סיפור: "איש תם יושב אהלים" – הנדר שהציל את רבי אברהם פאטל

איש תם יושב אהלים

אברהם היה ילד כשרוני מוריו תמיד שיבחוהו על התמדתו והבנתו בתורה. "נער לא ימיש מתוך האוהל" (שמות לג יא). ממש "איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה כז). אברהם, תמיד הרבה להתפלל וללמוד לרפואתה של אמו שהייתה חולה מאוד. אלא שבאחד הימים התגברה מחלתה והיא נפטרה לבית עולמה. אברהם לא ידע את נפשו שכן, היה קשור אל אמו, אך חרף צערו הגדול המשיך ללמוד ביתר שאת לעילוי נשמתה כפי שציוותה אותו עוד בחייה.

מאז מותה של אמו המצב הכלכלי בבית הלך והחמיר. אביו ביקש ממנו לעזוב את ספסל הלימודים כדי לסייע בכלכלת הבית. בצער רב ובלית ברירה עשה אברהם כמצוות אביו, ועזב את ספסל הלימודים לטובת פרנסת אחיותיו הפעוטות. לאחר זמן מה, אברהם חלה מאוד אך בידי אביו לא היו מצויות המעות כדי לשכור רופא שינסה להביא מזור לגופו החלש.

בהשגחה מופלאה הגיע רופא לעיר כדי לרפא את בנו של אחד מעשירי העיר, אביו של אברהם התחנן אליו שיבוא לבדוק גם את בנו. הרופא נאות לבקשתו ולאחר שבדקו בישר לאביו את בשורת האיוב המרה, ממנה חשש: "צר לי, אדוני הנכבד, אך לפי הבחנתי אין מה לעשות, בנך לא ישרוד את המחלה ותוך כמה ימים ילך לעולמו".

"מדוע לדעתך אין לו כל סיכוי?" שאל האב בקול רועד את הרופא.

"עיניו של בנך כביות אבד לו הרצון לחיות, כאשר החולה מתייאש ממצבו קשה לו להבריא". השיב הרופא.

עיני האב חשכו, ראשו התחיל להסתחרר רק עתה נלקחה מחמד עינו וכעת יילקח ממנו גם בנו. "שלח תשלח את האם ואת הבן תקח לך"? אביו התחיל להתפלל בבכי מר ולב נשבר על חיי בנו אהובו. לאחר מכן ניגש אל מיטת בנו ולחש באוזנו: "בני, הריני נודר נדר לה' אם תקום מחולי זה, אתן לך ללמוד תורה כאות נפשך!"

מיד אורו עיניו של אברהם, ומעין חיוך נסוך על פניו, מאז אותו הרגע הלך מצבו והשתפר עד שהתאושש לגמרי ממחלתו וחזר ללימודיו. אברהם המשיך לשקוד באהבה רבה על דלתות תורתנו הקדושה ימים כלילות והלך מחיל אל חיל והפך ברבות הימים להיות מרבני ארם צובא, הלוא הוא הגאון רבי אברהם פאטל זצוק"ל. אשר בזכות אהבתו הגדולה לתורה זכה להיות חמיו של המנורה הטהורה, פאר הדור, הגאון הגדול מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. (שולחן ערוך)