עונשים לילדים לפי חז״ל: ״שמאל דוחה וימין מקרבת״
מערכת האתר · עודכן
חז״ל לימדו ״לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״ (סוטה מז ע״א): גם כשצריך להגיב על התנהגות, הקירוב חזק מהדחייה. תגובה טובה היא מידית, מידתית וקשורה למעשה, בלי איומים, בלי השפלה ובלי אלימות – ומשאירה את הילד בטוח באהבה.
יד שמאל ויד ימין
הגמרא בסוטה מלמדת: ״לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״. יד שמאל, החלשה, היא היד שדוחה; יד ימין, החזקה, מקרבת. כלומר – גם כשצריך להציב גבול ואפילו להרחיק לרגע, הכוח העיקרי של ההורה מופנה לקירוב. הגמרא מביאה כדוגמה שלילית את אלישע הנביא, שדחה את גחזי משרתו ״בשתי ידיו״ – והקשר נשבר לתמיד.
המסר לחינוך: אין ״עונש״ שעומד לבד. כל תגובה על התנהגות לא טובה צריכה לבוא יחד עם הודעה ברורה – ״אני אוהב אותך, ולכן לא אתן לזה לקרות״. על עקרונות החינוך בנחת לפי חז״ל ראו חינוך ילדים בנחת.
לא לאיים, ולא להכות
חז״ל הזהירו מאיומים על העתיד. מסכת שמחות מביאה מקרה קשה שבו איום של אב על בנו הוביל לאסון, ומכאן נלמד שלא יאיים אדם על ילד – אלא יגיב בזמן או ישתוק. ההלכה הזו מובאת גם בקיצור שולחן ערוך (סימן קסה). איומים כמו ״חכה שאבא יגיע״ או ״אתה תראה מה יקרה לך״ יוצרים פחד מתמשך במקום למידה.
ומה עם ״חושך שבטו שונא בנו״ (משלי יג, כד)? כבר חז״ל צמצמו מאוד את השימוש בכוח. הגמרא במועד קטן מספרת שהמשרתת בבית רבי נידתה אדם שהכה את בנו הגדול, משום ״ולפני עור לא תתן מכשול״ – כי הוא מביא את הבן להתריס ולחטוא. ובימינו, כשענישה גופנית של ילדים אסורה גם על פי החוק בישראל, את ה״שבט״ מקיימים במובן של מסגרת וגבול – לא במכות. המשפט שבא אחר כך בפסוק, ״ואוהבו שיחרו מוסר״, מדגיש את האהבה ואת ההשקעה המוקדמת.
תגובה שמחנכת: מידית, מידתית וקשורה
תגובה טובה על התנהגות לא טובה היא קודם כול מידית – ילד צעיר לא יבין עונש שמגיע אחרי שלושה ימים. היא מידתית – לא ״עונש של חודש״ על מילה אחת. והיא קשורה למעשה: מי ששפך – עוזר לנקות; מי שפגע באח – עוזר לתקן; מי שלא עמד בכלל של המסך – מאבד את המסך לזמן קצר ומוגדר. ילד שמבין את הקשר בין המעשה לתוצאה לומד אחריות, ולא רק פחד.
וחשוב לעמוד במה שנאמר. הגמרא בסוכה אומרת שלא מבטיחים לילד ולא מקיימים – ואותו דבר נכון לעונשים: איום שלא מתממש מלמד את הילד שהמילים של ההורים לא רציניות. עדיף לומר מעט, ולקיים.
אחרי העונש – הימין מקרבת
השלב החשוב ביותר מגיע אחרי: חיבוק, שיחה קצרה, ״אני יודע שאתה יכול להצליח בפעם הבאה״. כך הילד לומד שההתנהגות נפסלה, אבל הוא עצמו לא. זה ה״ימין מקרבת״ בפועל.
אם אתם מוצאים את עצמכם מענישים כל הזמן ושום דבר לא משתנה, או שהעונשים יוצאים מתוך כעס שקשה לשלוט בו – זה זמן טוב לעצור ולהתייעץ עם איש מקצוע בהדרכת הורים. לפעמים התנהגות קשה של ילד מבטאת קושי שצריך לזהות ולטפל בו, ולא רק להעניש עליו.
מה אפשר לעשות כבר היום
- הגיבו מיד ובשקט, בלי לחכות ״שאבא יגיע״.
- התאימו את התגובה לגודל המעשה – וקבעו לה זמן סיום.
- חברו את התוצאה למעשה: תיקון, החזרה, ויתור קצר על הדבר שנפגע.
- אל תאיימו במה שלא תקיימו. אמרו מעט – וקיימו.
- לעולם לא השפלה, לא שמות גנאי ולא אלימות.
- אחרי התגובה – קירוב: חיבוק, מילה טובה, אמון בהצלחה הבאה.
המקורות
- בבלי סוטה מז ע״א – ״לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״
- בבלי מועד קטן יז ע״א – ״במכה לבנו גדול הכתוב מדבר״
- משלי יג, כד – ״חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר״
- בבלי סוכה מו ע״ב
- מסכת שמחות ב, ו; קיצור שולחן ערוך קסה, ז
שאלות נפוצות
מה פירוש ״שמאל דוחה וימין מקרבת״?
מאמר חז״ל (סוטה מז ע״א): כשצריך לדחות – עושים זאת ביד החלשה, וכשמקרבים – ביד החזקה. כלומר הקירוב והאהבה גוברים תמיד על הענישה.
האם מותר לאיים על ילד בעונש?
חז״ל הזהירו שלא לאיים על ילד אלא להגיב בזמן או לשתוק (מסכת שמחות ב, ו; קיצור שולחן ערוך קסה, ז). איום מעורר פחד מתמשך ואינו מחנך.
איזה עונש מתאים לילד?
תגובה מידית, מידתית וקשורה למעשה – תיקון, החזרה או ויתור קצר ומוגדר – ואחריה קירוב. בלי השפלה ובלי אלימות.
להמשך קריאה
עוד בחינוך ילדים והורות
מאמרים מהעלונים בנושא
- "שנה מעוברת" – משל מרן הרב עובדיה יוסף על חינוך הילדים (פרשת שלח)תורה וחסד – בית זכריה
- הלכות חינוך הקטן בשבת: רחיצת תינוק, חול קינטי, בעלי חיים ומשחקי ילדיםתורה וחסד – בית זכריה
- הלכות ספירת העומר: חינוך קטנים, מניין, מי ששכח וימי הספירהתורה וחסד – בית זכריה
- "בהעלותך את הנרות" – חינוך ילדים ברכות ולא בכעסתורה וחסד – בית זכריה
- "ומי אמר שאת צודקת?" – משבר החינוך בדורנו, משלי (המשך)תורה וחסד – בית זכריה