הפטרת פרשת במדבר

הושע פרק ב׳

1. (א)וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי

   מצודת דוד:והיה מספר. בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר א״א למדוד אותם ולספרם וארז״ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו׳ והבין ברמז שלא טוב בעיני ה׳ אשר דבר על ישראל להחליפ׳ באומ׳ אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים: אשר יאמר להם. אשר היה נאמר עליהם: יאמר להם. יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר מעם:

2. (ב)וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל

   מצודת דוד:ונקבצו. זה יהיה בימי המשיח: ראש אחד. זהו מלך המשיח: ועלו. מארצות הגולה יעלו אל ארצם: כי גדול יום יזרעאל. כי יום גדול ונכבד יהיה יום קבוץ ישראל אשר הפיצם האל כמפזר זרעי׳ ע״פ השדה:

3. (ג)אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה

   מצודת דוד:אמרו. אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות׳ ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ׳ על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים:

4. (ד)רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי־הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ

   מצודת דוד:ריבו באמכם ריבו. כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי׳ שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה: ותסר. מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו׳ ר״ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי׳ ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר״ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה:

5. (ה)פֶּן־אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא

   מצודת דוד:פן אפשיטנה ערומה. כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה: והצגתיה. אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ״ש: כמדבר. הפקר לכל כמו המדבר: כארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:

6. (ו)וְאֶת־בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי־בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה

   מצודת דוד:ואת בניה. ר״ל אף על הצדיקי׳ שבהם לא ארחם: כי בני זנונים המה. לפי שהמשילה לזונה אמר ל׳ הנופל בזונה שאין מי מרחם על בניה אף שהמה לא חטאו מ״מ סובלים עון אמותם ור״ל אף הצדיקים ילקו בעון כללות האומה:

7. (ז)כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי

   מצודת דוד:כי זנתה אמם. כללות האומה סרתה מעלי: הובישה הורתם. האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ״ש: אחרי מאהבי. אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו׳ ר״ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם:

8. (ח)לָכֵן הִנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת־גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא

   מצודת דוד:לכן. הואיל וכן חשבה אגדור דרך מהלכך בקוצים לבל תוכל ללכת בה ר״ל לא תשכיל להוריד אליך השפעה ממערכת השמים כאלו נסתם הדרך: וגדרתי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: ונתיבותיה לא תמצא. לא תמצא שביל ותחבולה להוריד אליך ההשפעה:

9. (ט)וְרִדְּפָה אֶת־מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא־תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל־אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה

   מצודת דוד:ורדפה. אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ״ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה: ובקשתם וגו׳. כפל הדבר במ״ש: ואמרה. אז תאמר אבטח בהקב״ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה:

10. (י)וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל

    מצודת דוד:והיא לא ידעה. מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו׳ והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים: וכסף וגו׳. והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ״ש בכסף ובזהב ייפהו (ירמיהו י׳:ד׳):

11. (יא)לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת־עֶרְוָתָהּ

    מצודת דוד:לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה: בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע״י ברד וארבה וכדומה: במועדו. בזמן הביכור: והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש:

12. (יב)וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת־נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא־יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי

    מצודת דוד:ועתה. כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר״ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני:

13. (יג)וְהִשְׁבַּתִּי כָּל־מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ

    מצודת דוד:והשבתי. אבטל כל שמחתה שמחת חגה חדשה ושבתה: וכל מועדה. הם ר״ה ויוה״כ וש״ע:

14. (יד)וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ־לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה

    מצודת דוד:והשימותי. אעשה שממה מקום הגפנים והתאנים: אתנה. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל שאמרה שבא לה מהשפעת מערכת השמים: ושמתים ליער. אעשה הפרדסים מקום הפקר כיער וחית השדה תאכל הפירות ר״ל האויב יקח הכל:

15. (טו)וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת־יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ופקדתי עליה. אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים: ותעד. ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר״ל מה שעבדה והקטיר׳ למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים: ואותי שכחה. לא שמה על לבה לעבוד אותי:

16. (טז)לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ

    מצודת דוד:לכן. על כי שכחה בי אני אפתנה ואוליכה במדבר במקום שאין שם אנשים ושם אדבר על לבה דברי פיוסים ולפי שהמשילה לאשה שזנתה תחת בעלה אמר לשון הנופל באשה כזאת שהבעל מפתה אותה ללכת אחריו במדבר מקום שאין אנשים למען לא ישמע מי מה ידברו ושם מפייסה בדברים טובים שתעזוב דרכה ור״ל המקום יעורר לבבם לשוב לעבודתו:

17. (יז)וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם

    מצודת דוד:משם. מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר״ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה: ואת עמק עכור. העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר״ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו: וענתה שמה. תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר״ל עד שלא גלו ממנו: וכיום עלותה. וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים:

18. (יח)וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא־תִקְרְאִי־לִי עוֹד בַּעְלִי

    מצודת דוד:תקראי אישי. תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה:

19. (יט)וַהֲסִרֹתִי אֶת־שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא־יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם

    מצודת דוד:והסירותי. ר״ל אתן בלבם להסיר מפיה שמות הבעלים אף בזולת כוונה על פסל העכו״ם: ולא יזכרו. הבעלים לא יהיו נזכרים עוד בשמם אשר קראו להם כ״א יכנם לגנאי:

20. (כ)וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח

    מצודת דוד:וכרתי וגו׳. ר״ל חית השדה וכו׳ לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום: אשבור. ר״ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה:

21. (כא)וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

    מצודת דוד:וארשתיך. אקח אותך להיות ארוסתי עד עולם ולא אמאס עוד בך: בצדק ובמשפט. בעבור הצדקה והמשפט שתעשו אז ובעבור החסד והרחמים שאעשה עמך כי הצדק והמשפט שתעשי לא יהיה כדאי להשפיע לך טובה מרובה כזאת אבל אעשה עוד בחסד וברחמים:

22. (כב)וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת־יְהוָה

    מצודת דוד:באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בי: וידעת. ר״ל אז תשיג השגה גדולה לדעת את ה׳: