כבוד הדדי

מי שראה את הגאון רבי בן ציון בפעמים שהזדמן לו לדבר על מרן זצ"ל בתוך מהלכו בשיעור בישיבה, פעמים בדרכים ובהזדמנויות שונות יכל לחוש על פניו את גודל התפעלותו והערכתו לרבינו.

דוגמא אחת מיני רבות היה זה בראש חודש ניסן (תשמ"ו לערך), בו כובד מרן זצ"ל להשמיע שיעור הלכתי בפני אברכי ובחורי ישיבת "פורת יוסף" בנוכחות ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, והגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ושאר חכמי ורבני הישיבה.

רבינו נשא ונתן בפלפול בהלכה מעניינא דיומא בהלכות הפסח, סתירה בדברי מרן השו"ע וישוב הדברים כדרכו בקודש.

בתוך הדברים, בעצם הסתירה בדברי השו"ע, אמר רבי בן ציון ליישב איזה ישוב סברתי. שמע אותו מרן והמשיך ליישב ישוב אחר המיוסד יותר ע"פ הפוסקים כדרכו. משסיים רבינו את תירוצו ראה רבי בן ציון לומר בפני כולם, התירוץ של כבודו נראה יותר אמיתי".

לאחר השיעור ראה ידידו רבי בן ציון צורך ללות את מרן זצ"ל. היה זה לאחר שרבי בן ציון עבר אירוע מוחי ה"י, כך שההליכה היתה קשה עליו ביותר.

לאחר שליוהו מעט, פנה רבינו לרבי בן ציון ואמר לו אין צורך יותר כבודו לא יטרח, אך אעפ"כ רבי בן ציון לא הסתפק בזה והמשיך ללותו בהתאמצות יתר וכתלמיד לרבו. אשרי עין ראתה כל אלה.