משנה ביצה פרק ג׳ משנה ח׳

אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה כו': הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו': אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מדה מותר לתת בה. ורבי יהודה אוסר לפי שהוא כלי ידוע למדה. והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש כדי שלא יתבטל בעת המשקל ואין הלכה כרבי יהודה:

אבל לא במדה. פי' הר"ב שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד כו' מותר למלאותו דהואיל ואינו מיוחד כו' לא קעביד כדעבדין בחול. שדרך לקוחות לומר תן לי לוג. ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע"ג דמיוחד למדה. משא"כ במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו. וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמ'.

רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה כו'. פי' הר"ב אע"פ שעדיין לא יחדו וכו' הואיל ועומד למדה. משא"כ במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:

אף במועד עושה כן. פי' הר"ב מפני ביטול בית המדרש. הכי תניא בגמ' וכתב רש"י ול"ג במשנה מפני בירורי המדות. ולמאן דגרס מפרש הכי מפני בטול בה"מ של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה וטעמא שרצה שלא ירתיחו. לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלאה ואברייתא פירש שהרתיחות הן נקראים בירורין. לפי שמבררין אותן מן היין כששותהו. א"נ על דקלישי וזיגי ע"כ. וג"ז הפירוש עולה כהוגן במשנתינו:

חנוני הרגיל אצלו. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פסוק דמים. רש"י. [*ובמשנה שבסדר ירושלמי אומר אדם לחברו תן לי כו']:

שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכיר ליה מנין אלא שכך צריכין. הר"ן.

מלא לי כלי זה אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא"ה שרי:

אבל לא במדה שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ"ג]:

לא ימלאנו אף שלא יחדו למדה. וקיי"ל כת"ק:

אבא שאול אומר אף במועד בחוה"מ:

מפני ברורי המדות ר"ל מפני שבחוה"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:

וחכמים אומרים אף בחיל אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי"ז לא יעלה רתיחות:

מפני מצוי המדות שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:

הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:

אומר אדם לחנוני וכו'. תוס' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ה) ותוס' דר"פ שואל (שבת דף קמ"ט) ומה שפי' ר"ע ז"ל באבל לא במדה הוא פי' ראשון דבגמ' וכן פי' ג"כ הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשנה אבל ביד שם פ"ד פסק כלשון אחרון דרבא דאפי' היה כלי המיוחד למדה ימלאנו ומאי אבל לא במדה שלא יזכיר לו שם מדה ואתא ר' יהודה למימר כלי המיוחד למדה לא ימלאנו:

ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה וכו'. בטור א"ח סי' שכ"ג ובגמ' פריך אלמא גבי שמחת י"ט ר' יהודה לחומרא ורבנן לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן לעיל בפירקין ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר וכו' ומשני דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא התם בשאינו עומד למדה פי' כלי וקופיץ אין עומדין לכך הכא בעומד למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא התם קעביד כדעבדין בחול במאזנים פעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו הכא לא עמד כדעבדין בחול דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה ולאידך לישנא הכא לא קעביד כדעבדין בחול דעבידי אינשי דמקרבי לחבריהם חמרא במנא דכיילא ושתו:

מעשה בשאול בן בטנית. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

אבא שאול אומר אף במועד עושה כן. ברב אלפסי והר"ן ז"ל ליתה להאי בבא:

מפני מצוי המדות. כשמוכר שמן וביין שכיחי בירורין ולא בשמן. ירוש' תני מעשה בר"א ב"ר צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלם והיו ממלאין מדותיהן מעי"ט ונותנין אותן ללקוחות בי"ט ר' חנניא בן עקביא אומר אף בחולו של מועד היו עושין כן מפני מצוי המדות אף הוא כנס שלש מאות חביות [יין] וחברו כנס שלש מאות חביות [שמן] בבבלי בברייתא מפרש שהביאום לגזברים שבירושלם אמרו להן חכמים לא הייתם צריכין לעשות כן פי' רש"י ז"ל מפני שהלקוחות מוחלין ע"י טרדן ומרוצתן שאינם יכולין לשהות עוד וידעי וקא מחלי אלא הואיל והחמרתם על מצמכם יעשה בהן צרכי צבור פעם אחת חלה ונכנסו רבותינו לבקרו אמר לון אתון חמון הדא ימינא דהוות מכילא בקושטא ע"כ:

אצל חנוני הרגיל אצלו. בין הוא גוי בין הוא ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד תוס' ז"ל. ופי' רש"י ז"ל וכן רבינו ישעיה ז"ל הרגיל אצלו שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ויבטח בו שלא יחמסנו ונותנו לו בלא פסוק דמים. ובהרי"ף ז"ל הלשון כך אומר אדם לחנוני תן לי וכו' וכן הוא במגיד משנה פ"ד דהלכות י"ט סי' כ"ד. ובטור א"ח סי' שכ"ג ותקי"ז ובירוש' גרסי' אומר אדם לחברו תן לי וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן בטור בסי' שכ"ג אכן בסי' תקי"ז לחנוני וע"ש בטור על מה שכתבתי בשם התוס' ז"ל והביא שם גם דברי הר"ן ז"ל והם מבוארים יותר מן התוס' ע"ש: