משנה ברכות פרק ג׳ משנה ד׳

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה כו': בעל קרי הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו. ופי' מהרהר מחשב ברעיוניו ר"ל יקרא ק"ש בלבו ולא יניע שפתיו ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהוא מן התורה כמו קריאת שמע והוא מה שאמר הכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה ומותר לו לקרוא קריאת שמע ולברך לפניה ולאחריה וכן ברכת המזון ואף על פי שהוא בעל קרי אמנם התפלה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים אלא אם כן יהיה חולה ונכאב ואז לא יתחייב טהרה בשום פנים ואפילו על הזמן הראשון רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל כמו שיתבאר (דף כב.) בגמרא וכן נאמר בו חולה לאונסו פטור מכולם:

מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:

מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:

בעל קרי – אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:

מהרהר – ק"ש ואע"ג דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא"ח מ"ז ס"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא"ח ס"ב ס"ד]. ומה"ט הורה ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ"ל דכוונת ע"ר זצוק"ל דלא דמי לברכת ק"ש דהוא ג"כ מד"ס. ומה"ט לא התירו הרהור. י"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ"ב א'] משא"כ בצמא בלילה שלא פשע:

בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה – אפילו בהרהור. מדהן מד"ס:

ועל המזון מברך לאחריו – בהרהור:

ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם – בפה: וקיי"ל דחייב בכולן [כא"ח פ"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב"ד אחרון לבטל דברי ב"ד ראשון [כע"ז דל"ו]:

בעל קרי כו'. בין שהוא מרגיל וממשיך את הקרי ע"ע דהיינו שמשמש את מטתו (בירושלמי פ' בתרא דיומא ודספ"ק דתעניות אריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה. רב הונא אמר אפי' ראה עצמו ניאות בחלום ואפילו מדבר אחר פי' שלא מאשה ע"כ) בין שראה קרי לאונסו הכל נקרא בעל קרי. ומשמע דס"ל לתנא דמתני' דצריך טבילה לד"ת וכן כמה תנאי ואמוראי איכא בגמ' דס"ל דצריך טבילה לד"ת ודלא כר"י בן בתירא דאמר אין ד"ת מקבלין טומאה והכי נהוג עלמא. (בס' לבוש החור ססי' תרי"ג כתב קיי"ל דאין טבילה בזה"ז לבעל קרי אפילו לתפלה כיון שאינו יכול לטהר עצמו מכל וכל כגון מטומאת מת ע"כ). וקודם ביטול התקנה אסיק רבא בגמ' (עי' בתשובת הרשב"א ז"ל סי' רי"ט) דהכי הויא הלכתא דבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל ובריא לאונסו ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכלום. ופי' רש"י ז"ל דרנב"י דאמר דהשתא נהגינן כריב"ב אחר רבא הוה וכותיה קי"ל:

מהרהר בלבו. ק"ש כשיגיע זמן כו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל והכריחו לפי' זה מן הבבלי. אבל בירושלמי מפרש דבק"ש ובהמ"ז שהם מה"ת כ"ע לא פליגי דמוציא בשפתיו ולא נחלקו אלא בברכות דרבנן. וה"פ בעל קרי מהרהר בלבו ברכות ק"ש אבל אינו מברך בפה לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו בפה ואינו מברך לפניו אלא בהרהור. רי"א מברך בפה בין לפניהם בין לאחריהם ע"כ. אבל הר"י ז"ל פי' ועל המזון מברך לאחריו כלומר מהרהר לאחריו. והתם בירוש' בברייתא מזכיר ר"י בשם חכמים ות"ק בשם ר"מ. וכתב ה"ר יונה ז"ל על דרך הבבלי דר"י בתרתי פליג בהדי רבנן חדא בברכות דת"ק אומר שאין ק"ש והברכות שוות ומהרהר על ק"ש ולא על הברכות ור"י אומר דדינם שוה ופליג עליה באידך דת"ק היה אומר מהרהר והוא היה אומר דאפי' הברכות מוציא בפה כ"ש ק"ש עצמה ע"כ. ועוד האריך עד שנראה שגם הוא אינו מסכים לפי' הירושלמי. ובגמ' מסיק דר"י עשאה לבהמ"ז כה' ד"א וגבי ה' ד"א שמעינן ליה לר"י דאמר דבעל קרי שונה בה' ד"א פי' שמתוך שהן הלכות פשוטות מענין ד"א א"צ להעמיק בהן אבל בשאר ד"ת א"ל להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהן. ומ"מ ר"י על עצמו היה מחמיר מלשנות אפי' ד"א ע"כ עם פי' רש"י ז"ל. וצ"ע אמאי פי' רש"י ז"ל עשאה לבהמ"ז ול"ק סתמא עשאן דקאי אכולהו כדמשמע פשטא דמתני' דר"י קאי בין אברכות דק"ש בין אבהמ"ז וכדכתיבנא בשם ה"ר יונה ז"ל ולא מצאתי מי שהגיה על דברי רש"י ז"ל מאומה והוא תימה בעיני שהרי גם בירושלמי איתא נמי ברייתא בהדיא דפליגי בה ר"מ וחכמים דהיינו ר"י קאמר קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה: