קציצה אנושית: על תוויות, חיקוי ומי אתה באמת

באחד מסניפי רשתות המזון אירעה טעות. אחד העובדים אחז באקדח המחירים, והדביק על המוצר מחיר שאינו נכון. הוא בטעות הדביק על מכשיר אספרסו תווית של 40 ₪, במקום 400 ₪, עשירית מהמחיר האמיתי. והנה, הלקוחות התפעלו מהמחיר והזדרזו להכניס את המוצר לעגלה. בהגיעם אל הקופה בכדי לשלם, הקופאית סרקה את המוצר, והודיעה להם שיש טעות בתווית, שכן המסך מראה, על פי הבר-קוד, שהמחיר הוא 400 ₪. זה מקרה לא נעים, אך כעת הדבר דורש הכרעה: כמה על הצרכן לשלם? האם לפי המחיר שמציג הבר-קוד של המוצר, או על פי התווית שהדביקו עליו בטעות?

לפי סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, המחיר שמופיע על התווית הוא המכריע, וזאת על אף שכל בר-דעת מבין שהרשת רכשה את המוצר בהרבה יותר מ-40 ₪. וכל העוול הזה, של תשלום שאינו לפי הערך האמיתי של המוצר, הוא בגלל טעות קטנה של איזה סדרן שהדביק תווית שגויה.

תוויות על בני אדם

הבעיה היא שהעוול הזה, שמעריכים את המוצר לפי התווית, קיים לא רק בחנויות אלא גם ברחוב. שם נוהגים להדביק תוויות לא רק על מוצרים, אלא גם על בני אדם. על כל מי שלא נראה טוב בעין...

הבעיה היותר גדולה היא, שהדבקת התוויות נעשית גם בין קירות הבית, בין הורים לילדים, שמדביקים עליהם תוויות שונות כמו 'עצלן', 'שקרן', 'חוצפן', ועוד שלל תוויות לרוב.

אבל הצרה הכי גדולה היא, שאנשים מאשרים את התוויות שהדביקו עליהם, ומעריכים את עצמם על פיהן, במקום שיעריכו את עצמם לפי הערך האמיתי שלהם.

וזה לא דבר של מה בכך, שהרי אדם המפחית בערך של עצמו, הרי הוא מזלזל ביצירה מושלמת של הבורא יתברך.

חתימת האומן

כידוע, האומן המפורסם לאונרדו דה וינצ'י צייר המון ציורים, ומהמפורסמים שבהם היא יצירת ה'מונה ליזה'. ציור כזה, שעליו מתנוססת חתימתו המקורית של דה וינצ'י, ערכו בלתי ישוער. בדומה לו, האומן הנודע ואן גוך צייר תמונה של פרחי חרצית, יצירה ששווה הון עתק. וגם בנוגע ליצירותיו, החתימה המעידה על מעשי ידיו של האומן היא שמזניקה את ערכן.

חשוב להפנים שאתה לא פחות מכך, שכן אתה יצירה מושלמת של הבורא, יצירה תלת ממדית, עם לב פועם, ועל החתום – יו"ד ק"י וא"ו ק"י, בחתימה מקורית. אתה מיוחד. יותר מדויק לומר, שכל בריאה היא מיוחדת, יצירת כפיים ייחודית של הבורא, כך שיש להיזהר מנושא התוויות.

לאחרים – אל תדביק! ואם הדביקו לך – תתעלם!

בקיצור, היזהר מתוויות! כי זה מדבק!

הקידוד שמתחת לפני השטח

כשם שבחנויות, לפעמים הערך נקבע לפי תווית ולפעמים על פי קידוד, כך בבני אדם: לפעמים הערך נקבע בתוויות חיצוניות, שמודיעים לאדם את התווית שמדביקים עליו, ופעמים זה נעשה בקידוד מתחת לפני השטח.

הקידוד שהעולם משדר

אם תתבונן מעט, אתה תשים לב שישנו קידוד, קודים ואמות מידה שהעולם משדר. בכל חברה ישנן מוסכמות הרווחות בה – בכל סביבה קובעים איך אדם יפה צריך להיראות, מה צבע העיניים או מידת הגוף המועדפים. וכן מדגישים מה נותן חשיבות, איזה רכב וכמה הון או נכסים צריכים להיות בבעלותך בכדי להיחשב. כל חברה והקידוד שלה.

כבר בשלב בית הספר ישנו קידוד מסוים, קידוד שמתבצע באמצעות ציוני מבחנים ותעודות, וכן נעשה בהערות שהמחנכים אומרים לתלמידים – קידוד שמשפיע על שאיפות הילד ומעמדו בחברה. בעוונותינו, הדבר נותן את אותותיו ביחס החברים לילד, ואף ביחס המלמד לילד... בפרט כשמדובר בילדים מתמודדים ובילדי הקשב.

הינדוס תודעה

כעת בואו ונקרא לקידוד בשמו המלא – 'הינדוס תודעה'. אנחנו חלק מזה. בין אם זה נעשה בכוונה ובין אם לא, התוצאה היא שמהנדסים אותנו. אנו חיים את זה. זה מתבטא בכך שאני נוהג לחלק ציונים לסובבים אותי, וכן בכך שזה גורם לי להרגיש שלעולם לא אצליח להדביק את קצב ה'דרישות האנושיות' שדורשים ממני.

זו אחת הסיבות שבני אדם הופכים לחקיינים... חקיין המוחק את הזהות האישית שלו בשביל להידמות לאחרים, בשביל לספק אותם או למצוא חן בעיניהם. הוא מחקה את השאיפות של אחרים, הוא מעתיק אנשים בתנועות גוף ובסגנון דיבור. עד שבסוף הוא לא מה שהוא, אלא הוא חיבור חתיכות של אחרים – ממש 'קציצה אנושית'.

טביעת האצבע שלך

בכדי שלא תישאב ל'הינדוס' הזה, עליך לזכור תמיד: היום שנולדת, זהו היום בו בורא עולם החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך. כל עוד ואתה כאן, זו ההוכחה שאתה חלק מההרכב של הבריאה.

ויותר מזה, האלוקים טבע בכל אחד טביעת אצבע שאין כמותה לאף אדם בעולם. טביעת אצבע ייחודית, שמורה על תפקיד ייחודי. טביעה המסמלת אמון שבורא עולם נותן בך.

כל אדם נברא עם כשרונות וחסרונות, נטיות ודחפים, שבמכלול יחד הם מאפיינים אותו ליצירה מיוחדת שאין כמותה. למגינת לב, רובנו לא מודעים לכשרונות שלנו, ולכן איננו מבינים מה ביכולתנו להשיג ועד היכן אנו יכולים להגיע, מה שמביא אותנו לחוסר הערכה עצמית.

מה זה מצליחן?

אם נשאל את הסובבים 'מה זה מצליחן?', נקבל תשובות די זהות. כולנו נוטים להגדיר זאת לפי מה שהעולם מגדיר, כך שיש כמה פסגות מסוימות שנחשבות להצלחה: בתחום הכלכלה, בענייני מעמדות ותפקידים, בענף היופי, באזור המשפחתי, בגדרי המידות...

אך האמת היא שיש אין סוף פסגות להצלחה. ליתר דיוק, ישנן פסגות כמספר בני האדם החיים על פני האדמה. כל אחד והפסגה שלו. כל אדם הוא מדליית זהב, אלא שהוא צריך לחוש זאת בעצמו, להאמין בעצמו ולהוציא לפועל את מירב כישוריו...

נהג קו 570

מסופר על נהג אוטובוס שהיה ממונה על קו האוטובוס 570, באר שבע – בני ברק, הלוך וחזור, פעמיים ביום. והנה, במשך הזמן עיניו פזלו כלפי קו אחר, קו 402, בני ברק – ירושלים, שם הוא ראה שכל אוטובוס יוצא מהעיר בתפוסה מלאה. מיודענו התלהב והחליט לשנות מסלול. כבר בהגיעו לבני ברק הוא שינה את הלוחית שעל גבי האוטובוס שלו למספר 402, וכך במשך יום שלם הוא תפקד כנהג של 402.

בסוף היום הגיע הנהג מחויך אל הסדרן שלו, כשבידיו פדיון יומי המשולש מהסכום הרגיל. הבוס התפלא: "מה קרה היום? מעניין, לא שמעתי שהייתה הלוויה של אדמו"ר בבאר שבע". הנהג הנלהב ענה: "כמה חודשים חשבתי איך למקסם את רווחי החברה, והיום הגעתי למסקנה שעדיף שאתפקד כנהג בקו 402, שם כמות הנוסעים עצומה יותר". הבוס הסמיק, הושיט את יד ימין והפטיר "כל הכבוד", ומיד הושיט גם את יד שמאל, ובה מכתב הפיטורין.

הנהג חשב שהוא יכול לבצע תפקיד חשוב יותר, אך לחברה ישנם שיקולים מקצועיים ונרחבים יותר, כמו קווים שזכו בהם במכרז, שאסור לוותר עליהם.

כל זמן שנהג הקו 570 פוזל להיות הנהג של 402, הוא יהיה ממורמר, ולא יהיה נחוש בדעתו לבצע את תפקידו האישי בשלמות. בדומה לו, אדם שטרם הכיר את עצמו, ורק עסוק בלהציץ להישגים של הסובבים, הרי הוא נשאר מבולבל, ובכך הוא רק מפסיד את אישיותו.

אתה לא שכפול. אין לך שום העתק. אפילו בתאומים זהים, לכל אחד זהות אחרת, אופי אחר ותפקיד אחר בעולם. אז למה אתה מנסה לחקות אחרים, בשעה שאתה אומנות מקורית בעולמו של הבורא?

אז אל תפספס את עצמך...

"למה לא היית רבי ישראל?"

רבי ישראל מסלנטר זצ"ל אמר: "אני לא מפחד שלעתיד לבוא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבנו. אני מפחד שישאלו אותי למה לא הייתי רבי ישראל".

לא בכדי אמרו חז"ל: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז ע"א). וכבר פירש האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור זיע"א, בשם הבעל שם טוב זיע"א, שפירוש המילה 'בשבילי' הוא מלשון שביל ודרך. "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" – היינו, שכל יהודי חייב להבין ולומר: "יש לי שביל משלי, דרך המיוחדת לי, אותה רק אני יכול לתקן ולא אחר, ואם אין אני לי מי לי".

"ואמונתך בלילות"

הרבי מאלכסנדר זיע"א הזהיר את תלמידיו ואמר: "בחיים ישנם כל מיני מצבים, חלקם קשים יותר וחלקם פחות. אחת הפעמים בהן אתה נמצא במצב קשה מאוד – זה כאשר החברים שלך לא מאמינים בך. לפעמים המצב יותר גרוע – והוא כאשר גם הקרובים שלך לא מאמינים בך. לפעמים המצב דרסטי יותר – כאשר אף האחים שלך הפסיקו לרכוש לך אמון. במקרה קיצון, המצב אנוש ביותר – וזה כאשר ההורים שלך כבר לא נותנים בך אמון. אך המצב הנמוך ביותר, הקטסטרופלי מכל – זה כאשר אתה מיואש מעצמך".

המשיך הרבי והוסיף: "אך באותם ימים של ייאוש – כשאתה מרגיש כבר מתחת לגלים, שבור לרסיסים, ללא מוצא – הקב"ה פונה אליך במילים פשוטות ואומר: 'בני יקירי, אני דווקא כן נותן בך אמון'".

ודבר זה מפורש בפסוק: "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (תהלים צב, ג). דהיינו, בני האדם רגילים להודות לבורא ולספר חסדיו בזמנים של 'בוקר', כשיש לנו אור והצלחה. אבל לעומת זאת, "ואמונתך בלילות" – אצל הבורא, אף באותן שעות של 'לילה', של משברים וקושי, כאשר הפה שלנו מתקשה להיפתח, הוא לא מוותר, אלא אדרבה, הוא מאמין בנו ולא מתייאש מאיתנו.

אומר הקב"ה: "אם אני, היוצר שלך, לא מתייאש ממך – באיזו זכות אתה מתייאש מעצמך?!"