דוד המלך

דוד בתנ״ך

דוד היה הצעיר בבני ישי, רועה צאן. כששמואל בא למשוח מלך מבני ישי, אמר לו ה׳ ״כי האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב״, ושמואל משח את דוד. דוד נלחם בגלית הפלשתי, נעשה מקורב לשאול ואהוב על יהונתן בנו, אך שאול רדף אותו שנים רבות. בכל אותן שנים סירב דוד לפגוע ״במשיח ה׳״.

אחרי מות שאול מלך דוד בחברון שבע שנים, ואחר כך על כל ישראל בירושלים שלושים ושלוש שנים. הוא העלה את ארון ה׳ לירושלים ורקד לפניו בכל עוז. הוא ביקש לבנות בית לה׳, ונתן הנביא אמר לו שבנו יבנה את הבית, ושמלכותו תהיה נכונה עד עולם. גם חטאיו מתוארים בגלוי – מעשה בת שבע ואוריה – וכך גם התשובה שלו: ״חטאתי לה׳״. לבסוף ״וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד״.

בדברי חז״ל

בגמרא (בבא בתרא יד ע״ב) נאמר: ״דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים״ – כלומר כלל בו גם מזמורים של אחרים. בתלמוד הירושלמי (חגיגה ב, ג) מובא שדוד מת בעצרת, ומכאן המנהג לציין את יום פטירתו בשבועות. בגמרא (שבת ל ע״א–ע״ב) מסופר שדוד ביקש לדעת את יום מותו ונאמר לו שימות בשבת, ושהיה עוסק בתורה כל השבתות כדי שמלאך המוות לא יוכל לו.

המשיח עתיד לבוא מזרעו של דוד – ״משיח בן דוד״ – ובברכת המזון ובתפילה מבקשים על ״מלכות בית דוד משיחך״.

משמעות ולקח

דוד הוא מלך ומשורר, לוחם ובעל תשובה. גדולתו אינה בכך שלא חטא, אלא בכך שהודה בחטאו ושב, ובכך שבכל מצב – ברדיפה, במלחמה ובאבל – פנה לה׳ בשירה ובתפילה. מזמורי התהילים שלו מלווים את עם ישראל בכל הדורות.

שאלות נפוצות