמור זאת הצורה ואלו השמות ולא נצטרך להחזירם כאשר נזכור המטה או חלק מחלקיה. ואלכסון הוא הקוטר וכבר ציירנו אותו פעמים. ואמר כי כאשר היתה המטה טמאה מדרס ואחר ניטל ממנה הקצרה ההולכת ברחב ושתי הרגלים אשר תחתיה הנה נשארה המטה טמאה מדרס כמו שהיתה תחלה שתמונת המטה נשארת לפי מה שהיתה ואם חסר אחת מהארוכות ושתי הרגלים אשר תחתיה. הנה הנשאר מהמטה טהורה לפי שכבר נפסדה תמונתה וצורתה על השרש אשר אצלנו בכל הכלים נשברו טהרו ולמטה גם כן ד' נצבים כמו שבארנו והן הלשונות וכאשר נחתכו שתי לשונות מאלו הלשונות והן אשר הן על אחד משני הקטרים עד שתתפרק המטה וישוב ארוכה וקצרה מצד (כמו זו הצורה) וארוכה וקצרה מצד או שנחתכו גם כן שתי הרגלי' המקבילים על הקוטר עד שיחזירם פחות מטפח או נחתכו הרגלים הארבעה עד ששב גובה כל אחד מהם פחות מטפח ושבה המטה על שטח הארץ כאשר נחתכו רגליה הנה המטה כבר טהרה מטומאתה באחד מאלו ההפסדים כי כבר נפסד תמונתה ואלו הדברים הן שבירתה ואין הלכה כרבי נחמיה:

מטה שהיתה טמאה מדרס. פי' הר"ב ששכב עליה זב. וכן זבה נדה יולדת ומצורע. ואמנם לקחו הזב דרך משל. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב או נתלה או נשען. ויש עוד שני פנים כדתנן לכולהו בספ"ב דזבים:

רבי נחמיה מטמא. כדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף טז] ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים חזו למסמך אגודא ומסמך אשלי לקרבה אל הכותל [הרחב] כמלא רוחב המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויה לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל. כ"כ הר"ש. וכך כתבו התוס' שם סוף דף טו. וכתבו עוד דלא מטמא רבי נחמיה אלא דוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתו או [שהוא] של שני ב"א. הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפי' איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן בס"פ מטה שנגנב חציה כו':

גדד ב' כרעים לוכסן. לשון הר"ב טפח על טפח לוכסן. ובתוספתא דמכילתין ב"מ פ"ח גרסינן לתרוייהו שגדד שתי כרעים לוכסן או שגדד בה טפח על טפח. וכן העתיקה הר"ש. אבל בנא"י מצאתי מוגה במשנה שתי כרעים טפח על טפח לוכסן. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"ו מה"כ. וכן בפירושו בנא"י כתב או שנחתכו שתי הרגלים כו'. עד שיחזירם טפח על טפח ע"כ. ויצא לנו ג"כ מזו הנוסחא שבפירושו דלא תקשה סיפא או שמעטה פחות מטפח שמשמעה שכל רגליה נתמעטו בפחות מטפח. והכא הא לא בעינן אלא שתים לוכסן. אבל לפי הנוסחא שכתבתי אלו השנים שנגדדו לוכסן נשאר בהם טפח על טפח. [*ולפירוש הר"ב ל"ק ולא מידי]:

מטה שהיתה טמאה מדרס נ"ל דה"ה בנטמאה בשאר טומאות. אלא אורחא דמלתא נקט. משום דנדה מצויה בבית:

ושתי כרעים ר"ל שניטל מהמטה הדופן שלצד הראש או שלצד רגלי המטה. וב' רגלים שיש בכל א'. וא"כ לא נשאר לפנינו מחובר מהמטה. רק ב' דפנותיה הארוכות מחובר עם קצרה א' שביניהן וב' כרעים שבה:

טמאה ר"ל כל הנשאר מחובר מהמטה לפנינו. עדיין הוא בטומאתו כבתחלה. משום שעדיין יכול להשתמש בנשאר הזה לשכיבה כבתחילה. אף שעומדת משופע. ושכיבתו בה יהיה בדוחק קצת. אפ"ה כיון שהוא כתשמיש קמא. אכתי לא נתבטל שם כלי מינה [כלעיל פי"ג מ"ד ופי"ח מ"ח]:

ארוכה ושתי כרעים ר"ל אבל אם ניטל מהמטה דופן א' מב' הדפנות הארוכות שלה. וב' כרעים שבב' קצוות הארוכה. וא"כ נשאר מהמטה מחובר לפנינו. רק ב' דפנות הקצרות שלראש ורגלי המטה. ודופן הארוך שביניהן וב' כרעים שבו:

טהורה ר"ל נתבטל הטומאה הקודמת מחלקים שנשארו מחוברים לפנינו. מדלא חזי כלל לשכיבה כבתחילה. ואע"ג דיכול לתמוך הנשאר מהמטה בכותל ולשכב בה [כסוכה דט"ז א']. זהו פנים חדשות שבא לכאן. ומהני רק דלקבל טומאה להבא. בשיחשוב להשתמש בה מהשתא כך. וכרבנן דר"א בסוף פרקן. אבל עכ"פ טומאה ישנה שבה נתבטל. מדלא חזיא לאותו תשמיש בה לבדה כבתחלה בלי תמיכה בגוף אחר. מיהו מודו רבנן. דכששוב יחזיר הארוכה וב' הכרעיים שנטל. ויחברם להארוכה וב' כרעים שנטל. או כשיחבר להנשאר ארוכה חדשה. אז שוב תחזור המטה לטומאתה הישנה כבתחלה. ורק כשנשברו ב' ארוכות. אף שעשה אחרות תחתיהן [עי' פי"ט מ"ו] או בנשברה ארוכה וקצרה ב' כרעיים שבהן. ועשה אחרות תחתיהן [כמ"ט בפרקן] אז פרחה לה טומאה הקודמת לגמרי מהמטה. רק שמק"ט להבא [וכסוף מ"ו]:

ר' נחמיה מטמא מדיכול לתמכה בכותל ולישן בה. להכי נשארת בטומאתה הקודמת. ומכ"ש דמק"ט גם להבא:

גדד שתי לשונות לוכסן שחתך ב' לשונות מתחת ב' רגליה. דהיינו א' מתחת רגל שבזוית זה. וא' מתחת רגל שבזוית שכנגדו באלכסן. ובב' הזויות הנשארים נשארו תחת רגליה הלשונות. ונ"ל עוד דמיירי שהלשונות היו גבוהות טפח. וכדמסיק בגדד הכרעיים עצמן. דאל"כ מ"ש הא מהא:

לוכסן שחתך גובה טפח על טפח מכל כרע שבב' הכרעיים שעומדין באלכסון זה כנגד זה וכלעיל.

או שמעטה פחות מטפח שחתך וקיצר כל כרעיה. ועי"ז לא נשאר ממקום השכיבה שבמטה עד לארץ גובה טפח:

טהורה נ"ל דר"ל נתבטל ממנה טוי"ש. דגרע וגרע מניטל קצרה לעיל. דהכא בכולהו גוונא. אינה ראויה לשכיבה כמו שהיא. מיהו עכ"פ מק"ט להבא. מדחזי לתמכה בכותל. לפיכך לא גרע מניטל ארוכה לעיל [סי' מ"ג] ומה לי דתמכה בצד א'. או בתמכה בב' צדדים:

ר' נחמיה מטמא. ואין הלכה כר' נחמיה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט עיין במ"ש בסוף פירקין.

גדד שתי לשונות לוכסן גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן או שמיעטה פחות וכו'. כך צ"ל. ופי' ה"ר שמשין והרא"ש ז"ל מן התוספתא מוכח דשתי לשונות היינו חבלים וקרי להו לשונות מפני שאינם עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשוכב עליהם. וכתב עוד הרא"ש ז"ל דהא דקתני גדד שתי לשונות טהורה אחבלים קאי דהוי כאילו נתפרקה כל המטה ותנן בריש פירקין דלקמן המפרק את המטה להטבילה הנוגע בחבלים טהור ע"כ והפירוש אבל מיטה טמאה וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ: