הפטרת פרשת יתרו

(א)בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת־אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת־הַהֵיכָל

מצודת דוד:בשנת מות. כשנצטרע כשנכנס בהיכל להקטיר כמ״ש והצרעת זרחה במצחו (דה״ב כ״ו) כי המצורע חשוב כמת:

(ב)שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף

מצודת דוד:ממעל. בשמים: לו. לשמשו: לאחד. לכל אחד ואחד: יכסה פניו. לבל יביט כלפי השכינה: יכסה רגליו. לצניעות שלא יראה בכל גופו לפני בוראו, ורז״ל אמרו שלא להזכיר מעשה העגל כי כף רגליהם ככף רגל עגל: יעופף. יעוף בשליחות המקום:

(ג)וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל־הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ

מצודת דוד:וקרא וכו׳. שרף קורא לחבירו לומר קדוש כאחד ולא יקדים האחד לחבירו ואמר. הקול יוצא מבין כולם כאחד כאילו הוא קול אחד: קדוש וכו׳. ר״ל שהוא מקודש ומרומם בעולם המלאכים ובעולם הגלגלים ובעולם השפל: מלא וכו׳. כבודו מלא בכל הארץ:

(ד)וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן

מצודת דוד:וינועו. מזוזות הפתח היו נעים מחוזק קול הקריאה וסרים ממקומם הרבה אמות ולא פירש כמה: והבית. ההיכל: ימלא עשן. היה נמלא עשן:

(ה)וָאֹמַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי

מצודת דוד:ואמר. אמרתי אוי לי וכו׳, כי פחד פן ימות על שראה מראה כבוד ה׳: כי איש וכו׳. על כי אני איש טמא שפתים וכו׳ ואינני אם כן כדאי לא מצד מעשי ולא מצד מעשה העם אשר אני בקרבו: כי את המלך וכו׳. מוסב למעלה כאומר אוי לי וכו׳ כי את המלך וכו׳ כי איש וכו׳:

(ו)וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ

מצודת דוד:במלקחים. בצבת לקח הגחלת מעל המזבח:

(ז)וַיַּגַּע עַל־פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֺנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר

מצודת דוד:ויגע. השרף נגע הגחלת על פי: הנה נגע. ר״ל בכוית נגיעת הגחלת קבלת העונש ובזה סר עונך וארז״ל שהעון היה במה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וכו׳ ולא היה ראוי לומר כן על ישראל:

(ח)וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי

מצודת דוד:אשלח. לדבר דברי לישראל: לנו. בשליחותנו וכאלו מדבר עם השרפים ונמלך בהם: הנני. הנה אני מוכן ללכת ושלחני:

(ט)וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ

מצודת דוד:שמעו שמוע. הלא אתם שומעים דברי מפי הנביאים ואינם נותנים לב להבין: וראו ראו. הלא אתם רואים נפלאותי ואינכם שמים על לב לדעת ולהכיר בהם:

(י)הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ

מצודת דוד:השמן. היצר הנטוע בלבו הוא השמן והאטים אל הלב לבל הבין וקצר בדבר המובן מאיליו כי זהו דרך מעשה היצר: הכבד. היצר הכביד אזניו לבלי שמוע והשע עיניו לבל יראה: פן יראה. כי היצר חושב פן כשיראה בעיניו וישמע באזניו ויבין בלבבו שלא עשה את הטוב ויעשה א״כ תשובה ויבוא לו בזה רפואת הנפש והיא הסליחה ואין דעת היצר נוחה מזה כי איננו דורש אליו לשלום ולזה מטמטם את הלב למען ישאר חייב:

(יא)וָאֹמַר עַד־מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה

מצודת דוד:עד מתי. יהיה לבם אטום מלהבין: עד אשר וכו׳. ר״ל לבם יהיה אטום עד שיבוא הפורעניות ויהיו עריהם חרבה ובתיהם שממה:

(יב)וְרִחַק יְהוָה אֶת־הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

מצודת דוד:ורחק וגו׳ האדם. ישראל הקרואים אדם יהיה גולה למקום רחוק: ורבה העזובה. זמן מרובה תהיה הארץ עזובה מהם:

(יג)וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ

מצודת דוד:ועוד בה עשיריה. עוד ימלכו בה עשרה מלכים כי זה נאמר אחר שנצטרע עוזיה ומלכו אחריו יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה יהואחז יהויקים צדקיה ובימיו תשוב להיות לבער וכליון, או ר״ל תשעה חלקים יהיו אבודים ותשאר חלק עשירי ואף היא תשוב להיות לבער: אשר בשלכת. בימי הסתיו עת שמשליכין העלין דרכם להשליך מעט מעט עד שלא ישאר כי אם הנטיעה אשר בה כמות שהיא ואמר שכן יהיה ישראל לבעור אחר בעור: זרע וכו׳. הנשאר בה יהיה זרע קודש ולפי שהמשיל לאילנות אמר מצבתה לשון הנופל באילן ורצה לומר שארית:

(א)וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָאשכנזים בלבד

מצודת דוד:למלחמה עליה. לעשות מלחמה עליה ולא יכול מוסב על רצין כי הוא היה העיקר במלחמה: להלחם עליה. להתגבר ולהתחזק במלחמה עם כי מאז כשנלחם פקח לבד התגבר במלחמה כמ״ש בד״ה ב׳, או מוסב הוא על אחז לומר שהוא לא היה יכול לעמוד למולם להלחם בעבור העיר:

(ב)וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל־אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי־יַעַר מִפְּנֵי־רוּחַאשכנזים בלבד

מצודת דוד:ויוגד. טרם עלו למלחמה: לבית דוד. הוא אחז ועל שהיה רשע לא רצה להזכירו בשמו: נחה ארם וכו׳. ארם עם אפרים חנו עליהם להלחם בהם: וינע. מגודל הפחד נעה לבבו כמו עצי היער הנעים ברוח:

(ג)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְשַׁעְיָהוּ צֵא־נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל־קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל־מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵסאשכנזים בלבד

מצודת דוד:אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא: אל קצה וכו׳. כי שם תמצאנו: העליונה. כי שתים היו אחת ממעל ואחת מתחת: שדה כובס. השדה שהיו שוטחים שמה אל מול השמש את הבגדים המכובסים:

(ד)וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי־אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּאשכנזים בלבד

מצודת דוד:השמר והשקט. השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך זנבות האודים. שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים: בחרי אף. הבאים בחרי אף: רצין. עכשיו מפרש מי הם האודים: ובן רמליהו. פי׳ עם אפרים כמ״ש רצין וארם וסמך על המבין:

(ה)יַעַן כִּי־יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹראשכנזים בלבד

מצודת דוד:יען. בעבור שיעץ מחשבות כאלו נצחון המלחמה תלויה בכח חכמתו:

(ו)נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן־טָבְאַלאשכנזים בלבד

מצודת דוד:ונקיצנה. ר״ל נעשה לה מצור עד שיקוצו מפנינו ויפתחו לנו שערי העיר ונבקיענה. אז נבקיע חומתה לצרכינו ליכנס בה ותהיה אם כן תחת ממשלתנו: ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל. והוא היה איש מהר אפרים:

(ה)כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר־שָׁלוֹםאשכנזים בלבד

מצודת דוד:כי ילד יולד לנו. כל זה בזכות הילד אשר יולד לנו וזהו חזקיה שבימיו היתה מפלת סנחריב: ותהי המשרה. ממשלת ה׳ יהיה על שכמו ר״ל יטה שכמו לסבול עול התורה והמצוה: ויקרא שמו פלא יועץ וכו׳. ר״ל ה׳ שהוא יועץ פלא ואל גבור ואבי עד יקרא שם הילד היולד שר שלום:

(ו)לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאתאשכנזים בלבד

מצודת דוד:למרבה המשרה. ר״ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף: על כסא דוד. מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר״ל על המלך היושב על הכסא: ועל ממלכתו. גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום: להכין אותה. להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה: ולסעדה. לבל תהיה נופלת: במשפט ובצדקה. ר״ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ״כ מ״מ יעשה עוד צדקה: מעתה ועד עולם. כל ימי חזקיה: קנאת ה׳. כ״ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה: