משנה ביצה פרק א׳ משנה ח׳

הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים כו': בורר אוכל הוא שילקט האוכל מן הפסולת אחת אחת וכשהפסולת יותר מן האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל. ומדיח ושולה פירוש שיתן מים על העדשים הטחונים או הפולין ודומיהן וכשיגבה וירבה הפסולת על פני המים וירד האוכל והוא מסיר אותו הפסולת בידו זהו ענין שולה כלומר מסיר הפסולת ושוטף אותו מעל פני המים ואין הלכה כרבן גמליאל:

בקנון. פירשו הר"ב בפי"ו דמסכת כלים משנה ג':

בתמחוי. קערה גדולה. רש"י דף י"ב ע"ב:

אבל לא בטבלא כו'. דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה. רש"י שם ועיין לקמן:

בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:

ובית הלל אומרים בורר כדרכו דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:

בקנון [קארב]:

ובתמחוי קערה גדולה:

אבל לא בטבלא על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא"ח שי"ט, ותק"י ס"ב] וקיי"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג"א תק"י ס"ב]:

ולא בנפה [פיינעס זיעב]:

ולא בכברה [גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:

רבן גמליאל אומר אף מדיח שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:

ושולה ר"ל ומסירו בידו, וקיי"ל כר"ג [תק"י], ודלא כר"ב:

כ"כ הר"ב. וכ' עלה הגאון הגדול מהו' עקיבא שליט"א, וז"ל קשה הא הפסולת מוקצה ואסור בטלטול. ואי"ל מדחזי לבהמה, דא"כ מה מקשי הש"ס פסולת מרובה על אוכל מי איכא מאן דשרי וק' הרי חזי לבהמה. ונ"ל מזה ראייה לתוספות [ד"ח א'] דמותר לסלק אפר מוקצה לצורך אפייה, דטלטול לצורך אוכל נפש שרי' וכ"כ תוספות [דכ"ח ב'] ד"ה גריפת, וכ"כ ג"כ [דל"א ב' ד"ה אמר] עכ"ל. ויאמר קטין חריך שקא במחכ"ת הגאון נ"י, אשתמיטתיה מ"ש רכ"מ [פ"ג מיו"ט] וכ"כ נמי רט"ז [א"ח תק"י סק"ב] דלרמב"ם שכ' כהר"ב הכא, ה"פ בש"ס, פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לברור הפסולת דטריחא מלתא דוודאי בורר האוכל בכה"ג, יע"ש. וגם בל"ז יפה תפס עליו בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א. דדוקא פסולת להדיא מותר לטלטל מדחזי לבהמה אבל במעורב באוכל, האוכל החשוב לא בטל לגבי פסולת, וגם הפסולת המרובה לא בטל לגבי אוכל המועט, וכן מצאתי סעד לדברי בני הרב שליט"א מתוספות שבת [קמ"ב ב' ד"ה שאוכל] וכפי שהוגה שם בגליון. ולפע"ד דמי לבשר כשר חי דאסור לטלטלו אף דחזי לכלב, דעכ"פ לא יתנהו לכלב, ובשר טריפה מותר לטלטלו מדעומד לעכו"ם או לכלב. [ועמ"ש בקופת הרוכלין מ"ש שם בבגד שעטנז]:

הבורר קטניות וכו'. ביד שם סי' ט"ו ט"ז ותוס' שבת פ"ז דף ע"ד:

בורר אוכל ואוכל. ולאו היינו ברירה אבל אינו מותר לברור הפסולת. ותימה דבמסכת שבת קאמר מה דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח הפסול' והכא משמע שאין ברירה בכך דקרי ליה שנוי וי"ל דהתם ה"פ נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת פי' יזרוק אותו ומ"מ פסולת מתוך האוכל הוי ברירה א"נ התם שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי הוי אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל דרך ברירה תוס' ז"ל: והגרסא בירוש' בורר אוכל אוכל בלי ויו: וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:

בורר כדרכו. פי' אפי' ליטול הפסולת ולהניח האוכל:

ברור כדרכו בחיקו. ונלע"ד בחיקו ר"ל אפי' לשמור דאע"ג דלא הוי דומיא דקנון ותמחוי ונפה וכברה דהנהו ר"ל שעושה הברירה בהם וקצת הוכחה לזה מהא דתנן בפ"ד דמעשר ראשון המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב וכן מצאתי ג"כ שפי' בית יוסף בא"ח סי' שי"ט. וז"ל בקיצור וצריך לומר דהא כדאיתא והא כדאיתא דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם ע"כ. ומלת חיקו י"מ חיקו שוליו כמו ומחיק הארץ ופי' הרמב"ם ז"ל וכשהפסולת מרובה על האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל ע"כ וזה תלוי בפי' ברייתא דרשב"ג דבגמרא ועיין בהר"ן ז"ל: ור"ע ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל:

בקנון. אית דלא גרסי ליה במתני' וגם בירוש' ליתיה. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ופי' רש"י במכלתין דף י"ב ובשבת פ' כלל גדול (שבת דף ע"ד) כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהיא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הצר והפסולת נשאר בכלי:

אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה משום דמיחזי כבורר לימים מרובים. ובירוש' דפירקין ודפ' כלל גדול דשבת תני הבורר בי"ט סופג את המ' ופרכינן והא תנינן בורר כדרכו וכו' ומשני דר"ג היא מתני' דר"ג אומר אף מדיח ושולה ע"כ: ובטור א"ח סי' תק"י: