משנה בכורות פרק ו׳ משנה ב׳

ריס של עין שנקב שנפגם שנסדק הרי בעיניו כו': ריס העין שם העפעף האחד משני עפעפי העין ושם הלבן לובן העין: ודק פירושו רושם וכבר נתבאר שכל מה שאירע בלבן לבדו אינו מום ולפיכך אם היה הרושם הזה תבלול לבן בשחור העין והיתה גומא בעין שהיא נראת שפלה הרי הוא כשר ואינו מום ואם היתה בולטת על שטח העין הרי הוא מום ואם היתה כמו גרגר שחור בולט בשחור העין הרי זה ג"כ נקרא דק אבל אינו מום ואם נעשית גומא כל שהוא בשחור העין הרי זה מום: וחלזון נחש שני שמות נגררים על ענין אחד הוא שיצמח בעין בשר מותר וימשך עד שחופה קצת משחור העין ושמו המפורסם אצל הרופאים בלשון ערב טפרא (אמר המעתיק וכן קורין לצפורן האצבע טפרא בלשון ערבי): ותבלול הוא הערבוב ונגזר מן בלול והוא שיתערב הלבן עם השחור ויש לו שר דינים והוא שאם נראה כאילו מן הלבן נכנס שום דבר בשחור העין הרי הוא מום והוא מה שאמר לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן אינו מום והוא ענין מה שאמר נמשך בשחור ונכנס בלבן אינו מום: וסירא הוא שפת הלבן לפי שקרומי העין כוללין כל העין ומקיפין אותם זולתי הלבן שהוא מקיף לקרום הקרניים מכל צדדין סביב לשחור העין ר"ל סביבות המקום הנראה מן העין שמתהפך למראה השחרות או התכלת ואינו מקיף כל העין ואיני בא להגיד סיבות מאורעות התחלואין האלו ולא מקום החולי בצמצום באיזה קרום יהיה ואיזה מהן ראוי ליקרא חולי על האמת ומה הוא הנגרר אחרי החולי לפי שאין כוונתי להודיע אלא הדבר שכשרואים אותו אומרים עליו זה הוא מום וזו היא הכוונה בכאן לא לרפאות אלו התחלואים עד שנצטרך לדעת סיבותם ומקומותם ואיזה מהן חולי:

ריס של עין שנקב שנפגם שנסדק. בכולהו כתב הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש שהן בכל שהן. וכתב עוד ג' מומין אלו בכלל חרוץ האמור בתורה. ועיין משנה ד':

דק תבלול. כתיבי במומי אדם. ובת"כ מנין לתת את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה. ת"ל גרב גרב לג"ש ילפת ילפת לג"ש ומייתי לה בגמ' ר"פ דלקמן:

בשחור ונכנס בלבן. ל' הרמב"ם ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן. והר"ב העתיק שחור ונכנס כו'. ובמשנה שבגמ' שחור נכנס בלבן:

שאין מומין בלבן. כתב הר"ב דלאו עין הוא אלא שומן העין. גמ'. דכתיב (תהילים ע״ג:ז׳) יצא מחלב עינימו. פירש"י יצא רשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעיניו. ושומן העין בלבן הוא. ע"כ. ועיין במשנה י':

ריס עפעף. אויגענליד בל"א:

שנסדק כולן שיעורן בכל שהוא:

הרי בעיניו ר"ל הרי כשיש בעינו:

דק שיש עור על העין או וכו':

תבלול פערמישונג. שנבלל בהעין השחור בהלבן ע"י חלזון נחש או ע"י עינב:

חלזון נחש חלזון ונחש א' הן. ור"ל שיש על השחור שבעין. בליטת בשר לבן כמין נחש. ודרך הבליטה ההיא להיות מנומר כחלזון. והוא תולעת מנומר בנקודות:

ועינב שיש על השחור שבעין בליטה עגולה כגרגר ענבה:

ואיזהו תבלול ר"ל איזה תבלול שע"י נחש חלזון:

לבן הפוסק בסירא סירא הוא העיגול המקיף את השחור שבאמצעית העין:

ונכנס בשחור שאם חוט לבן פוסק העיגול הנ"ל ונכנס לתוך השחור. הוה מום:

בשחור ונכנס בלבן ר"ל אבל אם חוט שחור נמשך מבפנים לתוך הלבן שבעין:

שאין מומין בלבן דהלבן אינו עיקר העין. רק שומנו:

ריס של עין. בערוך ערך רס ס"א חריץ של עין שניקב פירשו בגמרא תורא ברא דעינא והיינו עור של העין ע"כ:

הרי בעיניו דק. מצאתי מנוקד דוק בוי"ו עם חולם:

שחור. זהו שקורין פרונילא שמשם מראית העין באה לו וכו':

שאין מומין בלבן. דלאו עין הוא אלא שומן שנאמר יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינמו סתמא לא איקרי ומתני' ר' יוסי היא ור"מ פליג עליה בין לבן נכנס בשחור בין שחור נכנס בלבן ה"ז מום דדריש דלשון תבלול דבר המבלבל את העינים:

שאין מומין בלבן. עיין במה שכתבתי בסוף פירקין: