הרא"ש על ויקרא פרק ב

על מנחה האפויה במחבת ומרחשת כתיב והבאת את אשר יעשה מאלה לה' כלו' מגישה לקרן דרומית מערבית להראות שעיקר תיקונה לשמים כדי שלא יראה כמתקן לעצמו והשירים שולח מנות לגבוה אבל מנחה סולת לא כתיב לה' שאין צריך ליקרב שאינה מתוקנת כלל וכל מנחת כהן כליל תהיה שאם הוא עצמו אוכל השירים מה יהא בקומץ מועט אבל מנחת ישראל הקומץ לגבוה והשאר לכהנים משרתי ה' ולא דמי לחטאת כהן ואשמו שהחלב והאמורים נקטרים מלבד הדם והעור לאנשי משמר: