משנה חלה פרק א׳ משנה ב׳

מסכת חלה, סדר זרעים · כל הפרק עם ברטנורא

הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת:

ר׳ עובדיה מברטנורא

יצא ידי חובתו. דכתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובת מצה, דברים שאין באים לידי חמוץ אין אדם יוצא בהן ידי חובת מצה:

נתערב אחד מהן בכל המינים. נתערב אחד מחמשת המינים הללו בשאר תערובות, כגון כותח הבבלי ושכר המדי:

ה״ז עובר בפסח. על בל יראה ובל ימצא, אם הניחו ברשותו:

הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. דדגן כל דמידגן משמע, וקטנית וזרעים מידי דמידגן הוא:

אינו אסור אלא בהן. דדגן ותבואה אחד הוא. והלכה כחכמים:

וחייבים בחלה ובמעשרות. איידי דבעי למיתני אלו חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות ואלו חייבים במעשרות ופטורים מן החלה, תנא הכא וחייבים בחלה ובמעשרות:

עוד מפרשים על משנה חלה פרק א׳ משנה ב׳

תוספות יום טוב

חייב בהכרת. [*והכי מצינו בברייתא פרק הדיינים דף לט ע"ב] ובסוף מכות דף כג ע"ב [*שם] פירש [*תלמיד] רש"י בהכרת לשון הכרת תכרת ע"כ. כלומר דלא קרינן הה"א בפת"ח הא אי הכי לסגי ליה למתניתין לומר בכרת. אלא קרינן הה"א בחירק ורומז לכרת דכתיב בקרא [*ובסדר המשנה שבירושלמי בהיכרת ביו"ד וכן שם בגמרא בכמה דוכתי והרבה יש כן שם במסכת בכורים]:

הרי זה עובר בפסח. פי' הר"ב על בל יראה. אבל בריש פ"ג דפסחים מפרש בענין אחר. ושם אפרש בסייעתא דשמיא:

הנודר מן הפת וכו' דברי ר"מ וחכ"א הנודר מן הדגן וכו'. כן הנוסחא בספרים. ומלשון הר"ב משמע דגרס בדברי ר"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה"ק ר"מ במשנה ב פ"ז דנדרים (דף נה.) הנודר מן הדגן אסור בכל אלא שלא מצאתי כן בשום נוסח. ולפי נוסחת הספרים פליגי רבנן אדיוקא דר"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי דינא הכי שאינו אסור אלא בהן. ודברי הרמב"ם מטין ג"כ כנוסחת הספרים. שכתב ואין מחלוקת בין החכמים שהנודר מן הפת וכו'. וחולק ר"מ *)לחכמים בנודר מן הדגן שחכמים אומרים אינו אסור אלא בה' מינין. ור"מ אומר שהנודר מן הדגן אסור בכל וכו'. ועוד יתבאר [זה] מדעתם במסכת נדרים ע"כ. ואי איתא דגרסי' לה הכא בהדיא מה היה צורך לראיה ממס' נדרים. [*ובמשנה של הפי' שהזכרתי הגירסא הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינין חוץ מפירות האילן דברי ר"מ ע"כ. ואף מלשון הרמב"ם לא קשיא שאפשר שלא לראיה כתב ויתבאר עוד וכו' אלא לומר שכן יש עוד וכו']:

תפארת ישראל – יכין

נתערב אחד מהם מה' מינין הנ"ל שנתחמצו:

הרי זה עובר בפסח בבל יראה ובל ימצא בהניחו ברשותו ולא נתבטל קודם פסח:

הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם משא"כ בנדר מדגן אסור נמי בקטנית וזרעים:

וחייבין ה' מינין הנ"ל:

בחלה ובמעשרות ואף על גב דגם שאר מינין חייבין במעשרות אפ"ה איידי דבעי למתני ואלו חייבים במעשר ופטורים מחלה הדר תני הכא וחייבים וכו':

מלאכת שלמה

האוכל מהם כזית מצה. פי' כזית מזה או כזית מזה:

כזית חמץ חייב בהכרת. אבל אורז ודוחן לא. וגרסי' בהכרת הה"א בחיר"ק והכ"ף בפת"ח מן הטעם שכתבתי בפ"ק דמגילה סימן ה':

ה"ז עובר בפסח. מפ' בפ' אלו עוברין כגון דאיכא בתערובת כזית בכדי אכילת פרס ור' אליעזר מחייב עלי' בלאו דכל מחמצת והוא דבלע לי' הכי בענין שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס ואע"ג דלאו אורחייהו דאינשי למיכלי' הכי בעיני' באנפי נפשי' אלא בטבול היינו דאשמועי' רחמנא ורבנן פליגי עלי' דר' אליעזר והכא סתם לן תנא כר' אליעזר ורש"י ז"ל סובר דדעת ר' אליעזר דעבר גם בבל יראה ובבל ימצא וכ"ש דאיכא לאו באכילתן וכדפרישית ורבינו תם ז"ל סובר דלא מחייב ר' אליעזר אלא על אכילה לחוד:

הנודר מן הפת ומן התבואה. בירושלמי מפ' לה במקום שאוכלין כל פת:

הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן וכו'. כך שמעתי שהיא עיקר גירסת המשנה וכן נראה קצת שהיא גירסת ר"ע ז"ל אבל מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס כמו שכתוב בספרים שהרי הוא מפרש על המשנה הגרסא הנזכרת ובפ"ז דמסכת נדרים שנוי' פלוגתא זו התם בהדיא כדכתבינן. וז"ל ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דברי ר' מאיר כלומר דוקא כי אמר פת או תבואה אינו אסור אלא מהן אבל הנודר מן הדגן אסור בכל המינים חוץ מפירות האילן כדתנן בפ' הנודר מן הירק דקסבר ר"מ דדגן כל דמידגן משמע כדאיתא התם. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אף מן הדגן הדין כן אבל כ"ע מודו דהנודר מן התבואה דאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד והכי איתא בפ' הנודר מן הירק ע"כ משמע דלא גריס במתני' רק כמו שכתוב בספרים וכן הובאה בירושלמי פ' הנודר מן הירק. והילך פי' ה"ר יהוסף ז"ל הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן לפי לשון התלמוד דבירושלמי נראה דחכמים סוברים להפך מדברי ר"מ דר"מ סובר דהנודר מן הדגן אסור בכל כדאיתא בנדרים פ"ז וחכמים סוברים דאינו אסור אלא בחמשת מינים ור"מ סובר דהנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינים האלו בלבד וחכמים סוברים שאסור בכל כן משמע לשון הירושלמי ובזה מיושב לשון המשנה אך בתלמוד שלנו במס' נדרים יש א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינים וצ"ע עכ"ל ז"ל:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה חלה פרק א׳ משנה ב׳?

משנה חלה פרק א׳ משנה ב׳ פותחת במילים ״האוכל מהם כזית מצה בפסח יצא ידי חובתו״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה חלה פרק א׳ משנה ב׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־6 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת חלה פרק א׳?

בפרק א׳ של מסכת חלה יש 9 משניות, וזו המשנה ה־2 בו.

עוד: מסכת חלה · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Challah – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Challah – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Challah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Challah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)