משנה כלים פרק י״ח משנה ב׳

מוכני. ירצה בו האופן אשר יהיה בו לפי שרוב מה שיעשו זה בתיבות הגדולים וברוב האוצרות כדי שיהיו מהלכים מהן ממה שיצאו ויובדלו מהתיבות ומהן מה שלא יובדלו מהן אבל יצאו לעת ידוע ויוצקו מהיציאה ואם היה זה המעבר נבדל ויוצא מהתיבה הנה לא יטמא בטומאת התיבות אם היתה מקבלת טומאה וזהו ענין אמרו אינה חבור לה וכן לא יטמאו התיבות בהטמאות האופן לפי שאינו חלק ממנה ואמנם הוא כלי אחר אמנם אם היתה זה האופן לא יובדל ממנו הנה נמדוד אותה עם מדידת התיבה ואם היה בין שניהן יחד אמה על אמה ברום שלש אמות הנה הן לא יטמאו כי זה המוכני הוא חלק מהשידה וכן תבדיל באהל המת בין הטומאה והכלים ותהיה בדמיון כותל ולא תטמא היא בעצמה ולא יטמא מה שהוא חוצה לה והוא ענין אמרו מצלת כמו שיתבאר בשמיני מאהלות אולם אם היה זה האופן יובדל ממנו הנה לא יחשב מכללה בדבר מאלו הדינים ומותר לגרר זה האופן בשבת אע"פ שבו מעות ואינם ראויין ליטלטל להיות זה האופן בלתי מתנועע בעצמו וכאשר טלטל האופן ובו המעות לא יכול להוציאו ויבדיל אותו מהשידה הנה הוא לא יטלטל המעות אם לא שיסור ויגביה השידה בכללה או יעתיקה ממקום למקום שהוא אז כבר טלטל המעות: והקמרון. הוא המכסה הקבוב אשר יהיה על קצת התיבות כמו כסוי הארגזים וכבר בארתי לך ואמרנו שהן פירשו שש עגלות צב קמורות ואמר התרגום בו כד מחפין ר"ל שעליהם מכסה יגן עליהם ואמר כי כאשר היה זה הכסוי הקבוב תקוע עמו ולא תהיה מורכב ונבדל הנה הוא גם כן יחשב עמו ואם היה במדידת הקובה עם חלל התיבה אמה על אמה ברום שלש הנה היא לא תטמא ואמר איך נדע מדת זאת הקובה ואמר שאמנם נמדדנה כמו שנמדוד המשולשים: וראש תור. יקרא הזוית המשולש כמו שבארנו בכלאים (פ"ג מ"ג) ואמר שאנחנו נמדוד המשולש שוה השוקים מתחדש בזה הקבוב לבד והוא אשר נתיחד תארהו אל מדידת השידה וזה צורתו ואשר התבאר לי שהן אמנם נסמכו על מדידת המשולש לבד להיות הקבוב יתחלפו תמונותיו פעם יהיה חתוכות מן קו העגלה ופעם יהיה מהתמונות המתחדשות מהקוים המתחדשים ומדידת אלו התמונות דקה מאד ודרכה רחוקה ועם זה כולו לא יתחבר במדידתו באמת לעולם רצה לומר שהן לא יוציאו קוטרו כמו שהוא ידוע אצל בעלי הלמודים ולזה נסמכו על מדידת חלל המחודד אשר ראשו אמצע הקבוב ותושבתו תושבת הכסוי וזה מבואר ממה שציירנו אצל בעלי התשבורת בהכרח ואמר רבי יהודה אם זאת השידה כאשר היה לה כסוי קבוב יעתקהו ויטה אותו לבד עד שלא יוכל להשען בפני עצמו אם לא שתתפשט הנה הוא טהור ואף על פי שהיא קטנה ואין הלכה כר' יהודה:

מוכני שלה. פי' הר"ב אופן כעין אופני העגלה וכו'. כ"כ הר"ש וכ"פ רש"י בפ"ג דשבת ד' מד דהתם מייתי לה למתני' בגמרא ומשמע דהשידה היא עגלה שרוכבין עליה. וכן פירש"י בהדיא התם. וכן מפרש הר"ב במ"ג פ"ט דב"ק וכן משמע ברפ"ג דערובין בפי' הר"ב. והקשו התוס' דא"כ חזיא למדרס ולא שייך בה מדידה. כדפירש הר"ב בפ' כד משנה ד'. וכתבו דשידה אינה עשויה אלא לכלים. אך בפ"ג דמנחות דף לא כתבו דעי"ל שאע"פ שהיא עשויה למרכב לא חשיב מדרס כיון דלא עבידה להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אנקטמין לפי' ר"י שכתבתי בספט"ו. ומיהו הר"ב כבר פי' ברפט"ו דשידה הוא ארון. וכ"כ עוד בפכ"ב מ"ח ובריש פ"ח דאהלות ובמ"ה פט"ז דשבת:

מוכני. פי' הר"ב אופן. וכן פי' הר"ש ורש"י. וכ"כ עוד הר"ב בספ"ד דאהלות. אבל התוס' דשבת כתבו בשם ר"ת דאין נראה לו לפרש כן דאין דרך להניח מעות על האופן. דקתני ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ומפ' דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים. פי' בסיס שהשידה מונחת עליו. והראב"ד בפ"ג מה"כ מפרש שהוא גלגל כמו ששנינו [ביומא פ"ג מ"י] אף הוא עשה מוכני לכיור כו' אבל זה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל. ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו. שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשוים להטלטל כלל ומה צורך למוכני וא"כ עשוין הם להטלטל. ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואע"פ שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה ע"י המוכני ע"כ:

ואינה מצלת עמה באהל המת. פי' הר"ב שאם השידה בבית הקברות כו'. וז"ל רש"י בפ"ג דשבת [דף מד] ואינה מצלת עמה באהל המת ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות וכו' [*וזה שהגהתי גובה במקום עובי שהיה כתוב בפי' הר"ב מפירש"י זה הגהתיו] והקשו התוס' דמי יביא טומאה על הכלים ומפרש ריב"א דמיירי שפיר דקיימא השידה באהל המת ומוקפת צמיד פתיל. ואע"ג דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל [כדפי' הר"ב בפ"ט מ"ב] היכא דמקבלת מ' סאה מציל כדתנן לעיל רפ"י. ואין צ"ל דמוכני יש לה בית קבול אלא פשוטי כלי עץ הוא ויש נקב בשידה בצדה והכלים בתוך השידה והמוכני תופסת שם וממעטת אותו נקב עד שאין נשאר פותח טפח. וקאמר כיון דנשמטת אינו ממעט דדוקא כי מבטלו שם ממעט וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב דאם סותם כל הנקב אפי' אינו מבטלו שם סותם. כדתנן בסוף פרק בתרא דשבת. בימי אבא שאול פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיף על הבנין אלא ודאי בלא ביטול מיירי ואפ"ה סותם. ולר"ת דמפרש מוכני בסיס שהשידה מונחת עליו. מיירי דיש בשידה נקב מתחתיה כנגד המוכני והיא בבית הקברות והטומאה נכנסת דרך נקב בשידה ואין המוכני מצלת כיון שהיא נשמטת ואין מבטלים אותה שם ומיירי נמי שאין סותמת כל הנקב כו' וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פותח טפח בוקעת ועולה וכו' [*ועיין פ"י דאהלות מ"ב]:

הקמרון. פי' הר"ב כעין קובה כו'. ועיין במשנה ז פט"ז ומ"ש שם:

ראש תור. פי' הר"ב רואין כאילו חוט נתון באלכסון כו'. ועיין בפירושו מ"ג פ"ז:

מוכני י"א דמוכני הוא מלשון כיור וכנו [וכן מוכח לפע"ד מאהלות ספ"ד] ור"ל כלי ב"ק שהוא מושב להשידה. שהשידה יושבת בתוכה. וי"א דמוכני הוא אופן שמחובר בהשידה למעלה. שעל ידה מעלין המשא מעל הארץ לתוך השידה [ולא הבנתי איזה ב"ק יש לאופן זה להציל מה שבתוכו באהל המת]:

שלה בזמן שהיא נשמטת שאין המוכני מהודקת להשידה. אלא שהושיבוה עליה:

אינה חבור לה לא לבד שאינן מצטרפין לשיעור הנ"ל. אלא גם אם כל א' מהן אינו מחזיק מ"ס ונטמא א' לא נטמא חבירו:

ואינה נמדדת עמה להחשב שניהן יחד בכלל אמה על אמה ברום ג' אמות:

ואינה מצלת עמה באהל המת דכל כלי שממ"ס ועומד באהל המת. והיא מכוסה. מצלת על מה שבתוכה. משא"כ שאר כלים. אע"ג שעשויים מדבר שאמק"ט מבחוץ. כגון כ"ח. או שאמק"ט כלל ככלי גללים ואבנים וכדומה. אינה מצלת על שבתוכה עד שתהיה סתומה בצמ"פ. וקאמר הכא שאם השידה מחזקת מ"ס. ויושבת על המוכני שאינה מחזקת מ"ס אע"ג שהמוכני עשוייה מדבר שאמק"ט. אפ"ה רק השידה מצלת על שבתוכה בכסוי לבד. אבל המוכני אמ"צ על תוכה רק בסתומה בצמ"פ [ועי' אהלות פ"ה משנה ו] כך היה נ"ל. ולתוס' [שבת מ"ד ב' ד"ה ואין] ה"פ. שאם השידה שמחזקת מ"ס יש בה נקב טע"ט. ומונחת באהל המת. והרי אע"ג שהשידה נחשבת כאהל. עכ"פ הרי הטומאה נכנסת לה דרך הנקב טע"ט שבה. וקאמר הכא שאם המוכני שהיא פשוטי כ"ע. ואינה מהודקת להשידה. סותמת קצת מהנקב. באופן שלא נשאר מהנקב פתוח רק פחות מטפח. והרי אין נכנסת מאהל לאהל בפחות מטפח [כאהלות פ"ג מ"ז]. עכ"פ כיון דלא מבטל התם להך סתימה. שתהיה סותמתה לזמן מרובה לא מהני סתימה. הא אם היה המוכני סותמת כל הנקב שבהשידה היתה מצלת [ועי' ב"ב ד"כ ע"א. ומ"ש בזה בס"ד [אהלות פ"ו מ"ב]. וק"ק לי לפי' זה דהרי התנא מסתם קסתם שאינה מצלת באהל המת משמע בשום אופן. והרי רבותינו בעצמן כתבו דבסותמת כל הנקב מצלת. ותו דמה לשון עמה דקאמר תנא. הכי הול"ל אינה מצלתה באהל המת. אבל לפרושא דידן שפיר קאמר עמה. דאע"ג דהשידה שמחזקת מ"ס מצלת. אפ"ה מוכני אינה מצלת. ותו מאי דמוקי לה רבותינו דמיירי שהמוכני הוא פשוטי כ"ע. ק' הרי סיפא קאמר שיש בתוכה מעות ש"מ דביש בהמוכני ב"ק מיירי. ועי' מ"ש בזה בבת בוקתי דמשנתינו [ספ"ד דאהלות] במוכני שתחת המגדל וע"ש. והנה לב' פירושים אלו איצטריכן לאוקמי בשהשידה סתומה למעלה. אולם לרש"י ור"ב מיירי בשאין כסוי להשידה ולהכי א"א דמיירי שעומדת באהל המת. שהרי הטומאה נכנסת לה למעלה דרך פתחה. אלא צריך לאוקמה בעומד בביה"ק. ולא רציתי להאריך בזה. מדכבר נתקשו רבעתוס' [שם] בזה וע"ש]:

ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות בתוך המוכני. דהמוכני מדאינה מחוברת להשידה כלי בפ"ע היא. והרי המוכני אז בסיס לאיסור. אבל בהיתה מהודקת בהשידה. הרי השידה מיוחדת לשום לתוכה בגדים וכלים. והם עיקר תשמיש השידה. והו"ל שניהן יחד ככלי אחד שבסיס להיתר ולאיסור דאז שרי לטלטלו [כא"ח ש"י ס"ח]:

ואם אינה נשמטת אף שאין מחוברין יחד במסמרים. וכדמוכח מקמרון לקמן:

ונמדדת עמה נ"ל דהיינו אפי' כשהמוכני גבוה טפח. ואפי' לר"ש לעיל [מ"א] התם רק ברגלים קאמר דבכה"ג אמ"צ מדהן מופרדין ובולטין במקום א' מהשידה. וגם אינן עשויין לשום תשמיש. מדאין להן ב"ק. משא"כ מוכני זו שמתפשטת תחת שולי השידה כולה ויש לה ג"כ ב"ק לא גריעה מוכני מאילו היה שוליים של השידה עבין מאד. דאפילו הכי לכ"ע לב"ה מצטרפת:

הקמרון שלה שיש כמין אהל על חצי השידה. כמו שיש למרכבת קוטשע בל"א כזה [ועי' פט"ז לעיל סי' ס"ה]:

בזמן שהוא קבוע שהקמרון קבוע בהשידה במסמרות. דמדמורגל להסיר הקמרון מהשידה. להכי לא סגי במחוברין יחד בלי מסמרים:

אינו חבור לה ואינו נמדד עמה ולא נקט נמי ואינה מצלת וכו' ואין גוררין וכו'. דכיון דחלול השידה פתוח להקמרון. גם מה שבתוך השידה אינו ניצול מדמעורבין אויר הטהור והטמא [ועי' ספ"ט דאהלות. ועי' ברתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו]. וגם שיש בתוכה מעות א"א דהרי משתמשת כפויה ואין לה ב"ק:

כיצד מודדין אותו כשהקמרון קבוע בהשידה שנמדדת עמה. היאך מודדין חללן. לענין השיעור של אמה על אמה וכו'. והרי חלול הקמרון גבוה הרבה מחלול השידה:

ראש תור מותח חוט מגג הקמרון עם השפה העליונה של השידה. כאשר תראה בצורה הנ"ל. וכל החלול שתחת החוט נמדד עם השידה לענין שיעור האמה על אמה וכו' [ועי' לעיל פ"ז מ"ג לענין השפוד. ושם מ"ו לענין הכנה]:

רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כגון ששולי השידה עגולים ואין לה מושב רחב. ועי"ז היא מתנועע אנה ואנה אם לא יושיבו עליה הקמרון שיתן להשידה הכרעה לעמוד ביושר [כך משמע מפי' הר"ב. ומהרמב"ם בפירושו כאן נראה דר"ל. שע"י שהקמרון יושב בצד א' מהשידה תכריע השידה א"ע לצד ההוא. ואינה יכולה לעמוד עד שיסירו הקמרון מעליה. וכבדה אזני משמוע לפ"ז מה דקאמר תנא שאינה יכולה לעמוד בפ"ע. הרי אדרבה. בפ"ע יכולה לעמוד ורק כשיושיבו עליה הקמרון לא תוכל לעמוד. ותו מ"ט דר"י. הרי כיון דהשידה בעצמה יכולה לעמוד על מכונה. למה לא תקבל טומאה כשאין הקמרון עליה]:

טהורה לרמב"ם ור"ב מיירי ר"י בשידה שאינה מחזקת מ"ס. ואפ"ה כשאינה יכולה לעמוד בפ"ע. א"כ הו"ל כאין לה ב"ק ואמק"ט [ונ"ל דאע"ג דכל שידה שבמשניות דלעיל בפרקן. מיירי בשידה שמחזקת מ"ס. הכא ע"כ בשידה שאינה מחזקת מ"ס מיירי. דאי במחזקת מ"ס. מה אם אינה יכולה לעמוד וכו' דקאמר תנא. אפי' אינה יכולה לעמוד הול"ל. ור"ל אע"ג שאינה יכולה לעמוד. ונמצא שאינה מחזקת מ"ס רק ע"י תמיכה אפ"ה אמק"ט. אע"כ דבשידה שאינה ממ"ס מיירי. דביכולה לעמוד לכ"ע מק"ני. וקאמר ר"י שפיר שאם אינה יכולה לעמוד. דהיינו שאינה מקבלת רק ע"י תמיכה אמק"ט. והא דנקט הך דינא הכא בשידה. והרי לדידי' בכל כלי ב"ק כך הוא הדין. היינו משום דבשידה מצוי כך שע"י שיושיבו עליה הקמרון. או ע"י שיסירוה. יהיה לה הכרעה לכאן ולכאן. א"נ לרבותא נקט דין זה בשידה. דאע"ג דדרך קמרון להושיבה על השידה. והרי אז יושבת השידה יפה אפ"ה כיון שהשידה כלי בפ"ע היא. ואינה מקבלת בלי תמיכה. להכי לר"י אמק"ט. מיהו מדפסקו הרמב"ם והר"ב דלא כר"י. ע"כ משום דרבנן פליגי עליה במה דסבר ר"י דמדמקבלת רק ע"י תמיכה אמק"ט. ורבנן ס"ל דכיון דמתחלה עשאוה לשם כך שתקבל רק בתמיכה מק"ט. מדדמי ללפד לעיל [פ"ב מ"ח]. וכ"כ לשולי קיסום [פ"ד מ"ג] דבכולן אע"ג שאין מקבלין רק ע"י תמיכה אפ"ה מדמתחלה נעשת לקבל באופן זה מק"ט. ולר"י שאני התם דאין הלפד והדבר התומכו כלי א'. לפיכך מדעשוי לקבל באופן כך מק"ט. אבל הכא השידה והקמרון כלי א' הן. והו"ל ככלי של פרקים שאינה נחשבת כב"ק רק כשאבריה מחוברין. דודאי לא ס"ד שבשעה שאבריה מפורקין יקבל כל אבר טומאה. וכן מוכח מלעיל [פי"א מ"ז. ופי"ב מ"ב] וכן מוכח מלקמן [פכ"ו מ"א. ומ"ב] וכ"כ מוכח מלעיל [פי"ב מ"ה] דבכולן א' א' בפ"ע טהור. מדאין להם שם כלי בפ"ע. ואע"ג דלקמן סוף פרקן אמרינן דמטה מטמאת אברים ומטהרת אברים התם הרי ע"כ בשיש בכל אבר שיעור מדרס בכדי לישב עליו מיירי. נמצא שאעפ"י שמתפרק האבר אכתי חזיא למדרס. אבל כלי שמק"ע משום ב"ק. כיון שנתפרקה אין כאן ב"ק. ואמק"ט כלל. ואע"ג דהכא לא נתבטל הב"ק כשיסירו הקמרון ממנו. אפ"ה כיון שמתנענעת ונופלת כל שלא יושיבו הקמרון עליה. מחשבה כאין לה ב"ק כשמתפרקת. ולרבנן זהו דוקא שכשנתפרקה אין להאבר שנתפרק ב"ק כלל. אבל הכא שהשידה ב"ק גם כשהיא מפורקת מהקמרון. רק שצריכה תמיכה דמי טפי ללפד הנ"ל ומק"ט. מיהו פלוגתייהו רק בכלי שאינה מחזקת מ"ס. אבל במחזקת מ"ס ואינה יכולה לעמוד רק כשיתמכוה מחזקת מ"ס. אבל בלי תמיכה אינה מחזקת כלל. זה פלוגתא דר' יוסי ורבנן היא [במ"ג] דגם לרבנן דר"י טהורין ממ"נ בין שנדון אותה כקודם תמיכה או כלאחר תמיכה. הרי בין כך ובין כך הרי אינה בת קב"ט כלל. ואפי' אם כשלא יתמכוה תקבל מעט. גם בכה"ג כמו בלפד דיינינן לה כלאחר תמיכה ומק"ט. ה"נ דיינינן לה כלאחר תמיכה וטהורה ודו"ק]:

ולרב"א ז"ל ה"פ. שאם השידה מחזקת מ"ס ועומדת באהל המת. אז רק היא טהורה. ולא המוכני. שאינה מחזקת מ"ס. וק' דא"כ אינה ניצלת הול"ל. ותו דזה כבר נכלל ברישא במ"ש אינה חיבור לה. דסתמא ודאי משמע בין לקולא ובין לחומרא. ותו קשה מקמרון לקמן (מ"ב) דקאמר התם ואינו נמדד עמה. וקשה ולמה לא נקט התנא גם התם הנהו תרתי. וצ"ע:

כך כתבו הר"מ והר"ב. ונ"ל דכונת רבותינו. שהשידה בפ"ע אמק"ט. מדאינה יכולה לעמוד בפ"ע וגם הקמרון אינו קבוע בה. ולפיכך הו"ל כשידה שאינה מקבלת רק ע"י הטייה במ"ג. דלא מחשב עי"ז כב"ק דאי בקבוע זה בזה במסמרים. מה נ"מ שאינה עומדת כשהיא לבדה. הרי עכ"פ ע"י שקבוע לה הקמרון עומדת יפה על מכונה. ונעשת כלי א' עמה:

כך היא גירסת הר"ב. וכך הוא פירושו. ולפ"ז א"א דמיירי דלאחר שניטל הרגל אינו מקבל אפי' כ"ש רק ע"י הטייה. ליתא. דהרי זה לא נזכר ברישא. אלא הכי הול"ל אע"ג שמקבלין שלא כדרכן טהורין אלא מיירי דלאחר שניטל הרגל מקבל קצת בלי הטייה. ואפ"ה אמק"ט. מדנשבר הרגל ואינו מקבל כ"כ הרבה כבתחלה. הרי נשחת צורת הכלי. ובכה"ג אף שמקבל גם השתא קצת אמק"ט. חוץ מכ"ח דהו"ל בכה"ג מק"ט משום גסטרא (כרמב"ם פי"ח מכלים ה"י). ואי גרסינן ושאינן. ונפרש כפי' קמא. יש קצת דוחק. דנצטרך לומר דהאי אעפ"י שמקבלין. ר"ל אעפ"י שמקבלין מעט. ונצטרך תו לומר דהאי שאין מקבלין כדרכן ר"ל שאינן מחזיקים מ"ס כדרכן. ומאן יהיב לן סכינא חריפא למפסק ב' בבי דסמיכי אהדדי. ולא נאמר שבדיבור א' נאמר. אולם לפע"ד ילק פשוט ויעף היה נראה דה"ק תנא. אע"ג שמקבלין טהורין. ר"ל אע"ג שאם גם אחר נטילת הרגל היה מקבל מ"ס. טהורין. ככל שאר כלי המחזקת מ"ס שאמק"ט. אפ"ה שאינן מקבלן כדרכן ר"ל אותן כלים שאחר נטילת רגלן אינן מקבלין מ"ס כדרכן. רק ע"י הטיי' ר' יוסי מטמא. דהחזקת מ"ס ע"י הטיי' לאו שמה קבלה למ"ס. דנחשביני' כאהל. אלא הו"ל ככלי שאינו מחזיק מ"ס:

מוכני שלה. בשבת פרק כירה דייקינן הא אין עליה מעות שריא אף על גב דהוו עליה בין השמשות ומוקמינן לה כרבי שמעון דלית ליה מוקצה ובתר הכי בדף מ"ו דחיק לאוקמא כשלא היה עליה המעות כל בין השמשות:

ואינה מצלת באהל המת. אית דגרסי ניצלת פי' אם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסי' מצלת וכן בפ' כירה פי' דאם השידה בבית הקברות וכו' כדפי' ר"ע ז"ל א"נ במוקף צמיד פתיל מיירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצדה מקום שהמוכני תופפת וממעטת אותו הנקב הר"ש ז"ל:

כיצד מודדין אותו ראש תור. פי' הרא"ש ז"ל הקמרון עובר מכל צד מעבר לדופני השידה כי הוא רחב יותר מן השידה וכשבא למדוד חלל הקמרון שהוא כנגד השידה מותח חוט מראש הכותל של השידה עד אמצעיתה של ראש הכיפה וכן מצד האחר והחלל שבין החוטין הוא מודד והרמב"ם ז"ל פי' דאפי' אין הכיפה עוברת על דופני השידה מודדין כמו שציירתי קמרון זהו % לפי שעיגול הכפה אין עושין אותה בשוה יש שעושין אותה כחצי עגול ויש שעושץ אותו קרוב להיות חד מלמעלה לכך נתנו מדה אחת לכולה. אם אינה יכולה לעמוד השידה בלא הקמרון טהורה אע"פ שאינה מקבלת והרמב"ם ז"ל פי' שהקמרון מכביד עליה ומטה אותה לצד אחד ואינה יכולה לעמוד השידה בפ"ע אא"כ נסמכת טהורה עכ"ל הרא"ש ז"ל:

כיצד מודדין אותה. פי' כיצד מודדין השידה הנז' לעיל דתנן ונמדדת עמה. ה"ר יהוסף ז"ל: