הפטרת פרשת שמיני
- מנהג האשכנזים: שמואל ב ו, א – ז, יז
- מנהג הספרדים: שמואל ב ו, א–יט
- הפרקים המלאים עם כל הפירושים: שמואל ב פרק ו׳ · שמואל ב פרק ז׳
- הפרשה: פרשת שמיני – תקציר, עליות ונתונים
זו ההפטרה הרגילה של הפרשה. כשהפרשה חלה בשבת מיוחדת (ראש חודש, ארבע הפרשיות, שבתות הפורענות והנחמה, שבת שובה ועוד) מפטירים לעיתים הפטרה אחרת – ראו הפטרות החגים והשבתות המיוחדות.
נוסח הפטרת פרשת שמיני
בניקוד, ומתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד. הפסוקים שהספרדים אינם קוראים מסומנים.
שמואל ב פרק ו׳
(א)וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת־כָּל־בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף
מצודת דוד:ויוסף עוד. לפי שהיו רבים נאספים אליו מעת המלכו, לזה אמר שהוסיף עוד לאסוף אליו את הנבחרים בישראל, להעלות הארון:
(ב)וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו
מצודת דוד:מבעלי יהודה להעלות וגו׳. מקרא קצר הוא, ורוצה לומר: שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וכו׳: אשר נקרא שם. אשר נקרא עליו שם, וחזר ומפרש מהו השם, ואמר: שם ה׳ צבאות יושב הכרובים, הוא הנקרא עליו:
(ג)וַיַּרְכִּבוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל־עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת־הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה
מצודת דוד:וישאוהו. על ידי הבקר אשר משכו העגלה: את העגלה. רוצה לומר: נהגו הבקר המושכים את העגלה:
(ד)וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן
מצודת דוד:וישאוהו וגו׳ עם ארון. רוצה לומר: הבקר נשאו העגלה עם הארון אשר עליו: לפני הארון. להנהיג את הבקר, אבל עוזא הלך מצד הארון, ולזה חזר וכתבו, לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזא, ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר להארון, ואחיו לא הרגיש:
(ה)וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים
מצודת דוד:לפני ה׳. לפני ארון ה׳: בכל עצי ברושים. בכלי שיר העשויים מעצי ברושים:
(ו)וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר
מצודת דוד:וישלח עוזה. הושיט את ידו: כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלה:
(ז)וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל־הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
מצודת דוד:ויחר. על מיעוט האמנתו בה׳, לחשוב שיפול ארונו לארץ: על השל. על המעשה שעשה בשגגה, וכאלו שכח שארון ה׳ הוא: עם ארון. סמוך להארון:
(ח)וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה
מצודת דוד:ויחר לדוד. על עצמו חרה, כדרך המיצר ונבהל, וכן (שמואל א טו יא): ויחר לשמואל: על אשר פרץ. בעבור דאגת הפרץ:
(ט)וַיִּרָא דָוִד אֶת־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה
מצודת דוד:את ה׳. את ארון ה׳, כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו:
(י)וְלֹא־אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת־אֲרוֹן יְהוָה עַל־עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד־אֱדוֹם הַגִּתִּי
מצודת דוד:ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד, אל בית עובד אדום:
(יא)וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת־עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־בֵּיתוֹ
(יב)וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה
מצודת דוד:בעבור ארון האלהים. אשר יושב בביתו כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה הזאת: עיר דוד. לעיר דוד, והיא ציון:
(יג)וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא
מצודת דוד:ויזבח. אחר כל ששת הצעדים:
(יד)וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד
מצודת דוד:אפוד בד. מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה׳, וכן בשמואל נאמר (שמואל א ב יח): ושמואל וגו׳ חגור אפוד בד, ודוד הלבישו בעת העלאת הארון:
(טו)וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר
(טז)וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ
מצודת דוד:ותבז לו בלבה. בזתה אותו בלבה, כי חשבה שאין זה מדרך המלך, ואף לפני הארון:
(יז)וַיָּבִאוּ אֶת־אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה־לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים
מצודת דוד:במקומו. במקום שהכין לו, והוא בתוך האהל וגו׳:
(יח)וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת
(יט)וַיְחַלֵּק לְכָל־הָעָם לְכָל־הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ
מצודת דוד:לכל העם. הבאים עם הארון: לאיש. רצה לומר: לכל אחד, בין איש ובין אשה:
(כ)וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת־בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת־שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה־נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִיםאשכנזים בלבד
מצודת דוד:וישב דוד. לאחר שחלק לכל העם וגו׳, אחר הברכה שברכם בשם ה׳, שב לברך גם אנשי ביתו: מה נכבד. מה מאד נעשית היום מכובד בעיני כל, ובדרך לעג אמרה כן, כאלו אמרה מאוד נעשית מבוזה בעיני כל: אשר נגלה היום. על אשר בהכרכר היה נגלה מה מבשר הגוף, ואמהות עבדיו רואות, וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה:
(כא)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר־בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל־בֵּיתוֹ לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל־עַם יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:לפני ה׳. רצה לומר: הלא כרכורי היה לפני ה׳ וגו׳, וכבוד המלכים כאין נגדו: ושחקתי. ובעבור זה שחקתי לפניו:
(כב)וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם־הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ונקלותי עוד מזאת. ואם הייתי עושה מעשה קלות עוד יותר ממה שעשיתי: והייתי. ואם הייתי שפל בעיני להקל מאוד בכבודי, ואפילו לפני האמהות אשר אמרת: עמם אכבדה. עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה, הואיל ועשויים לכבוד הארון:
(כג)וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּאשכנזים בלבד
מצודת דוד:לא היה לה ילד. בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים:
שמואל ב פרק ז׳
(א)וַיְהִי כִּי־יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ־לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל־אֹיְבָיואשכנזים בלבד
מצודת דוד:בביתו. הראוי לו לפי מעלתו:
(ב)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:בבית ארזים. כראוי לפי מעלתו: בתוך היריעה. הוא האהל האמור למעלה, ורצה לומר: וכי זהו הבית הראוי לארון אלהים:
(ג)וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְהוָה עִמָּךְאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כל אשר בלבבך. כאומר אם חפצך לבנות בית לה׳, עשה חפצך:
(ד)וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־נָתָן לֵאמֹראשכנזים בלבד
(ה)לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־עַבְדִּי אֶל־דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה־לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּיאשכנזים בלבד
מצודת דוד:האתה. וכי אתה תבנה לי בית, בתמיה ורצה לומר: דייך בכל הטובות שעשיתי כבר לך, וכאשר מסיים והולך במקראות שלאחריו:
(ו)כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּןאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כי לא ישבתי. אשר לא ישבתי בבית למיום וגו׳, רצה לומר: הנה עד הנה לא ישבתי וגו׳, ואתה תבנה לי, בתמיה:
(ז)בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִיםאשכנזים בלבד
מצודת דוד:בכל אשר התהלכתי. בכל המקומות אשר התהלכתי וגו׳, וכי דברתי להמיוחד שבהם הוא השופט אשר הוקם לרעות את עמי, וכי דברתי לו למה לא תבנו לי בית במקום הזה ולא אשב עוד באהל, ואם כן מזה דע לך שבנין הבית שמור הוא למי שיבנהו, ולא כל הרוצה לבנות יבוא ויבנה, שאם היה לכל מסור, הייתי מצוה עליו מאז:
(ח)וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל־עַמִּי עַל־יִשְׂרָאֵלאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ועתה. רצה לומר: הואיל ודבר גדול הוא, אמור לדוד עבדי, הלא הרבה טובה עשיתי עמך, כי לקחתיך מן הנוה וגו׳:
(ט)וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץאשכנזים בלבד
מצודת דוד:שם גדול. להתפרסם בכל העולם, ככל הגדולים אשר מעולם אנשי השם ורבותינו ז״ל אמרו (פסחים קיז ב): שזהו מה שאומרים מגן דוד:
(י)וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא־יֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ושמתי מקום. בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו: ולא ירגז. לא יחרד עוד לנוע ממנה: כאשר בראשונה. רצה לומר: טרם הקמת השופטים:
(יא)וּלְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי־בַיִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ יְהוָהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ולמן היום. מוסב למקרא של מעלה, לומר: לא יענו עוד בימיך את ישראל, כאשר ענו בראשונה עד לא הוקמו השופטים ובזמן השופטים: והניחותי לך. כי אניח לך מכל אויביך: והגיד לך ה׳. עוד זאת עשה עמך ה׳, שהגיד לך שיעשה לך בית, רוצה לומר: בית מלכות לך ולזרעך אחריך, וכאשר אמרה אביגיל (שמואל א כה כח): כי עשה וגו׳ בית נאמן, ואם כן מה מאוד היטב עמך, ודי לך באלה אף אם לא תבנה הבית:
(יב)כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כי ימלאו ימיך. אלא כאשר ימלאו ימיך וגו׳:
(יג)הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָםאשכנזים בלבד
מצודת דוד:הוא יבנה. כי אליו שמורה הגדלת השם בבנין ביתי: עד עולם. לזרעו אחריו:
(יד)אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָםאשכנזים בלבד
מצודת דוד:לאב. כמו האב המייסר את בנו בשבט, ואל המיתו בל ישא נפשו: בהעותו. כשיחטא לפני, אייסרו בשבט ובנגעים שמייסרים להם בני אדם:
(טו)וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָאשכנזים בלבד
מצודת דוד:וחסדי. אבל לא אסיר חסדי ממנו למאוס בו כאשר הסירותי חסדי מעם שאול, אשר בעונו הסירותיו מלפניך, לשתירש אתה את מלכותו:
(טז)וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָםאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ונאמן ביתך. וקיום ביתך וממלכתך תהיה עד עולם, כמו שהוא היום לפניך, כן יהי כסאך נכון עד עולם:
(יז)כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִדאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כן דבר נתן. רוצה לומר: עם שמתחילה הסכים על ידו ואמר לו כל אשר בלבבך לך עשה, לא בוש לחזור ולמחות בו בדבר ה׳:
שאלות נפוצות על הפטרת פרשת שמיני
מהי הפטרת פרשת שמיני?
הפטרת פרשת שמיני לפי מנהג האשכנזים: שמואל ב ו, א – ז, יז. לפי מנהג הספרדים: שמואל ב ו, א–יט.
במה פותחת הפטרת פרשת שמיני?
הפטרת פרשת שמיני פותחת בפסוק: "וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת־כָּל־בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף".
כל ההפטרות · התנ״ך המלא · פרשת שמיני
נוסח הפסוקים: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). חלוקת ההפטרות לפי מנהגי הקריאה המקובלים (Hebcal). המנהגים בקהילות שונות עשויים להיות שונים מעט.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on II Samuel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)