הפטרת אחרון של פסח (בחוץ לארץ)

(לב)עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת־צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם

מצודת דוד:עוד היום. כ״כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים: ינופף. כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה: הר וכו׳ גבעת וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

(לג)הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ

מצודת דוד:הנה האדון. כאומר אבל לא היה כמו שחשב כי הנה האדון ה׳ כרת ענפיו בכלי המשחית רצה לומר שלח המלאך והכה בהם: ורמי הקומה. האילנות גבהי הקומה נעשה כרותים ר״ל מתו הגבורים:

(לד)וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל

מצודת דוד:ונקף. הענפים המסובכים זה בזה יוכרתו בברזל ר״ל חילו הרב יומתו על ידי המלאך: והלבנון. עצי הלבנון יפלו על ידי אדיר וחזק והוא המלאך וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין ולתפארת המליצה:

(א)וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

מצודת דוד:ויצא חוטר. כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח: ונצר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

(ב)וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה

מצודת דוד:רוח ה׳. רוח נבואה: רוח חכמה וכו׳. כל אלה ינוחו עליו ובו ימצאו:

(ג)וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ

מצודת דוד:והריחו. לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור״ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים: ביראת ה׳. ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה׳: ולא למראה וכו׳. בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו:

(ד)וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ וְהִכָּה־אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע

מצודת דוד:ושפט בצדק דלים. יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה: והכה ארץ. רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה: וברוח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

(ה)וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו

מצודת דוד:והיה צדק וכו׳. הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אזור במתניו שהוא מזורז ומחוזק:

(ו)וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

מצודת דוד:וגר זאב. אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו: יחדו. ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה: נוהג בם. ולא יזיקו את הנער:

(ז)וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן

מצודת דוד:תרעינה. כל אחת תרעינה במקום מרמה ואף הדוב לא יטרף טרף: יחדו. במקום ילדיהן ולא יחרדו זה מזה: כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:

(ח)וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה

מצודת דוד:ושעשע. תינוק היונק יתעסק לשמוח בהושטת ידו על הנקב אשר הפתן יושב שם ולא יזיקנו: ועל מאורת. על הבקע אשר הצפעוני יושב שם: גמול. תינוק הנגמל משדי אמו יושיט שם ידו ולא יוזק:

(ט)לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים

מצודת דוד:לא ירעו. הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי: כי מלאה וכו׳. ובעבור זה יהיה הטובה הזאת: כמים לים מכסים. מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל הים מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה:

(י)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד

מצודת דוד:שורש ישי. משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא יום קבוץ גליות: לנס עמים. הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום: והיתה מנוחתו כבוד. לפי שהמנוחה למלכים היא לו לבושת ולכלימה כי מקוצר יד בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו:

(יא)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם

מצודת דוד:יוסיף אד׳ וכו׳. כי מאז קנה אותם מבית עבדים מיד מצרים ועתה יוסיף שנית ידו לקנות את הנשארים בגולה אשר לא מתו: מאשור וכו׳. חוזר על מלת לקנות לומר לקנות אותם מאשור וכו׳:

(יב)וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

מצודת דוד:ונשא נס. ר״ל יעורר לב הפרסיים ולשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר: ואסף. ובזה יאסף נדחי ישראל וכו׳:

(יג)וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־אֶפְרָיִם

מצודת דוד:וסרה קנאת אפרים. לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם: וצוררי יהודה. הם בני אפרים שזכר וכפל הדבר במ״ש: יכרתו. ר״ל לא יהיו עוד צוררים כי השנאה תכרת ואינה: אפרים וכו׳. ר״ל משיח בן יוסף הבא מאפרים ומשיח בן דוד לא יתקנאו זה בזה ולא יצורו זה לזה:

(יד)וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹח יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם

מצודת דוד:ועפו. ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א״י: יחדיו. יהודה ואפרים: משלוח ידם. יהיו משלוח ידם ר״ל ישלחו ידם בהם לבוזזם: משמעתם. יסורו אל משמעתם ר״ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם:

(טו)וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם־מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל־הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים

מצודת דוד:והחרים. יכרית מי נהר מצרים להיות בו דרך לעבור בו גאולים: על הנהר. זה נהר פרת: והכהו. את כל אחד יכה להיות נחלק לשבעה נחלים ויהיה שביל ודרך בין נחל לנחל: והדריך. דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה:

(טז)וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

מצודת דוד:והיתה מסלה. תהיה דרך סלולה כאלו היה שם דרך מעולם: אשר ישאר. שלא מתו בגולה: מאשור. חוזר על מלת מסלה המסלה בדרך ישר יהיה מאשור: כאשר וכו׳. כמו שהיתה מסלה בים סוף ביום עלותו וכו׳ כן יהיה מסלה בנהר פרת ונהר מצרים:

(א)וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי

מצודת דוד:כי אנפת בי. והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עווני וישוב מעלי אפך ותנחמני בהבאת הטובה:

(ב)הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי־עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה

מצודת דוד:הנה אל ישועתי. הואיל ועמי אל ישועתי אשכון בטח ולא אפחד עוד: כי עזי וכו׳. העוז והשבח של המקום הי׳ לי לישועה ר״ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר בשבחו:

(ג)וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה

מצודת דוד:ושאבתם מים בששון. ר״ל כמו השואב מים מן המעין הנובע הנה שואב הוא בששון כי לא ידאג פן יכלה המים כן תשאבו בששון את הישועה ממעיני הישועה כי לא תופסק התשועה כי יד ה׳ לא תקצר:

(ד)וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ

מצודת דוד:ואמרתם. תאמרו זה לזה דרך זרוז: הודיעו. לפרסם הנס: הזכירו. היו מזכירים זה את זה שבחי המקום כי נשגב שמו ומהראוי אם כן להזכיר שבחיו:

(ה)זַמְּרוּ יְהוָה כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל־הָאָרֶץ

מצודת דוד:זמרו ה׳. זמרו אל ה׳ כי עשה דבר הראוי להתגאות בו: מודעת זאת. הגאוה ההיא נודעת ומפורסמת בכל הארץ:

(ו)צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי־גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

מצודת דוד:צהלי. הרימי קולך ברנן כי קדוש ישראל גדול בקרבך ר״ל ע״י הנפלאות שעשה בקרבך נתגדל שמו והוא מקרא מסורס: