משנה כלים פרק י׳ משנה ו׳

מסכת כלים, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים, הִצִּילוּהָ. פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה, עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִים. הָיוּ שְׁתַּיִם, עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִין וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶרְתָּהּ. נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר, אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, הִצִּיל. הָיוּ שְׁנַיִם, עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִין וּבֵין נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ. עֲשָׂאָן בְּסִינִין אוֹ בְשֹׁגְמִין, אֵינוֹ צָרִיךְ לְמָרֵחַ מִן הָאֶמְצָע:

ר׳ עובדיה מברטנורא

וסתמוה שמרים הצילוה. סתמא כחכמים דיש צמיד פתיל מבפנים:

עד שימרח. סביב לזמורה מן הצדדים. אבל על הזמורה עצמה לא בעי מירוח:

נסר. פשוטי כלי עץ הוא:

בסינים. שנתן בין נסר לנסר קליפות דקות של סנה:

או בשגמין. קליפי עץ של שגמין. ואותן קליפין נתן בין נסר לנסר כדי לחברן:

עוד מפרשים על משנה כלים פרק י׳ משנה ו׳

פירוש המשניות לרמב״ם

פקקה בזמורה. כאשר סתם אותה בעץ הגפן הנה יצטרך שימרח בזפת והדומה לו סביב הזמורה עם עצם החבית ואם סתם הנקב בשתי זמורות הנה יצטרך שימרח בזפת הנקב ובין שתי הזמורות ומבואר הוא שהנסר הוא הלוח מפשוטי כלי עץ ולזה יציל כמו שבארנו בתחלת הפרק: וסינין. הוא שיקוב בעובי שני העצים שני נקבים נכחיים ויקח עץ דק קטן ויכניס קצתו בזה העץ והקצה השני בעץ האחר ויכה בו בקורנס עד שיפגשו שני העצים ויהיו לעץ אחד ויקראו הנגרין זה המעשה אצלנו אלפנ"ן ומזה הענין יאמר עשאן בסינין: ושוגמין. הוא ענין אחר ר"ל כאשר יחבר שני העצים עד שיהיו לאחדים הנה לא יצטרך לחבר ביניהן:

תוספות יום טוב

חבית שנקבה. חבית המוקפת צמיד פתיל שנקבה מצדה. הרמב"ם פכ"ב מהל' ט"מ [הלכה ח']:

הצילוה. עיין מ"ש במ"ו פ"ד דעדיות [ד"ה ומודים]:

עשאן בסינין. פי' הר"ב שנתן בין נסר לנסר קליפות דקות כו'. כעין שאנו עושין בשולי חבית של עץ נעורת של פשתן. הר"ש. והרמב"ם מפרש שחבר שני הנסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהן. או שלפף עליהן שוגמים. והוא שעם שהוא מין גמי. גם הר"ש פי' דשגמין הוא שעם ופי' הערוך שהוא עץ כפול שהן כופלין אותו ולא ישבר והוא עץ רך. ולא ישתבר בין לח ובין יבש. ע"כ. ועיין בסוף פ' כ"ב [ד"ה ששיגמן] :

תפארת ישראל – יכין

הצילוה ה"נ מיירי בהיה הסתימה שוה עם שפה החיצון של מקום הנקב בגב הכלי. וסתמא כרבנן לעיל. רק קמ"ל הכא דאפי' סתימה דממילא מהני:

עד שימרח מן הצדדים וא"צ מרוח ע"ג אע"ג שהזמורה ספוגיי שיש בה נקבים דקים בטבע. עכ"פ אינן נקבים ממש:

היו ב' שסתם החבית בב' זמורות:

נסר הוא פשוטי כלי עץ שאמק"ט כשאינו משמש לאדם וכלים ביחד [כפט"ז סמ"ז] ולהכי חוצץ:

שהוא נתון על פי התנור כולה בבא שא"צ היא אלא נקט לה משום סיפא דבעי למנקט עשאן בסינין וכו'. ובעי לאשמעינן דלא מהני כה"ג רק בב' נסרים שקצוותיהן מתאימות. ולא בב' זמורות:

עשאן בסינין להרמב"ם היינו יתידות עץ. שחיבר בהן ב' הנסרים במקום שמתאימין יחד. ולהר"ש היינו קליפות דקות של סנה. והוא כעין נעורת של פשתן. שאנחנו סותמין בו את הנקבים והסדקין:

או בשוגמין הוא ג"כ מין קליפות עץ. ושניהן מתדבקין וסותמין יפה כמרוח שבין נסר לחבירו:

תפארת ישראל – בועז

כך נ"ל ורבינו הר"ש כ' דקמ"ל דאע"ג דבתוספתא (פ"ה דאהלות) ס"ל לאבא חלפתא דנסר הנתון על עין התנור אינו מציל. אפ"ה קמ"ל הכא דדוקא התם דלאו אורחא. אבל נסר על פה תנור אורחא הוא. ולא זכיתי להבין מה דמיון בין זה לזה. הרי התם באין צמ"פ מיירי. גם בלא זה לא קיי"ל כאבא חלפתא התם:

מלאכת שלמה

וסתמוה שמרים הצילוה. סתמא כחכמים דיש צמיד פתיל מבפנים ובהדיא פליג ר' יהודה אהאי בבא בתוספתא. ועיין במ"ש בפ"ד דעדויות סי' ו':

היו שתים עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה. גרסי' משום דזמורה לשון נקבה:

עשאה בסינים. בערוך בסנים בלי יוד וכן ג"כ בערך שגם וכן מצאתיו מוגה בנקודת קמץ. ובפי' הרמב"ם ז"ל בסינים הוא שיקוב בעובי השתי זמורות שני נקבים זה כנגד זה ויכניס עץ דק ראשו האחד בנקב האחד וראשו השני בנקב השני ויכה עליהם בקורנס עד שיתקרבו זה אצל זה ויעשו כזמורה אחת או נסר אחד ושוגמין ושועמין אחד ושעם הוא מין גמי ואומר שאם כרך השעם על שתי הזמורות עד שנעשו אחד אין צריך למרח ביניהם ע"כ. וגם הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה בפרשת תרומה גבי משולבות פי' סנין כמו שפירשו הרמב"ם ז"ל והביא שם ברייתא השנויה במלאכת המשכן ושני הסינים יוצאין מן הקרשים וכו' ע"ש. ובערוך פי' שוגמין זמורות שמתוחין מקיר אל קיר ושוטחין עליהן בגדים וי"א עץ כפול שהן כופלין אותו ולא ישבר והוא עץ רך ולא ישתבר בין לח בין יבש ובלשון תלמוד שעם ע"כ. וה"ר יהוסף ז"ל כתב פי' זה שפי' ר"ע ז"ל קליפות דקות של סנה וכו' אינו נראה שהרי אין שייך לומר עשאן בסינין וכו' אלא היה לו לומר תחב ביניהן סינין וכו' על כן נראה לפרש דה"פ שדרך האומנין הבקיאים בחרושת עץ הוא שהם עושים ארגז והם רוצים לעשותו שלא יהיה בין דף לדף ריוח כלל חותכין בכל דף כמין שליבות ושליבות של דף זה נותן בחלל חברתה ונמצא שכשמכניסין אח"כ זה בזה אין ביניהם ריוח כלל ונקרא סינין כזה % עוד עושין אופן אחר נותנים עובי חצי דף זה כעובי אצבע בצד זו באורך הדף וחצי עובי דף זה כעובי אצבע בצד זו באורך הדף השני ומניח אותם זה ע"ג זה שהאחד ממלא חתך חברו ואין ביניהם אז ריוח כלל וזה נקרא שוגמין % וזה אי אפשר לציירו בדיו כראוי ע"כ:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה כלים פרק י׳ משנה ו׳?

משנה כלים פרק י׳ משנה ו׳ פותחת במילים ״חבית שנקבה וסתמוה שמרים הצילוה פקקה בזמורה עד״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין, תפארת ישראל – בועז ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה כלים פרק י׳ משנה ו׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־5 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת כלים פרק י׳?

בפרק י׳ של מסכת כלים יש 8 משניות, וזו המשנה ה־6 בו.

עוד: מסכת כלים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Kelim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Kelim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Kelim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – בועז: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Boaz on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)