חזקוני על דברים פרק לד

ויעל משה כמו שאמר לו הקב״ה עלה אל הר העברים ואף על פי כן איחר לעלות עד שברכן תחלה.

הר נבו הוא הר העברים הוא ראש הפסגה.

נבו בחלקו של ראובן היה כדכתיב ובני ראובן בנו את חשבון וגו׳ ואת נבו ואת בעל מעון ומה שכתב גבי גד כי שם חלקת מחוקק ספון י״ל דנבו על הספר היה בין נחלת ראובן וגד.

את כל הארץ ראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו שהרי נשאר מארץ ישראל שלא כבש וחלקה בחייו לשבטים כמו שמפורש בספר יהושע.

את הגלעד מן הגלעד, שהיה בעבר הירדן מזרחה שמש שהיה משה עומד בו.

עד דן שהוא גבול ארץ ישראל כדכתיב מדן באר שבע.

עד הים האחרון הוא גבול ארץ ישראל לצד המערב.

עיר התמרים לפי שהיתה משונה בחשיבות הזכירה בפירוש.

ויקבר אתו בגי שלשה סימנים נתנו במקום קבורתו של משה שאמר בגי ובאי זה גיא בארץ מואב ובאי זה מקום מול בית פעור ואפילו הכי לא ידע איש את קבורתו ללמדך שלא קברו איש.

עד היום הזה שלא יקבר איש אצלו כענין שנעשה בבית אל ושלא ידרשו בו שואלי מתים.

לא כהתה עינו מקירון פנים.

ויבכו בני ישראל ובאהרן כתיב כל בית ישראל לפי שכשמת אהרן מי הוא הרואה את משה בוכה ולא יבכה הוא.

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אפי׳ בישראל אבל בעובדי כוכבים לא צריך למימר שהרי כתיב ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה.

אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים כדכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה׳ יביט. דבר אחר הקדוש ברוך הוא ידעו למשה אבל משה לא ידעו לקב״ה פנים אל פנים כדכתיב לא יראני האדם וחי.

[ולכל היד החזקה אלו תשע מכות].

ולכל המורא לשון מראה.

לעיני כל ישראל לפיכך האמינוהו.

שלימא סדרא דפרשת וזאת הברכה וסליקו להו חמשה חומשי תורה בסייעתא דשמיא