דניאל

דניאל בתנ״ך

דניאל וחבריו – חנניה, מישאל ועזריה – נלקחו לחצר נבוכדנצר כדי ללמוד ״ספר ולשון כשדים״. דניאל ״שם על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך״, וביקש לאכול זרעונים ולשתות מים. ה׳ נתן לו חכמה, והוא פתר את חלום נבוכדנצר על הצלם, ובימי בלשאצר קרא את הכתובת על הקיר – ״מנא מנא תקל ופרסין״.

בימי דריוש נאסר להתפלל לכל אל במשך שלושים יום. דניאל המשיך להתפלל שלוש פעמים ביום בעלייתו, וחלונותיו פתוחים ״נגד ירושלם״. הוא הושלך לגוב האריות ויצא ממנו בשלום. בחלקו השני של הספר מסופרים חזונותיו על המלכויות ועל הקץ. חלק מן הספר כתוב ארמית.

בדברי חז״ל

ספר דניאל נמנה בין הכתובים ולא בין הנביאים. בגמרא (מגילה ג ע״א) נאמר שחגי, זכריה ומלאכי היו נביאים ודניאל לא, אבל ״איהו עדיף מינייהו״ – דניאל ראה את המראה והם לא. בבא בתרא (טו ע״א) מייחסת את כתיבת הספר לאנשי כנסת הגדולה. מן הפסוק שדניאל התפלל ״וזמנין תלתה ביומא״ למדו חז״ל (ברכות לא ע״א) שמתפללים שלוש פעמים ביום, ושמתפללים לכיוון ירושלים.

משמעות ולקח

דניאל הוא דוגמה לשמירה על זהות בתוך חברה זרה: הוא משתלב, לומד ומשרת, אך לא מוותר על כשרות ועל תפילה. הפסוק ״והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד״ נעשה לתיאור של מלמדי תורה.

שאלות נפוצות