ברכת חיים · פרשת לך לך

אברהם אבינו

חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, (תנא דבי אליהו כה, ב) וכתב הרמח''ל: (במסילת ישרים במאמר עץ חיים) כל אדם חייב להתבודד שעה אחת ביום, ולחשוב מה עשו האבות הקדושים שבחר בהם הקדוש ברוך הוא.

עלינו להתבונן מה הייתה מעלתו של אברהם אבינו בו בחר הקדוש ברוך הוא וחיבבו עד שקראו "אברהם אוהבי" (ישעיהו מא, ח) ועליו נאמר בנביא (יחזקאל לג, כד) "אחד היה אברהם".

מדוע ה' בוחר באברהם

אנחנו אומרים כל יום בתפילת ויברך דוד - "אתה הוא ה' האלהים, אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים, ושמת שמו אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, וכרות עימו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו', ויש להבין מדוע בחר הקדוש ברוך הוא דווקא באברהם אבינו מה הדבר הגדול שהיה בו? אומר בורא עולם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'", הדבר החשוב ביותר שהיה לאברהם אבינו בחיים ועליו מסר את נפשו הוא בנו חביבו יצחק. אהבה עצומה אהב אותו משום שידע שהוא ממשיך דרכו לדורות עולם, ולכן נטע בו את האמונה והביטחון בהשם יתברך ואת המידות הטובות - מידת החסד, הנתינה והכנסת אורחים. לא הסתפק אברהם בקיימו לבדו דברים נפלאים אלו, אלא הוא דאג לדור העתיד שימשיכו אחריו בזאת הדרך.

כשהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם: "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" (בראשית טו, א) - יש לך גן עדן גדול, מובטח לך הרבה שכר טוב לעולם הבא, אומר אברהם: על כל זה אני מוכן לוותר משום שמי שיורש אותי זה אליעזר ואין לי בן שימשיך אותי. לאברהם אבינו היה אכפת ממי שימשיך אותו אחריו. הוא לא דאג לעצמו אלא הסתכל תמיד מה יהיה עם ילדיו ונכדיו שימשיכו וילכו בדרך העולה בית אל.

מכאן יתבונן האדם על האחריות הגדולה והכבדה הרובצת לפתחו, לשים עין פקוחה על בני ביתו למען ילכו בדרך טובים – דרך התורה ושמירת המצוות המסורה לנו ואז יזכו לאושר וסיפוק נצחיים בעולם הזה ובעולם הבא.

העולם שבו נולד אברהם

בעת שנולד אברהם, נמרוד הרשע שלט על כל העולם והיה כופר בבורא עולם. גאותו הייתה גדולה כל כך עד שעשה עצמו אלוה ולפי ציוויו כל בני דורו היו משתחווים לפניו ובכך נכשלים בעבודה זרה.

כתב הרמב''ם: בימי אנוש טעו בני אדם טעות חמורה ואמרו: הואיל ואלקים ברא כוכבים וגלגלים אלו להנהיג בהם את העולם וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו, ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וכיון שעלה דבר זה בליבם התחילו לבנות להם מזבחות ולהקריב להם קורבנות ולהשתחוות מולם וזהו עיקר עובדי כוכבים ומזלות.

אחרי זה באו נביאי שקר ואמרו שהאל ציווה לעבוד כוכב פלוני והיו מתחילים לעבוד אותו ואחר כך אמרו, כוכב פלוני דיבר איתם ואמר להם כך וכך והתחילו לומר שאם תעבדו כוכב פלוני תצליחו, עד שהלכו אחריהם כל העם, אנשים נשים וטף והיו כולם עובדים עבודה זרה ומשתחווים לפסל.

אברהם מכיר את בוראו

עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה העולם בלא גלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסובב אותו, כי אי אפשר שיסובב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודת כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.

אברהם מפרסם את האמונה בעולם

התחיל אברהם לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד ולו ראוי לעבוד.

והיה מתהלך ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר (בראשית כא, לג) "ויקרא שם בשם ה' אל עולם". וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שהחזירו לדרך האמת ונתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו ויצחק ליעקב ויעקב לבניו שבטי ישראל. (הלכות עבודה זרה א)

מובא בספר יצירה (פ"ו): "כיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ומבואר שאחרי שאברהם אבינו טרח והתייגע להכיר את בוראו, נתגלה אליו הקדוש ברוך הוא. ותדעו שכל דבר שאנו רוצים להשיג הוא על ידי תפילה ועמל ויגיעה ומי שיחפש את בורא עולם על ידי רוב תפילה ובקשה, יגיע לתכלית זו, ויתגלה אליו בוראו.

הצדיק מקרית שלום

הרב הגאון הצדיק רבי יהודה זרחיה סגל זצ''ל רבה של קרית שלום בתל אביב סיפר שפעם הוא חפץ מאוד לראות את פני סבו רבי יענקל מנדלבאום שהיה אדם גדול מאוד ומציין - ואני הייתי קטן כשהוא נפטר, ופעם אחת ציפיתי לראותו תוך געגועים עצומים, עד שבא אלי בחלום ומסר לי דברים רבים, ואחרי זה סיפרתי מהדברים שדבר איתי לאחרים. כתוצאה מכך הוא לא נגלה אלי יותר מעשרים וחמש שנים, עד ששלחתי את אחותי לבקש מחילה מעל קברו ונגלה אלי ואמר לי "אתה מספר מה שמגלים לך אפילו דברים נסתרים וגם דברים שהזהרתי אותך לא לגלות". וכתב הרב סגל: רואים שעל ידי געגועים עזים אפשר לפעול שיתגלה הסבא מעולם העליון. ואם כך בבשר ודם, בוודאי בורא עולם שהוא אבינו מלכינו שמחיה אותנו כסדר בכל רגע ורגע, ודאי שאפשר להתקרב אליו על ידי געגועים ורצון אדיר אשר בכוחם לפתוח כל שער. (ראשית העבודה דף י''ג)

לידת אברהם

בזוהר הקדוש מבואר שבאותו הלילה, בו נולד אברהם, ראו הכל דבר פלא בשמים: כוכב גדול יצא ממזרח, ובלע ארבעה כוכבים הנמצאים בארבע רוחות השמים. נתקבצו כל החוזים בכוכבים אצל נמרוד, ואמרו לו: נולד בן לתרח, שיכבוש הוא וזרעו את כל העולם. שלח נמרוד לתרח: תן לי את בנך ואהרגהו, ואתן לך מלוא ביתך כסף וזהב. סירב תרח, והביא לנמרוד את בן שפחתו שנולד באותו לילה, והרגו נמרוד, ואילו את אברהם החביא שלוש שנים במערה. כשיצא אברהם בגיל שלוש, ראה לראשונה עולם ומלואו, הרים וגבעות, בתחילה חשב שהשמש שכה גדולה ומאירה, היא שבראה את העולם, ולכן באותו היום התפלל לשמש, אך כשהגיע הערב והיא שקעה ונעלמה הוא הבין שלא היא בראה את העולם. (ובמדרש רבה כמובא ב"רבנו בחיי" ויש שהובא בגירסא שונה שבט מוסר פנ''ב)

בלילה, כשהגיע הירח ומסביבו המון כוכבים, סבר אברהם שכנראה הירח ברא את העולם וכל הכוכבים הם משרתיו, אך כשחזרה השמש שוב והירח שקע הבין אברם שגם הירח אינו שולט על העולם, המשיך אברם וחקר ושאל את אביו: מי ברא את העולם? ענה לו תרח אביו - הפסילים.

אברהם והפסילים

לתרח הייתה חנות של פסלים המיועדים לעבודה זרה, יום אחד תרח ביקש מאברהם להשגיח בחנות ולמכור פסלים. כשבא אליו קונה, אמר לו אברהם: בן כמה אתה? אמר לו: בן חמישים, אמר לו אברם: עליך להתבייש, שהרי אתה בן חמישים ואתה מבקש לעבוד לפסל שנוצר היום?! התבייש האיש והלך לו.

יום אחד בעת שנכנסה אשה לחנותו לקנות פסל, שאל אותה אברהם: מדוע את רוצה לקנות פסל? אמרה לו: כי נאבד לי הפסל שהיה ברשותי! אמר לה אברהם – כיצד זה ייתכן שפסל אשר בו את מאמינה שהוא אלהים יכול ללכת לאיבוד?! בהמשך באה אשה עם קערת סולת ואמרה לאברהם שהיא רוצה לתת לפסלים לאכול, הניחה האשה את קערת הסולת והלכה לה.

מה עשה אברם? לקח פטיש ושיבר את כל הפסלים חוץ מפסל אחד, שהיה הגדול ביותר. כאשר סיים לנתץ את כל הפסלים, הניח אברהם את הפטיש בידו של הפסל הגדול. כאשר חזר תרח אביו וראה את החורבן שהתחולל בהעדרו שאל את אברהם מי עשה זאת?!

אמר לו אברהם, אספר לך מה קרה, אשה אחת הביאה אוכל לפסלים, הם החלו מריבים זה עם זה מי יאכל ראשון, עד שהפסל הגדול לקח את הפטיש ושבר את כולם בחמת זעמו.

אמר לו תרח: זה לא הגיוני! הרי הפסלים אינם יודעים כלום, ואינם יכולים כלל לזוז ממקומם. אמר לו אברהם בנו: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. אם אין בהם דעת ויכולת תזוזה – מדוע אתה סוגד להם? כעס תרח על אברהם על שאינו הולך בדרכו ועל הפסד הממון שגרם לו. תפסו והוליכו לנמרוד.

אברהם ונמרוד

נמרוד הרשע השליכו לבית האסורים למשך עשר שנים (ב"ב צא: והרשב''ם כתב שתרח אביו חבש אותו בבית האסורים), לאחר תקופה זו, החל נמרוד מתווכח עם אברהם. אמר לו אברהם: אתה טוען שאתה אלוה? אמר לו נמרוד: אכן. אמר לו אברהם: אם כן, עשה שהשמש תצא מהמערב ותשקע במזרח. אמר לו נמרוד: האלוה שלי הוא אש ששורף הכל. אמר לו אברהם: אם כן, נשתחווה למים שמכבים האש. אמר לו נמרוד: נכון, נשתחווה למים שחזקים מהאש. אמר לו אברהם: אם כן, נשתחווה לעננים שנושאים המים. אמר לו נמרוד: אכן, נשתחווה לעננים. אמר לו אברהם: נשתחווה לרוח, שמפזרת העננים. אמר לו נמרוד: בסדר. אמר לו אברהם: אם כן, נשתחווה לבן אדם שמלא נקבים, ובכל זאת - הרוח שבתוכו אינה יוצאת. אמר לו נמרוד: נראה שרצונך לנצחני, ואינך רוצה להשתחוות לדבר גשמי. וכיוון שאני משתחווה לאש אשליך אותך לאש ונראה אם יבוא אלוקיך ויצילך. (תורת חסד)

[בליל הסדר אנחנו שרים אחרי הגדה של פסח את השיר חד גדיא שם מסופר על אב שקנה שני גדיי עזים בשני זוזים ובא החתול ונשך את הגדיים ובא הכלב ונשך את החתול ובא המקל והכה את הכלב ובאה האש ושרפה את המקל ובאה הרוח וכבתה את האש ובאה הפרה ושתתה את המים ובא השוחט ושחט את הפרה ובא מלאך המוות ושחט את השוחט ובא הקדוש ברוך הוא ושחט את מלאך המוות, והביאור של השיר הזה מיוסד על הוויכוח של אברהם עם נמרוד להחדיר את האמונה שהכל הוא מכוחו של בורא עולם ששולט על כל הבריאה כולה].

כבשן האש באור כשדים

נמרוד כעס על אברהם וציווה להשליכו לכבשן האש. מובא שהעצים שהביא נמרוד לאור כשדים היו חמש אמות לכל כיוון - כשנים וחצי מטר. ובמשך 40 יום היו כל אנשי אור כשדים אנשים נשים וטף אוספים עצים לעמק כשדים.

בעת ביצוע גזר הדין, כל מי שניסה להשליכו נשרף מחמת החום הנורא. לאחר ניסיונות נוספים אשר כשלו, ציווה נמרוד לעשות מקפצה מעץ, ממנה הושלך אברהם אל האש.

באותה שעה שהושלך לאש אמר המלאך גבריאל לבורא עולם: אני ארד להצילו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, ירד יחיד ויציל יחיד (פסחים קיח.). היה אברם מסתובב בתוך האש כבתוך ביתו במשך שלושה ימים ולא נשרף, ומאותם עצים מהם הסיקו את הכבשן, היו יוצאים פירות מתוקים והיה אברהם נהנה מטעמם הערב.

זריקת הרן לאש

אמרו הכשדים, נראה שבזרעו של תרח לא שולטת האש כיון שתרח היה מתעסק בעשיית צלמים ובעבודתם וכדי שלא יצטער על מיתת בנו, לפיכך ניצל אברהם, אבל ננסה לראות אם אמת הדבר בכך שנשליך את הרן אחיו של אברהם לאש. כשהשליכו את הרן ונשרף מיד, ידעו כולם כי יד ה' עשתה את הצלתו המופלאה של אברהם ובאותו יום ידעו כל האומות והלשונות שלא הצילו לאברהם אלא הקדוש ברוך הוא יחידו של עולם, ונתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. (זוהר לך לך עז:)

קידוש השם הגדול

כיון שראה נמרוד כך, עמד וקרא אל אברהם כשכולו נפעם: צא אברהם עבד ה'! יצא אברהם מתוך הכבשן שלם בגופו ובלבושו. אמר לו נמרוד: האם מכשף אתה או שד? אמר לו: לא, אלא בורא שמים וארץ אשר בטחתי בו, ואשר עושה בכל העולם כחפצו, הוא הצילני מן האש אשר נתנוני בה!

כראות המלך והשרים וכל יושבי הארץ בהצלתו הפלאית, נפלו כולם והשתחוו לרגליו. אמר להם: לי אתם משתחווים? לריבון העולם שברא אותי ואתכם השתחוו! הוא הצילני מן האש הזאת והוא יפדה כל הבוטח בו באמת! (ספר אבותינו) וכראות כן תרח אביו חזר בתשובה והתחיל להאמין בבורא עולם.

כח מסירות הנפש בעם ישראל

אומר ר' חיים מוולוז'ין בתחילת דבריו - זה שאתה רואה יהודים תמימים, המוכנים למסור נפש ולהיכנס לכבשן האש, זה בא מכוחו של אברהם אבינו!

כשאתה רואה אנשים, העוזבים ארצות נכר, ובאים לארץ ישראל, השורש לכך הוא כוחו של אברהם אבינו.

רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה אות נ"ז-נ"ח) כתב שתכונה, איננה עוברת בהכרח בירושה. אך מהות, עוברת בירושה - לעולם אדם יוליד אדם, ולהבדיל, לעולם סוס יוליד סוס, ולעולם חתול ימליט חתול. לא יהיה מצב כזה, שאדם ימליט סוס, למה? כי זו לא תכונה, זו מהות.

אומר ר' צדוק הכהן דבר נורא - כשעמד אברהם העברי בהצלחה בעשרה ניסיונות, הפך להיות המאמין שמשריש בנשמתם של הילדים הבאים אחריו אמונה, ובכל יהודי שנולד מזרעו, הוטבעה אמונה טהורה בתוך ליבו!

יכולים לעבור עליו, כל התלאות שבעולם, אך בנקודה הפנימית המצויה בעמקי ליבו, הוא יישאר יהודי, שהרי ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא.

מידה כנגד מידה - בפרשה

פרסום שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם

אברהם אבינו פרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא ולא היסס לצאת נגד כל העולם כולו כדי להחדיר את האמונה בה' יתברך. במסירות נפש עצומה הוא נלחם בנמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו נגד הקדוש ברוך הוא, ובשכר זה אמר לו הקדוש ברוך הוא "ואגדלה שמך" – מידה כנגד מידה. אתה פרסמת את שמי בעולם, חייך שיתפרסם שמך בכל העולם, וכמו שהגמרא אומרת שבשעה שנפטר אברהם כל גדולי מלכי אומות העולם הורידו כתריהם לכבודו.

"ואגדלה שמך"

כתב "הבן איש חי": אברהם אבינו הקטין את שמו של נמרוד בעולם, ולכן זכה שה' הגדיל את שמו בעולם.

"והיה ברכה"

אברהם אבינו זכה לברכה זו - שניתנו הברכות בידו לברך לכל מי שיחפוץ, מפני שהיה "טוב עין" וכתיב (משלי כב ט): "טוב עין הוא יבורך", ודרשו חז"ל (סוטה דף לח:) אל תקרי 'יבורך' אלא 'יברך'.

הקדוש ברוך הוא מראה לאברהם את ארץ ישראל

כתב ה"אור החיים הקדוש" כאן נעשה לו נס עצום שיוכל לראות בסקירה אחת את הארץ הקדושה מצפון לדרום וממזרח למערב מבלי שיוצרך לסובב עצמו.

ויש לשאול מדוע שידד הקדוש ברוך הוא מערכות תבל ועשה עבורו נס עצום שכזה, בשביל טרחה כה קטנה כסיבוב גופו? אלא הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב ליראיו ב"מידה כנגד מידה", מאחר שאברהם יצר ארבעה פתחים בכל צדדי אוהלו כדי להקל על "אורחיו" שלא יצטרכו לסובב את האוהל אלא מיד ימצאו שולחן ערוך ומיטה מוצעת, לפיכך הקל הקדוש ברוך הוא עליו שלא יצטרך לסובב עצמו וכבר ממקומו יראה את ארבע רוחות השמים. (באר הפרשה לך לך תשס"ז)

הנהגת ה' עם נח ואברהם

כתב ב"באר מים חיים" - ה' יתברך הציל את נח על ידי תיבה בדרך הצלה טבעית, אף שיכול היה להושיעו בדרך נס, ואילו אצל אברהם אבינו מצינו שעשה ה' יתברך עמו ניסים ונפלאות שלא כדרך הטבע.

כפי שאדם נוהג בהליכתו בדרך ה' ובעשיית מצותיו באהבה, כן משלם לו ה' כגמולו. אם הוא נוהג בדרך הטבע, עושה מצוותיו כפי כח גופו, אולם לא מתאמץ מעבר לכך, אז הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בדרך הטבע, כי פרי מעלליו יאכל. נח אף שהיה צדיק תמים, כל מהלך עבודתו היה במסגרת הטבע, עושה מצוות כפי כוחו ומתרחק הרבה מן החטא. אבל לא התאמץ לשבר ולהכניע כל כח גופו ותאוות לבבו בכל עת ובכל רגע, ולא מסר נפשו על קדושת בוראו כאברהם. על כן אמר עליו הכתוב (בראשית ו, ט) "את האלקים התהלך נח" כלומר במידת הטבע. לעומת זאת אברהם אבינו שהפקיר את גופו בעבור שמו יתברך, שלא כדרך הטבע, קפץ לכבשן האש במסירות נפש, ויצא למלחמה עם מלכים אדירים לקדש שם שמים, לכן גם מן השמים התנהגו עמו בצורה ניסית, זרק עפר ונהפך לחרבות, וקש שהפך לחיצים.

עינוי תחת עינוי

כתב הרמב"ן (טז, ו): בגלל ששרי עינתה את הגר וגם אברהם הניחה לעשות כן, שמע ה' אל עניה זו ונתן לה בן פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני עינוי.

בריחה תחת בריחה

מפני ששרה הבריחה את ישמעאל, לפיכך ברחו ישראל מפניו.

תפלתו של אברהם

בזכות תפילת אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך" חזר ישמעאל בתשובה ויש לו חלק לעולם הבא. (אלשיך י"ז כ')

קללת הגר

בגלל שברחה הגר משרה, ולא קיבלה עליה את הדין נתקללה שבנה יהיה פרא אדם המלסטם את הבריות ומשכנו במדבר, וכנגד מה שנדבקה באברהם אבינו למצות פריה ורביה, זכתה לברכה בריבוי זרעה.

מילה ריקנית

כתב הזוהר הקדוש ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקודש בזמן שהיא ריקה מכל זמן רב, כפי שהמילה שלהם ריקנית ללא פריעה.

בזכות ברית המילה

כתב בתנא דבי אליהו (זוטא כ''ה): נשבע הקדוש ברוך הוא שבזכות המילה ניצלים ישראל מדינה של גיהנום. כשם שמצערים עצמם ואת ילדיהם בצער הברית, כך יינצלו הם מצער גיהנום.

מעשה אבות סימן לבנים

שורש נשמות ישראל הם האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב (רמ''ע מפאנו מאמר מאה קשיטא סימן ל') לכן כל מה שעבר עליהם מהווה סימן לבניהם והם סללו את הדרך לדורות הבאים והיו כל חייהם בתפילות על בניהם וצאצאיהם עד ביאת גואל צדק. לפנינו כמה דברים שציינו המפרשים בנושא זה.

כבשן האש-אור כשדים

אברהם ניצל מכבשן האש בשעה שאנשי נמרוד זרקו אותו לתוכו, בזה הוא נתן לבניו אחריו לדורות עולם את כוח מסירות הנפש על קידוש השם (הרב חיים מולאז'ין), כמעשה חנה אשר שבעת בניה נהרגו על קידוש השם. כידוע היא אמרה לבנה האחרון, לך ותאמר לאביכם אברהם, בכך שעקדת בן, נסכת בי תעצומות נפש לעמוד בניסיון כה נורא. (הרב אשר וייס)

לך לך מארצך

הפלא הנגלה לעינינו בעת שאנו רואים יהודים בדורות האחרונים העוזבים את כל מה שהיה להם בארצות נכר וזוכים לעלות לארץ ישראל במסירות נפש, בא מכח עמידתו של אברהם אבינו בניסיון בעת שעזב את אביו ואימו ואת כל המוכר לו - ושם פעמיו לכיוון ארץ ישראל.

ניסיון לך לך

אמר הקדוש ברוך הוא: אתה יצאת מבית אביך בן 75 שנה, חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן 75 שנה כמנין "הדסה" שהייתה אסתר המלכה בת 75 כשאירע נס פורים והכל בכוחו ובזכותו של אברהם אבינו עליו השלום. (מדרש רבה לך לך לט, יג)

"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם"

מדוע נעמד בשכם? א. להתפלל על בני יעקב שבעת שיבואו להילחם בשכם ינצחו (רש''י), ב. רמזו לו שבניו יכבשו מקום זה תחילה (רמב''ן) ג. ראה בנבואה ששכם יענו את דינה ובני יעקב יהרגו את אנשי המקום והתפלל עליהם שינצלו מהאויבים השוכנים בערים אשר סביבותיהם. (רד''ק)

אברהם בונה מזבח בין בית אל ובין העי

כי נתנבא ששם בעי עתידים להיכשל בניו בעוון עכן אשר מעל בחרם לאחר כיבוש יריחו והתפלל עליהם שם (רש''י), ומסופר שיהושע בן נון קרע שם שמלותיו ונפל על פניו ובכה עד הערב והעלה עפר על ראשו כדי להעלות זכותו של אברהם אבינו שבנה מזבח במקום ואמר "ואנכי עפר ואפר" (מדרש רבה לט, טז והגמרא בסנהדרין מד: אלולי תפילת אברהם במקום ההוא לא נשתייר משונאי של ישראל שריד ופליט), ובמלבי''ם כתב שראה גם ששם עתידים להתאסף ולעבוד את השם וללמוד אמונה, לכן הקריב שם קרבן.

"אלון מורה" – הראהו שם את הר גריזים ואת הר עיבל, שם עתידים לקבל שבועת התורה (רש''י) ואות לבניו שבהר עיבל יבנו את המזבח הראשון. (פנים יפות)

ניסיון לקיחת שרה

רבי טרפון אומר שאותו הלילה בו נלקחה שרה אמנו, ליל פסח היה והביא הקדוש ברוך הוא על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכן הוא עתיד להכות את מצרים לעתיד לבוא. מאהבתו העזה אותה כתב לה פרעה בשטר כתובתה כל ממונו, בין בכסף בין בזהב ובין עבדים ובין קרקעות וכתב לה את ארץ גושן לארצה - לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן השייכת לשרה אמנו. (פרקי דרבי אליעזר)

כשחזר אברהם ממצרים עלה דרך הנגב

כי שם יהיה חלק יהודה, והר המוריה בחלקו, שעתיד להעלות בנו עליו (רד"ק)

"ויפרדו איש מעל אחיו"

מדוע לאחר שנאמר שלוט נסע הוצרך הכתוב לומר שנפרדו? מרמז שנפרדו פרידה גדולה, שנאמר (דברים כג, ד) "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם". (חזקוני)

השם הבטיח לאברהם את הארץ

דווקא אחרי שנפרד לוט ממנו, כדי שלא תהיה ללוט טענה שמגיע לו חלק בארץ. (חזקוני)

"קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה"

כדי שתהיה נוחה להיכבש על ידי בניך (בב''ק ק.) ותתקדש בהילוכך בה. (פנים יפות)

עשרה ניסיונות – כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ובזכות עמידתו של אברהם בכל הניסיונות קיבלנו עשרת הדיברות.

ניסיון מלחמת המלכים

אברהם אבינו יצא ללחום עם ארבעה מלכים חזקים והכה אותם. היה זה בליל פסח, הוא הלילה בו עתיד הקדוש ברוך הוא להרוג את בכורי מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עשית הרג בשונאי עד חצי הלילה, חייך, אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי הלילה הזה עד הבוקר שנאמר (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור.

"וירדוף עד דן"

מדוע עד דן? שראה אברהם ברוח הקודש שבניו יחטאו שם בעבודה זרה בזמן ירבעם מלך ישראל ולכן נחלש כוחו והפסיק לרדוף. (רש''י)

"שובי אל גברתך"

המלאך פונה להגר ואומר לה לחזור לבית אברהם - "והתעני תחת ידה", ורמז לה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם. (רמב''ן)

"וקראת את שמו ישמעאל"

שעתיד ה' לשמוע נאקת ישראל ממה שעתידים לעשות להם בני ישמעאל. (פרקי דרבי אליעזר פל"ב)

והוא יהיה פרא אדם"

מורד בבני אדם (אונקלוס) בוזז נפשות (מדרש רבה) כל בני אדם כהפקר אצלו והוא הפקר בלב כל אדם. (עמק דבר)

"ידו בכל ויד כל בו"

אמר לה המלאך: ישמעאל יהיה לסטים וכולם יהיו שונאים אותו ומתגרים בו (רש''י) ובאונקלוס כתב שהוא יצטרך לכולם וכולם יצטרכו לו.

אברהם – ועם ישראל

ירידת אברהם למצרים: רבי פנחס בשם רבי הושעיא: רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם, צא וכבוש את הדרך לבני בניך - סימן מסר לו: כל מה שאירע לך יארע לבניך, שמעשה אבות סימן לבנים:

אברהם — בני ישראל

“ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה” — ובני יעקב ירדו מפני הרעב

אברהם ירד לגור — ישראל ירדו לגור

אברהם קיבל מתנות — ישראל יצאו ברכוש גדול

אברהם, דחקו פרעה לצאת — ישראל דחקום המצרים לצאת

אברהם הלך לו למסעותיו — וישראל הלכו למסעות המדבר

מעניין הדבר שאנו מוצאים פסוקים תואמים:

“ויהי רעב בארץ” — "כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ" (בראשית מה, ו)

“וירד אברהם” — "וירדו אבותינו מצרימה" (במדבר כ, טו)

“לגור שם” — "לגור בארץ באנו" (בראשית מז, ד),

“כי כבד הרעב בארץ כנען” — "והרעב כבד בארץ" (שם מג, א).

“ויהי כאשר הקריב” — "ופרעה הקריב" (שמות יד, י),

“והרגו אותי ואותך יחיו” — "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" (שם א, כב),

“ויהי כבוא אברם מצרימה” — “אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה”

“ואברהם כבד מאוד במקנה” — "ויוציאם בכסף וזהב" (תהילים קה, לז),

“ויצו עליו פרעה” — "ותחזק מצרים על העם" (שמות יב, לג)

“וילך למסעיו” — "אלה מסעי בני ישראל" (במדבר לג, א) (מדרש רבה מ)