הפטרת פרשת בראשית
- מנהג האשכנזים: ישעיהו מב, ה – מג, י
- מנהג הספרדים: ישעיהו מב, ה–כא
- הפרקים המלאים עם כל הפירושים: ישעיהו פרק מ״ב · ישעיהו פרק מ״ג
- הפרשה: פרשת בראשית – תקציר, עליות ונתונים
זו ההפטרה הרגילה של הפרשה. כשהפרשה חלה בשבת מיוחדת (ראש חודש, ארבע הפרשיות, שבתות הפורענות והנחמה, שבת שובה ועוד) מפטירים לעיתים הפטרה אחרת – ראו הפטרות החגים והשבתות המיוחדות.
נוסח הפטרת פרשת בראשית
בניקוד, ומתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד. הפסוקים שהספרדים אינם קוראים מסומנים.
ישעיהו פרק מ״ב
(ה)כֹּה־אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ
מצודת דוד:ונוטיהם. הוא נטה אותם להיות כאוהל: רוקע. פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם: לעם עליה. אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני:
(ו)אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם
מצודת דוד:קראתיך בצדק. על המשיח יאמר מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים: ואחזק בידך. אאחוז בידיך להגביר אותך על כל: ואצרך. אני אשמור אותך: ואתנך לברית עם. אתן הכח בידך להסב עמי לבריתי לקיים התורה והמצוה לאור גוים. להאיר עיני הגוים כולם לדעת שה׳ הוא האלהים:
(ז)לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ
מצודת דוד:לפקוח. מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה׳ אתה תפתחם ותשכילם: להוציא. את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך:
(ח)אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים
מצודת דוד:הוא שמי. המיוחד לי לא כשם הפסילים שאין שמם מיוחד להם כי יקראוה בשם אלוה ואין אל אתם: וכבודי וכו׳. לא אתן עוד כבודי לאחר כי עד הנה על מה שלא עשיתי משפט בעכו״ם נטו אחר הפסילים וכבדו אותם במקום שהיה ראוי לכבד אותי אבל מעתה אעשה משפט ולא יכבדו עוד לפסילים: ותהלתי. מלת לא עומדת במקום שתים לומר לא תהלתי לפסילים רצה לומר מה שראוי להלל אותי לא יהללו לפסילים כמאז וכפל הדבר במלות שונות:
(ט)הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם
מצודת דוד:הראשונות. הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה כבר באו: וחדשות. עתה אני מגיד חדשות שלא שמעתם עדיין והיא הגאולה העתידה: בטרם תצמחנה. ר״ל עד לא התחילה להתגלות אשמיע אתכם:
(י)שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם
מצודת דוד:שירו לה׳. אז ישירו לה׳ שיר חדש ותהלתו יהיה נשמע מקצה הארץ: יורדי הים. הפורשים בים והבריות הממלאים את הים גם המה יהללו לה׳: איים ויושביהם. האיים עצמם והיושבים בהם יהללו לה׳ והוא ענין מליצה כי אין האיים והבריות בעלי דעה ודבור להלל וכן נאמר נהרות ימחאו כף (תהלים צח):
(יא)יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ
מצודת דוד:ישאו מדבר וכו׳. כל מדבר ועריו וכל חצרים אשר תשב בהם עדת קדר כולם ישאו קול שיר: ירונו וכו׳. היושבים על הסלע ירונו תהלות ה׳: יצוחו. ר״ל יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל:
(יב)יָשִׂימוּ לַיהוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ
מצודת דוד:ישימו. ר״ל בפיהם יתנו לו כבוד: יגידו. האנשים השוכנים שמה:
(יג)יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף־יַצְרִיחַ עַל־אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר
מצודת דוד:יצא. לתשועת ישראל: יעיר קנאה. יעורר לקנאת קנאת עמו: יריע. כגבור המנצח במלחמה: יתגבר. יתחזק את עצמו על אויביו:
(יד)הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד
מצודת דוד:החשיתי מעולם. זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי: אתאפק. אתחזק לכבוש כעסי: כיולדה אפעה. אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם אשום ואשאף יחד. אעשה שממה אבלע כולם יחד:
(טו)אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל־עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ
מצודת דוד:אחריב. את ההרים והגבעות אעשה חורבה ואוביש את עשבם וכל המון העם לאיים. להיות חורב ויובש כאיים: ואגמים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
(טז)וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא־יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים
מצודת דוד:והולכתי עורים. אז אוליך את ישראל לארצם דרך המדבר בדרך אשר לא ידעוהו והמה כעורים לה: בנתיבות וכו׳. כפל הדבר במ״ש: אשים מחשך. ההולך בדרך שאין ידוע לו הוא כאלו הולך בחשך: ומעקשים למישור. דרך המעוקם אעשה ישר ושוה עשיתים. מאז כשיצאו ממצרים עשיתי כאלה: ולא עזבתים. לעתיד לבוא:
(יז)נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ
מצודת דוד:נסוגו וכו׳. אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתו: האומרים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
(יח)הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת
מצודת דוד:החרשים שמעו. אתם ישראל החרשים משמוע דבר ה׳ והעורים מלראות מצותיו שמעו מעתה והביטו לראות הואיל וטובה גדולה מוכנת לכם:
(יט)מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה
מצודת דוד:מי עור וכו׳. כאלו יפרש דבריו לומר מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנם: וחרש וכו׳. חוזר על מלת מי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח רצה לומר מי שנתתי חכמה בלבו וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר: כמשולם. השלם במדות: כעבד ה׳. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:
(כ)רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע
מצודת דוד:ראות רבות. הלא המה רואים הרבה חכמה ואין בהם מי אשר ישמור את הזולת להשיבו מדרכו הרעה ולכן מהראוי להקרא עור: פקוח אזנים. הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ה׳ ואין בהם מי אשר ישמע כי עושה עצמו כאלו לא יבין ואינו מזהיר לזולת ולכן מהראוי להקרא חרש:
(כא)יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר
מצודת דוד:ה׳ חפץ. ר״ל הלא עיקר חפץ ה׳ באנשים כאלה הוא בעבור שכ״א מהם יצדיק את הזולת ללמדו דרך הישר ולהגדיל התורה ולהאדירה ר״ל להרבות למוד דעת את העם:
(כב)וְהוּא עַם־בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁבאשכנזים בלבד
מצודת דוד:והוא עם בזוז ושסוי. ר״ל והם לא כן עשו כי לא למדו דעת את העם ולא שבו מדרכם והמה בעונם בזוזים ורמוסים לכל: הפח בחורים כולם. כל בחוריהם היו להם מפח נפש והמה היו חבואים וכלואים בבתי כלאים: ואין מציל. אין מציל מן הבזה: משיסה. היו למשיסה ואין מי אומר השיבהו למקומו ואל תוסיף לרמסהו ומוסב למעלה לומר הלא על כי לא נתנו לב לשמוע ולראות קלקול הדור ולתקנם באה עליהם הצרה הזאת ומהראוי הוא לקראם עורים וחרשים:
(כג)מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹראשכנזים בלבד
מצודת דוד:מי בכם. ר״ל וכי נמצא מי בכם אשר יאזין לתת לב לזאת האמור למטה: יקשיב. וכי נמצא מי בכם אשר יקשיב לשמוע דבר שיעמוד לו באחרונה:
(כד)מִי־נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹאשכנזים בלבד
מצודת דוד:מי נתן. רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה׳ מסרם ולא במקרה בא: זו חטאנו לו. רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם: ולא אבו. ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו:
(כה)וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר־בּוֹ וְלֹא־יָשִׂים עַל־לֵבאשכנזים בלבד
מצודת דוד:וישפוך. ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה: ותלהטהו מסביב. רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה׳ באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ״ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר״ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה:
ישעיהו פרק מ״ג
(א)וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל־תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ועתה. ר״ל אף על כל זאת כה אמר ה׳ וכו׳ אל תירא פן תכלה בגולה: כי גאלתיך. כי הלא ממצרים גאלתיך וקראתי אז בשמך שאתה שלי עמי ובני בכורי:
(ב)כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כי תעבור במים. ותהיה קרוב להיות נטבע בהם: ובנהרות. אף אם תעבור בנהרות השוטפים לא ישטפוך: לא תכוה. לא תהיה נכוה מן האש ואף הלהב לא יבער בך ר״ל אף אם תהיה בעומק הצרות לא תכלה שמה:
(ג)כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כי אני ה׳ וגו׳. והכל בידי: נתתי כפרך מצרים. הלא במצרים הייתם חייבים כליה כמ״ש ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים (יחזקאל כ׳:ח׳) ונתתי אז כפרך מצרים כי המה נאבדו תחתיך: כוש וסבא תחתיך. כאשר סנחריב שם פניו להלחם בירושלים יצא להלחם בתחלה עם כוש וסבא ואבדו במקומך והם היו לך לפדיון:
(ד)מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָאשכנזים בלבד
מצודת דוד:מאשר יקרת. בעבור אשר יקרת בעיני ונכבדת מכל האומות ואני אהבתיך ולזה דרכי ליתן בני אדם אחרים תחתיך: ולאומים וכו׳ כפל הדבר במ״ש וכאומר כאשר עשיתי לשעבר כן אוסיף לעשות עוד:
(ה)אַל־תִּירָא כִּי אִתְּךָ־אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּאשכנזים בלבד
מצודת דוד:ממזרח. הנפוצים שמה:
(ו)אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל־תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץאשכנזים בלבד
מצודת דוד:תני. תן את ישראל הפזורים שמה: אל תכלאי. אל תמנעי מליתן את ישראל הביאי. כאלו יצוה לכל אחד מרוחות השמים להביא את ישראל:
(ז)כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיואשכנזים בלבד
מצודת דוד:כל הנקרא בשמי. כל ישראל הנקראים בשם עם ה׳: ולכבודי. הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם כמ״ש ישראל אשר בך אתפאר (לקמן מט): בראתיו וכו׳. ר״ל כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור:
(ח)הוֹצִיא עַם־עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹאשכנזים בלבד
מצודת דוד:הוציא. להוציא מהגולה אותם שגלו על שנעשו כעוורים ועינים להם ולא ראו מעשה ה׳ ר״ל יש להם לב ואינם רוצים להשכיל: וחרשים. נעשו כחרשים ואזנים להם ולא ישמעו מצות ה׳:
(ט)כָּל־הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶתאשכנזים בלבד
מצודת דוד:כל הגוים נקבצו. אם כל העכו״ם יתקבצו יחד מי בהם יגיד עתידות כזאת וכי האליל אמר להם: וראשונות. או הראשונות שכבר עברו ישמיעונו לאמר אנחנו הגדנו אותם עד לא באו: יתנו עדיהם. ר״ל יביאו עדים שהשמיע דבר עד לא בא ואז יהיו צדיקים בדבריהם: וישמעו. או ישמעו מה שיאמר הנביא ויאמרו אמת הדבר וכאומר או יביאו עדים או יודו על האמת:
(י)אַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא־נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶהאשכנזים בלבד
מצודת דוד:אתם עדי. אבל לי יש עדים כי אתם ישראל עדי ועבדי הנביא אשר בחרתי בו גם הוא לעד שהגדתי מפלת סנחריב מאז עד לא בא: למען תדעו. מן הראשונות תדעו כל האחרונות שכן יהיה: ותאמינו לי. שאקיים מאמרי: ותבינו כי אני הוא. ממנה שאין מי יודע עתידות כמוני תבינו אשר אני הוא לבד ואין עוד אלהים: לפני לא נוצר אל. ר״ל לפני שיצרתי אני את היצירות לא היה דבר נוצר מאל זולתי ואחר שיצרתי את היצירות לא יהיה דבר נוצר מאל זולתי כי אין אלוה זולתי:
שאלות נפוצות על הפטרת פרשת בראשית
מהי הפטרת פרשת בראשית?
הפטרת פרשת בראשית לפי מנהג האשכנזים: ישעיהו מב, ה – מג, י. לפי מנהג הספרדים: ישעיהו מב, ה–כא.
במה פותחת הפטרת פרשת בראשית?
הפטרת פרשת בראשית פותחת בפסוק: "כֹּה־אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ".
כל ההפטרות · התנ״ך המלא · פרשת בראשית
נוסח הפסוקים: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). חלוקת ההפטרות לפי מנהגי הקריאה המקובלים (Hebcal). המנהגים בקהילות שונות עשויים להיות שונים מעט.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Isaiah – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)