וקראת לשבת עונג · פרשת בא

״כימי צאתך מארץ מצרים״

אין צל של ספק, גדולי הדור אומרים זאת בפה מלא: אנו חיים על סף הגאולה השלימה. בכל יום אמורים אנו להתבשר עליה. ״פתאום יבוא אל היכלו״: קול שופרו של משיח ינסר בחלל העולם, בית המקדש ירד מן השמים, כלול בהדרו, הסדרים הישנים יתמוססו ויימוגו, והיה ה׳ למלך על כל הארץ!

סימנים אין ספור מעידים על כך שאנו דור אחרון לגלות המרה. הארץ השוממה, שבמשך אלפיים שנה לא הצליחה אומה להאחז בה, שבה וקולטת את בניה במאור פנים. ״ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא״ - ״ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה!״

כל כביש שנסלל, כל בנין שנבנה, סולל את הדרך. כאותה תכונה קדחתנית בעיר לפני הופעתו של המלך, כמירוק הבסיס לפני ביקורו של המצביא.

הניסים הפלאיים מצד אחד - ואין הכוונה רק להארת פנים כמו זו של מלחמת ששת הימים, אלא לנס הקיום המתמיד של ״כבשה אחת בין שבעים זאבים״, מול עולם אטום ולנוכח שכנים עוינים הזוממים להשמיד להרוג ולאבד. נס של רווחה יחסית בהעדר אוצרות טבע. כמו גם תנועת התשובה המתעצמת, כמו גם החזרת העטרה ליושנה.

ואנו עומדים ותוהים: אמנם כן, אמת ויציב. אבל כיצד - לצד שביבי האור - כיצד ניתן להתעלם מהאפילה המעובה, מהסיאוב הנורא, מהמתירנות הפושה, מהבורות הנוראה. מגלי ההסתה, מנחשולי המשטמה. מהנער ששרף ספר תנ״ך - מהנערים שעקרו מזוזות ושרפון - מבקבוק התבערה שהצית קרוואן לימוד על ספרי הקודש שבו. כל אלו הם קצה קרחון, והקרח קפוא כל כך, מעובה כל כך! איך תבוא כך הגאולה?

התהיה צודקת, ואף על פי כן. שהרי נאמר: ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״. דהיינו, הגאולה הקרובה דומה לגאולת מצרים. וגם שם תמהו ישראל: ״בשעה שבא משה ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו: משה רבינו, איך אנו נגאלים - וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו!״

והתמיהה רבה עוד יותר: הלא היה זה בחודש האחרון, לאחר תשע מכות, לאחר שראו את יד ה׳ ונפלאותיו. ולאחר כל אלו, התבוננו וראו שאין הדור זכאי. ולא זו בלבד, אלא שמצד אחד התעלו בהכרת אמונה, ובו בזמן נמשך הסחף, נמשכה ההדרדרות, שקעו במצולות החטא והניוון עד שירדו למ״ט שערי טומאה, ואלמלא נחלצו היו שוקעים חלילה בשער הנ' לאין תקומה!

איך נבין זאת? אבל אין זו שאלה. לא אז - ולא היום. היהודים, מאמינים בני מאמינים הם. לא המצרים, לא האשורים והבבלים, לא היוונים והרומיים, לא הקאדים והבישופים, אף לא הקומוניסטים וחברי הקיבוצים, לא יכבו את להט האמונה, לא יקפדו את זיק המורשת. יכולה הגחלת להסתר מתחת להררי אפר. אבל כשהאפר יוסר, וינפחו בה - תשתלהב ללהבה יוקדת. יכולים הם לטמא במעשים, להשחית ולסאב, לפתות ולהדיח - אבל אין להם גישה לפנימיות, לתוך, לגרעין הזהב. וכשם שגחלי הקטורת לא התיכו את ציפוי מזבח הזהב, כך אש התאוות אינה בוקעת לפנימיות לבו של היהודי!

משלו רבותינו משל למה הדבר דומה, לאדם שגנב תרנגול מחברו. לא רצה שיוכל לזהותו. מה עשה, מרט את זנבו, תלש את נוצות כנפיו, לא נחה דעתו עד שהתיז עליו צבע שחור. הלך עם המלקוח ברחוב, ופגש בבעליו. הכיר הלה את העוף, וקרא: ״גנב, השב לי את התרנגול!״

התמם הגנב ושאל: ״איך נראה התרנגול שלך? אם היה זנבו ארוך - הנה זה זנבו קצר. היה לבן - וזה שחור״... קרא בעל התרנגול: ״יכול אתה לשנותו ככל שתרצה. רק תשחררו מלפיתתך - ותראה איך ירוץ אלי!״ ואף אנו, במהרה בימינו, שקועים במה שהננו, מרוטים ומאופרים, רק נשמע קול שופרו של משיח, איך נרוץ לקראתו!

לאורו נלך

רבינו הגדול זצוקל"ה הנהיג לחיזוק שמירת השבת – מנהג יציאת השבת לפי שיטת רבינו תם לחומרא! בכל עת עורר ותבע רבינו בשיעוריו הרבים, שחשוב ונכון לנהוג לחומרא, כדעת רבינו תם ביציאת השבת, מפני שרבים מהפוסקים סוברים כדעת רבינו תם, ועל צבאם מרן ה'שלחן ערוך' שקיבלנו הוראותיו, והיה רגיל להוסיף, שהרדב"ז העיד שראה כדברי ר"ת בירושלמי.

ובספרו 'חזון עובדיה' (שבת, ח"ב עמ' שע"ג) כתב: "וכל המחמירים בזה במוצאי שבת ויום טוב, ישאו ברכה מאת ה', וכן יש ליזהר בכל זה גם בתענית במוצאי יום הכיפורים דהוי מדאוריתא". דבריו הקדושים שיצאו מליבו הטהור, נכנסו לליבותיהם של רבבות ואלפי ישראל ההולכים לאורו של מרן זצ"ל, להוציא את השבת כדעת רבינו תם. לא בכדי בתקופה שלפני פטירתו של רבינו זצוקל"ה, היתה התעוררות גדולה בעם ישראל לחיזוק שמירת השבת לרפואתו של רבינו. אלפים ורבבות מעמך בית ישראל, הקדימו לקבל את השבת מוקדם יותר ממה שהם רגילים, ואיחרו להוציא את השבת כדעת רבינו תם, אין זה אלא שדבר שנצטער בו אותו צדיק, זיכוהו מן השמים שיהיה שליח נאמן לעורר עליו את כל רבבות אלפי ישראל.

סיפר הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א: זכורני שלפני כחמש עשרה שנה, היה אדם שבבעלותו קניון גדול, ופרץ פירצה חמורה בחומת השבת, והעז לפתוח את הקניון גם בשבת קודש, רח"ל. הכל ניסו לשכנעו ולדבר על ליבו, שיסגור את הקניון בשבת. אך ללא הועיל, גם הפגנות ושאר דברי כיבושין לא הועילו, למרות הכל עמד במרדו ולא סגר את הקניון. סוף דבר היה, שנכנס פנימה אל הקודש אצל מרן עט"ר רבינו זצוקל"ה. התחיל רבינו לדבר על ליבו דברים נעימים בנועם שיח, וציטט לו את מאמר הכתוב: "מחלליה מות יומת", אך ללא הועיל. ראה רבינו את סירובו, והחל לבכות על שעדיין מסרב לסגור את הקניון בשבת, ואיך מסוגל לקבל על עצמו עונש מוות בר מינן. בעל הקניון, שראה עד היכן הדברים מגיעים, ביקש מיד להניח את דעתו של רבינו, וקיבל על עצמו לסגור את הקניון בשבת, ומאז שקטה הארץ!

פעם אחת, כשצעד רבינו בסמוך לאחד הכבישים בתל אביב בשבת, כאשר היה מכתת רגליו להרביץ תורה מבית מדרש לבית מדרש, נעצרה לידו ניידת משטרה המטיילת לתומה. פנו השוטרים לרבינו, ושאלו להיכן מוביל אותו הרחוב בו הם נמצאים. לשמע שאלה זו הכרוכה בחילול שבת, נחרד רבינו זצוקל"ה והזדעזע ממעשה נפשע זה של חילול השבת, ומיד השיב: "מכאן ישר לעזאזל"…

ונפנה לדרכו.

מטמונים מהפרשה

"ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה" (י, א).

בזמנו של הצדיק רבי יצחק מווארקא נגזרה גזירה מאת הממשלה לשרוף את כל ספרי ה״שלחן ערוך״...

זאת בתואנה כי לממשלה חוקים משלה ועל פיהם מנוהלים כל סדרי המדינה, ואילו היהודים מנהלים את אורח חיים על פי ה״שלחן ערוך״, לכן אחת דתו של ספר זה להישרף...

קרא רבי יצחק לאחד מחסידיו, שהיה בעל קשרים מסועפים עם ראשי השלטון, ובקש ממנו כי ילך ויפעל אצל שרי הממשלה לביטול רוע הגזירה.

כל אשר מצווה עלי הרבי אעשה! - אמר החסיד - אולם חושש אני מאד לחיי, כי ידוע לכל שהשר העומד מאחורי גזירה זו הוא שר המשפטים המוכר כשונא ישראל מובהק, ואם אבוא אליו בבקשה מעין זו יכול הדבר לעלות לי בחיי...

אל תחשוש כלל - אמר הרבי - בפרשת השבוע אנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו ״בא אל פרעה״, ומדוע לא אמר לו ״לך אל פרעה״?

אין זאת - תירץ הרבי - אלא שהיה משה רבנו מתיירא ללכת אל בית פרעה מחשש שמא ירע לו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״בא אל פרעה״ דהיינו בא עימי יחדיו, אני אהיה אתך בכל אשר תלך!

עשה אותו חסיד כאשר ציוה על הרבי ובחסדי שמים בוטלה הגזירה.

"החודש הזה לכם" (יב, ב).

הסבר נפלא בפסוק זה אמר הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר: המתבונן במהלכו של הירח יראה כי רמז גדול יש בכך לענין התשובה, שהרי הירח מאיר כולו באור יקרות ואז הוא מתחיל להשחיר ולהחשיך מעט עד שהוא נעלם כולו בחשיכה הגדולה.

כך גם האדם שנברא מתחילה כנפש טהורה וזכה ולאחר מכן מתלכלך בעוונות עד שלעיתים מתכסה כולו...

מכאן - אמר רבי יחזקאל - שמי שנכשל בעוון אל לו להתייאש, שהרי כשם שהירח חוזר ומאיר כך גם הרשע יכול על ידי תשובה להתנקות מזוהמת מעשיו, ואז נפשו תאיר כבתחילה.

כך גם היה בשעה שמשה רבינו ציוה על בני ישראל: ״משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח״, ומפרש רש״י (י״ב, ו׳): משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה. באותה שעה היו בני ישראל במבוכה שהרי איך יכולים הם להתקרב אל ה׳ לאחר ששקעו במ״ט שערי טומאה.

משום כך ציוה עליהם הקדוש ברוך הוא תחילה את מצות קידוש החודש ממנה למדו שגם אחרי שאור הלבנה מתכסה כולו בחושך, יכול הוא לשוב ולהאיר כבתחילה, ואם כן גם הם ישובו להאיר אם ימשכו ידיהם מעבודה זרה, יחזרו בתשובה שלימה ויקבלו עליהם עול מצוות.

מדוע מרן שר התורה ר' חיים קניבסקי זצ"ל פרץ בבכי?

במהלך סיום הש"ס של כולל 'רינה של תורה' שנערך בשכונת פרדס כץ בבני ברק, נשא דברים הרב גדליה הוניגסברג, נכדו של מרן הגר"ח קנייבסקי. במהלך דבריו, הפתיע נכדו של גדול הדור את הציבור, כאשר סיפר להם מה גרם לסבו לפרוץ בבכי.

"בימים האחרונים הגיעו עשרות משלחות לביתו של סבי, כדי להזמינו למעמדי סיומי הש"ס הרבים, המתקיימים במאות קהילות ברחבי הארץ.

"כאשר עזבה אחת המשלחות את הבית, ונותרנו רק בני המשפחה הקרובה, פנה אלינו סבא, ואמר: רוצים לדעת מהי יגיעה אמיתית בתורה? זה רבי דוד קרלינר.

"רבי דוד קרלינר היה מתמיד גדול, הבקיא בכל התורה כולה", פתח הגר"ח בדבריו, "בסוף ימיו היה לו קשה לראות, והוא רק ישב ולמד, ושכח מכל ענייני העולם הזה".

"יום אחד הוא ישב ושקע בלימוד כהרגלו. באותו זמן הגיע משולח שאסף כספים למטרות צדקה. המשולח ישב והמתין עד שר' דוד ירים את עיניו מהגמרא וישים לב לקיומו.

לאחר דקות ארוכות ר' דוד הרים את עיניו והבחין באותו יהודי ושאלו לרצונו. השיב לו המשולח שהוא נוהג לבוא אליו מדי תקופה ומקבל ממנו תרומה הגונה.

ואכן גם הפעם ר' דוד הכניס ידו לכיסו ושלף תרומה נדיבה.

"המשולח שם לב שר' דוד 'לא איתו' והוא שולף כסף בלי לשים לב, וחשב בליבו: 'אני אקפוץ על ההזדמנות…', וכך חיכה בסבלנות עד שר' דוד ירים את עיניו שוב מהגמרא, וכאשר זה קרה, הוא חזר שוב על מה שאמר דקות ספורות קודם לכן, ושוב זכה לתרומה הגונה.

"כך חזר המעשה על עצמו מספר פעמים", ממשיך רבי חיים קנייבסקי לספר לבני משפחתו הקשובים. "עד שר' דוד קלט את ההתחכמות של אותו משולח, ואמר לו: 'הרי היית כאן ונתתי לך מה שאני נותן, למה אתה מגיע שוב?!'

"המשיך ר' דוד והרים את קולו: 'אתה חושב שאני זקן סנילי ושוכח הכל, אך דע לך שאולי אני שוכח כמה דברים בענייני העולם הזה, מי מגיע אלי וכו', אבל מן התורה הקדושה לא שכחתי מאומה, כקוצו של יו"ד'.

"וכאן", המשיך הנכד לספר, "סבי הרב קנייבסקי פרץ בבכי שלא נפסק במשך כמה דקות. אז ראינו בחוש מעט מאהבת התורה הבוערת בו ושביבי אש מסערת לבבו, 'מן התורה הקדושה לא שכחתי מאומה כקוצו של יוד'. ואז הבנו מה הכוונה 'לקבוע עיתים לתורה'".

תשומת לב (ב)

איך מבררים מה השורש?

אחת הדרכים היא, לשאול אותו. אין הכוונה לשאול אותו בשעת מעשה "למה אתה עושה את זה?!" שאלה בעיתוי כזה לא תוביל לשיח בונה, ורק עשויה להישמע כתוכחה ושיפוט.

אלא, לאחר שעברו לפחות 30 דקות מאז האירוע, מומלץ לאמא לפנות לעצמה 5 דקות של רגיעה (אם יש דבר כזה) מסדר יומה העמוס, להתיישב יחד עם הילד על הספה או על כוס תה, ולשאול אותו ברוך ובנועם שאלות הכוונה מגוונות.

ככל שהאמא תחזיק במגוון רחב יותר של שאלות ותגובות, יהיה לה יותר קל להגיע לחקר הסיבה.

שאלות לדוגמא: 1) "כשמוישי וחני יושבים יחד ומשחקים, זה משמח אותך או מעציב אותך?" 2) "אני מבינה שהיתה לך סיבה להעיף להם את המשחק, אולי אתה יודע מה היתה הסיבה?" 3) "האם מוישי או חני עושים משהו שמעצבן אותך?"

ומה יהיו התשובות של הילד?

התשובות של הילד לא יתקבלו הרגע ובמדויק, אלא טיפין טיפין, ולכן יש להמשיך לשוחח איתו, במטרה לחשוף את הרובד שמתחת למשפטים הפשטניים שלו.

לדוגמא: אם הילד עונה, "כי הם משתלטים על כל המשחקים ולא משאירים לי כלום" - זה עשוי לרמז על צורך שלו בשליטה.

האמא יכולה להגיב ב: "היית מעדיף שיהיו משחקים רק שלך?"

ולנסות לחשוב יחד עמו איפה כן האיזורים שבהם ההורים יעניקו לו יותר שליטה. אם הילד עונה, "כי אין לי אוטו מהבהב כמו של מוישי אחי" - יתכן שזו 'סתם' קנאה, ויתכן שזה מעיד על צורך מסוים בריגושים שאינו מקבל מענה.

ניתן לשאול אותו: "איזה עוד דברים אין לך והיית רוצה?"

התשובות שלו עשויות לחשוף מכנה משותף בין הצרכים והרצונות שהוא מביע, שעשויים יחד להעיד על צורך מסוים שלו.

לפי התשובות יוכלו ההורים להבין האם אכן יש כאן איזה צורך שלו שכדאי להשלים לו, או אולי יש לשוחח עמו על דרכי הכרה וניהול של רגשות שליליים.